במהלך חודש מאי חצו את מיצר גיברלטר שתי ספינות שיצאו מנמל צ'נאי בהודו בדרכן לישראל. בורקום (Borkum) נשאה אל נמל אשדוד 20 טונות של מנועי רקטות, 12.5 טונות של רקטות עם ראשי נפץ, 1,500 ק"ג של חומרי נפץ ו־740 ק"ג של חומרים ייעודיים לארטילריה, כך לפי מסמכים אליהם נחשפה רשת אל־ג'זירה. אחריה, לפי עיתון אל פאיס הספרדי, עברה באותו מקום המריאן דניקה (Marianne Danica), עם 27 טונות של חומר נפץ.
המשלוחים הללו קיבלו כותרות בעולם, אבל הם רק ביטוי אחד למהפך שחל באופי היחסים בין שתי המדינות.
הודו הצביעה עם המדינות המוסלמיות נגד תוכנית החלוקה ב-1947, ובמשך עשורים תמכה במאבק הפלסטיני. לאחר קריסת הגוש המזרחי כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בין המדינות, ב־1992, שהלכו והתחממו, ומאז בחירתו של נרנדרה מודי לראשות הממשלה ב־2014 הפכו לרומן של ממש. כיום הקשרים כוללים שיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי שרק הולך ומתרחב.
הודו מזוהה מסורתית כאחת ממייסדות ארגון "המדינות הבלתי מזדהות", שסירבו לראות עצמן כשייכות לחוג ההשפעה של שום מעצמה. אך מודי מקרב אותה בשנים האחרונות יותר למחנה של ארה"ב. במסגרת זאת מדיניות החוץ שלו רואה מכנה משותף בין האיומים הביטחוניים במרחב של הודו, שבראשם ארגוני טרור ג'יהאדיסטים, לבין האיומים שעמם מתמודדת מדינת ישראל. כמו כן, ביולי אשתקד כוננו ארה"ב, הודו, ישראל ואיחוד האמירויות את קבוצת I2U2, ששואפת להדק את שיתופי הפעולה בתחומים שונים כמו תשתיות, חלל וביטחון תזונתי.
המדינה שמודי חפץ ביקרה
בבחירות שנערכו בחודש שעבר מודי אמנם לא הצליח להבטיח את הרוב שקיווה לו בפרלמנט, אך זכה בקדנציה שלישית רצופה. בחמש השנים הבאות מוכר התה מגוג'ראט שהפך למנהיג הדמוקרטיה הגדולה בעולם צפוי להמשיך את מגמות העשור החולף. ב-2023, כחלק מקמפיין למושב קבע במועצת הביטחון של האו"ם, אמר מודי כי הודו צריכה לשוב ולתפוס את מקומה הראוי בבמה העולמית. לשמחתה של ישראל, היא אחת המדינות שנראה כי מודי חפץ ביקרן.
"את העמדה שלו לגבי ישראל נכון לחלק לשתיים - כמודי וכראש ממשלת הודו. יש הרבה מן המשותף בין התפיסה האישית למקצועית, אבל גם פערים", מסבירה ד"ר אושרית בירודקר, מומחית להודו, חוקרת בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS). "הקשר בין מודי לישראל ארוך שנים, בין שהוא מושתת על תפיסתו האידאולוגית מימיו ב־RSS (ארגון פוליטי ימני, הינדי ולאומני - דש"א), שרואה בישראל מודל, ובין שעל החשיפה לעושר הטכנולוגי מימיו כראש מדינת גוג'ראט".
כראש ממשלה, לדבריה, הוא רואה בישראל ידידה קרובה של הודו. "ראינו את זה גם בעמידה האיתנה שלו לצד ישראל ב־7 באוקטובר, אך הוא מחויב לדאגה לאזרחי הודו ולעתידה של המדינה. בימים שבהם הודו מחוזרת מכל עבר הידידות הזאת הופכת להיות קליפה אם לא יודעים לייצר ולבנות ערך, אז ישראל צריכה להתאים עצמה להודו החדשה".
בניגוד לעבר, להודו יש כיום אינטרסים מובהקים ביציבותה ובחוסנה של ישראל - במרכזם נמל חיפה, שבבעלות המיליארדר גאוטם אדאני. ניו דלהי מעוניינת, למען האינטרסים הכלכליים שלה, כי לישראל תהיה גישה קבועה ונטולת סיכונים לעולם. יתרה מכך, כיום יש להודו ולנו איום ביטחוני משותף: המורדים החות'ים בתימן, שמטילים מורא בים האדום - נתיב סחר קריטי בעבור שתי המדינות.
מלבד אינטרסים מדיניים־ביטחוניים מובהקים שיש לישראל בקשר עם הודו, היא שותפת סחר משמעותית ביותר, בשוק הביטחוני אך לא רק.
סחר ביטחוני משגשג
ב-2017 רכשה הודו את ברק 8, מערכת ההגנה של התעשייה האווירית, תמורת כ־1.6 מיליארד דולר (עסקה שהייתה הגדולה ביותר בתולדות התעשיות הביטחוניות של ישראל עד למכירת מערכת חץ 3 לגרמניה תמורת 3.5 מיליארד דולר בשנה שעברה). זו הייתה עסקה משמעותית מאוד, אך רק אחת מבין רבות שנסגרות כדרך קבע בין ישראל לבין הודו. לפי מכון שטוקהולם למחקרי שלום (SIPRI), הודו הייתה יבואנית אמצעי הלחימה הבכירה מישראל בשנים 2023-2019, עם 37% מתוך כלל היצוא הישראלי. לצורך ההשוואה, במקום השני עמדה בפער ניכר הפיליפינים (12%) ובשלישי ארה"ב (8.7%).
כמו כן, היא מנצלת את היחסים הפוריים שלה עם מדינות רבות כמו צרפת ואפילו רוסיה כדי למצב את עצמה כמדינה המובילה ליצוא ביטחוני גם עבורן. "אחד הקריטריונים החשובים בהתהדקות היחסים בין ארה"ב להודו היה רפורמות ומודרניזציה של המערכת הביטחונית ההודית", אומרת ד"ר לורן דגן עמוס, חוקרת מדיניות החוץ והביטחון של הודו באוניברסיטת בר אילן וחברת פורום דבורה. "ישראל הייתה במשך שנים נכס עבור הודו, כולל העברות מידע ותוצרת ביטחונית. אבל היום היא לא תלויה בה בלבד, שכן בזכות מעמדה הייחודי כולם רואים בהודו אטרקטיבית - האמריקאים, הצרפתים, הרוסים והסינגפורים".
לפני עשור השיק מודי את תוכנית Make in India, שנועדה לעודד ייצור מקומי, ליצור מקומות עבודה חדשים ולהזניק את הכלכלה. לכן, למשל, 35 אלף רובי קלצ'ניקוב חדשים שסופקו החודש לצבא הודו יוצרו במפעל במדינת אוטאר פרדש, שסמוכה לנפאל. שיתוף הפעולה הביטחוני ההודי־רוסי הזה התבצע בעזרת מיזם משותף שבו את הצד הרוסי תופס התאגיד הממלכתי ליצוא נשק (רוסובורונאקספורט). העסקה הזאת שופכת אור על מדיניותו של מודי ככלל ועל המדיניות בתחום הביטחוני בפרט.
לא רק הרוסים התאימו את עצמם לפעילות התעשיות הביטחוניות בהודו עצמה, אלא גם החברות הגדולות הישראליות. במרץ השיקה התעשייה האווירית בניו דלהי את החברה־הבת ההודית שלה, ASI. החברה הוקמה במסגרת שיתוף פעולה עם DRDO, גוף המחקר והפיתוח בנושאי הגנה של ממשלת הודו. ASI מונה 50 עובדים, 97% מהם הם אזרחי הודו. היא גם מאפשרת לתעשייה האווירית לעמוד בהחלטה של הודו מלפני כשלוש שנים, שלפיה חברות לא רק מוכרחות להפוך להודיות, הן נדרשות גם לסחור ברופי כדי לבצע עסקים.
תועלת הדדית בייצור מקומי
"חלק הארי של המסחר בין המדינות הוא הביטחוני, אך גם שם אם לא נתעורר - אנחנו עלולים להפסיד", אומרת ד"ר בירודקר. "לחברות ישראליות יש תחרות רבה בשוק הביטחוני ההודי, בעיקר מול חברות אמריקאיות וצרפתיות".
אך התועלת בייצור תוצרת ישראלית מחוץ למדינה היא הדדית, וזו כאמור משתקפת היטב בחודשים האחרונים. לפי הדיווח באל־ג'זירה, במשלוח שהוזכר בראש הכתבה נטען כי תחת סעיף סודיות נאסר על העובדים לנקוב בשמה של תעש, שמאז 2018 היא חברה־בת של אלביט. אך העבודה של הודו עם אלביט נרחבת בהרבה מתעש בלבד. כבר בדצמבר 2018 השיקה החברה הישראלית שיתוף פעולה עם זרוע הביטחון והחלל של קבוצת אדאני ההודית לייצור מל"טים מדגמי הרמס 900 ו־450. במהלך המלחמה חיזבאללה יירטו שני מל"טים מכל דגם. מחירו של הרמס 900, לפי פרסומים זרים, עשוי להגיע ל־6.85 מיליון דולר ליחידה, ומחיר הרמס 450 ל־2 מיליון דולר.
"הייצור של מל"טים מדגמי הרמס חשוב להודו כפי שהוא חשוב לישראל", אמר לאל־ג'זירה זיין חוסיין, חוקר ממכון SIPRI. "עבור ישראל זה אומר שיש לה מפעל מחוץ למדינה. עבור הודו מדובר בהעברת טכנולוגיה, שבאמצעותה תוכל לייצר מל"טים על בסיס המודל הישראלי". ואכן, הודו השיקה השנה על בסיס דגם הרמס את דרישטי 10 סטארליינר, המל"ט הראשון מתוצרת הודו לגובה בינוני ובעל סיבולת ארוכה.
"הודו הולכת בשנים האחרונות לייצור מקומי ורוצה לייצא לכולם", מספרת ד"ר דגן עמוס. "זו מגמה שאינה ייחודית רק לה, אלא כלל־עולמית, שהושפעה מהקורונה, ממלחמת רוסיה־אוקראינה ומחרבות ברזל. היא נובעת מהעובדה שלמדינות קשה לסמוך על אחרות, ושרשראות אספקה בזמן מלחמה הן דבר בעייתי. לישראל יש אתגרים לא פשוטים בשוק ההודי, והמערכת הביטחונית נדרשת להתאים את עצמה".
היא מעריכה כי החברות הישראליות עוד לא "איחרו את הרכבת" משום שמדיניות Make in India היא אמנם חזון, אבל המדיניות עודנה גמישה. "ההודים רוצים להקל, כי הם מבינים שהמוצרים שלהם הם לא כאלה שאפשר ללכת איתם לשדה הקרב. מנגד, כשלהודו יש נקודות חולשה, לישראל יש מענה. הנושא תלוי בישראל, ועד כמה היא תלך רחוק בייצור מקומי".
מה שטוב להודו
הודו בעידן מודי אמנם הולכת ומתקרבת לארה"ב, וגם לישראל, אבל כאמור משתפת פעולה גם עם רוסיה ולמעשה משחקת "בכל המגרשים". כך למשל, השבוע יצא מודי לפסגה במוסקבה עם הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, לראשונה מאז פלישת רוסיה לאוקראינה, שאותה הודו לא גינתה. "הודו יודעת לפעול עם ישראל, איראן, רוסיה, ארה"ב וקנדה. למה? כי זה מה שמתאים לאינטרסים של הודו", אומרת דגן עמוס. "אמנם זה נכון על כל מדינה, אבל בהודו זה שורשי".
מודי הוא אמנם מנהיג פרגמטי, אך גם לכך יש גבולות. כשנשיא ארה"ב ג'ו ביידן נערך להציג את תוכנית המסדרון היבשתי IMEC לחיבור בין הודו לבין אירופה, דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן וישראל, ראש ממשלת הודו הבהיר לכל הנוגעים בדבר כי טורקיה לא תיטול חלק בפרויקט. למרות שיש היגיון בחיבור ימי מישראל לטורקיה ולא ליוון, הלכו על פיראוס - בשל הרגישויות של מודי עם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. טורקיה היא ידידה טובה מאוד של האויבת הגדולה של הודו, פקיסטן. לפי נתוני מכון SIPRI, בשנים 2023-2019 הייתה אסלאמבאד יעד היצוא השלישי בהיקפו (11%) של התעשייה הביטחונית הטורקית. מנגד, טורקיה הייתה המקור השלישי בהיקפו (3.8%) של פקיסטן, יבואנית אמצעי הלחימה החמישית בהיקפה בעולם.
בה בעת טורקיה, ידידתה של חמאס, מפעילה אמברגו סחר על ישראל, "עד שתהיה הפסקת אש ברצועת עזה". בטורקיה, עד לאחרונה שותפת סחר משמעותית מאוד של ישראל, מיוצרים דגמים מוכרים בכבישי הארץ כמו יונדאי i10 ו־i20, טויוטה קורולה או רנו מגאן. על כן, במסגרת הבחינה הישראלית של הפחתת התלות בסחר עם טורקיה, לא מן הנמנע כי יחליטו בירושלים לפנות להודו, מדינה שתעשיית הרכב שלה משגשגת בעידוד כניסת השקעות זרות נרחבות עם שחקניות ענק - בהן פולקסווגן וניסאן.
במקרה של טורקיה נראה כי האינטרסים של ישראל ושל הודו עולים בקנה אחד. אבל הפרגמטיות של מודי עובדת לכל הכיוונים, כולל כאלה שעוינים באופן מובהק את ישראל. הודו ואיראן הודיעו במאי בהוד והדר על חתימת הסכם לעשר שנים, עם אפשרות הארכה, להענקת רישיון ההפעלה בנמל צ'בהאר האסטרטגי שבדרום־מזרח איראן, סמוך לפקיסטן, לחברה ממשלתית הודית. במסגרת התוכנית החברה תשקיע 120 מיליון דולר ותעניק אשראי של 250 מיליון דולר נוספים לפרויקטים משותפים.
ד"ר דגן עמוס מסבירה את השיקולים ההודיים שעומדים מאחורי הסכם צ'בהאר. "מאז בחירתו ב־2014 מודי מיצב את הודו כמעצמה גלובלית. בניגוד לתפיסה הישראלית, הודו לא רואה ביחסים עם איראן כמשחק סכום אפס. היא מזהה בנמל צ'בהאר כלי להיכנס למרכז אסיה, תוך שהיא רוצה להזרים כסף לחברות הודיות באפגניסטן - אבל הדרך אליה חסומה בפקיסטן. הנמל גם מאפשר לקבל נפט זול יותר מרוסיה ולהעביר סחורות. צ'בהאר היא גם חלק מהפעילות ההודית לבלימת תוכנית החגורה והדרך של סין. הודו משחקת עם סין בשיטה של סין, בגלל סדרי העדיפויות של ההודים".
נמל חיפה כנקודת מפנה
הנקודה המובהקת שהבהירה עד כמה בהודו רואים בישראל השקעה לטווח הארוך הייתה מכרז נמל חיפה ב־2022. במכרז זכתה הקבוצה של תאגיד אדאני (70%) ו"גדות מסופים לכימיקלים" (30%), תמורת סכום עתק של 4.1 מיליארד שקל, כ־1.5 מיליארד שקל מעל המתחרות וכמיליארד שקל יותר מהערכת השווי המוקדמת. בעקבות זאת היא תפעיל את הנמל עד 2054.
גאוטם אדאני, שנחשב למקורב ביותר למודי, אינו סתם עוד דמות שנכנסת להשקעות בישראל. מדובר באדם שמדורג במקום ה־20 בדירוג עשירי תבל של מגזין פורבס, עם הון מוערך של כ־84.5 מיליארד דולר. הקונגלומרט בראשותו חולש על מספר דו־ספרתי של נמלים בהודו ומחוצה לה, וכן פועל רבות בתחומים שונים כדוגמת אנרגיה וביטחון. התאגיד אף הספיק לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם רשות החדשנות, במסגרת שאיפה להשקיע בישראל גם בתחומי הסייבר, הבינה המלאכותית וטכנולוגיות 5G.
בהתחשב בתחזית S&P כי הכלכלה ההודית תצמח אל המקום השלישי בעולם עד לשנת 2030, הנוכחות של אדאני עשויה להועיל לכלכלה הישראלית. "הכניסה של טייקון כמו אדאני לארץ בדמות של השקעה בתשתית אסטרטגית הייתה אמורה לפתוח את הדלת למשקיעים הודים רבים וזה לא קרה", אומרת ד"ר בירודקר. "ואז כמובן התחילה המלחמה שבעקבותיה התדמית החיובית שממנה נהנית מדינת ישראל ספגה מהלומה".
אך קבוצת אדאני היא לא הענקית ההודית היחידה שיש לה נוכחות בישראל. ברשימה הזאת ניתן למנות, בין היתר, את TCS ישראל שיושבת ביבנה. TCS היא חברה־בת של קבוצת טאטא, התאגיד הגדול ביותר בהודו, שעוסקת בפיתוח ובתחזוקת מערכות מידע. ב־2017 גם הקימה חברת ההנדסה L&T מרכז פיתוח בירושלים. עוד באותה השנה, WIPRO - שעוסקת בטכנולוגיית מידע וייצור תעשייתי - רכשה את חברת גבעון הישראלית מקריית ביאליק, יצרנית חלקי מבנה ומערכות מכניות לתחום התעופה.
גם בירושלים מייחסים חשיבות רבה לסחר עם הודו, כפי שמשתקף מההשקעה של מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה בנושא. זה שנים רבות שהודו היא בין עשרת שוקי היצוא המרכזיים של ישראל, ומינהל סחר חוץ מפעיל בה שלוש נספחויות כלכליות: בניו דלהי, שאחראית על צפון ומזרח המדינה; במומבאי, שאחראית על המערב והמרכז; ובבנגלור, עבור דרום הודו.
בשנת 2023 דווקא חלה ירידה משמעותית בהיקף היצוא והיבוא מהודו, הן בסחורות והן בשירותים. סך הכול היצוא הישראלי ירד בכ־24% לכ־3.49 מיליארד דולר, והיבוא בכ־23% לכ־2.58 מיליארד דולר. הירידה ביצוא נובעת בעיקר מצניחה בהיקף יצוא הסחורות בכ־31% לכ־2.3 מיליארד דולר. ייתכן כי ניתן לייחס זאת למלחמה, שבה החות'ים פגעו בסחר הימי של מדינות המזרח התיכון עם מדינות מרחב ההינדו־פסיפי באמצעות מתקפותיהם בים האדום, כאשר 99% מהסחר הבינלאומי של ישראל מתבצע דרך הים.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי כ־53% מיצוא הסחורות להודו בשנה שעברה כלל מכונות ומיכון חשמלי ומכני. קטגוריה זו מהווה גם את התחום המשמעותי ביותר של היבוא (28%). מה שבולט לעין הוא שלא פחות מ־24% מהיבוא נכנסים תחת הקטגוריה "אחר". ראוי לציין כי תוצרת ביטחונית לא נכללת באף אחד מתחומי היבוא המרכזיים האחרים.
שוק ענק ולא ממומש
כאמור, עיקר הסחר עם הודו מרוכז לעת עתה בתחום הביטחוני, אך מדובר בשוק פוטנציאלי עצום גם לתעשיות אחרות. במונחי תמ"ג לנפש (PPP) הודו, שב־2023 הפכה למדינה המאוכלסת ביותר בעולם, עדיין משתרכת מאחור עם נתון של כ־10.1 אלף דולר בלבד (לעומת כ־55 אלף דולר בישראל, למשל). אך כבר ב־2022 הענקית מדרום אסיה עקפה את בריטניה ככלכלה החמישית בגודלה בעולם, עם תמ"ג של 3.55 טריליון דולר, לפי הבנק העולמי.
כלל היצוא מהודו הסתכם אשתקד ב־765 מיליארד דולר, והיקף היבוא הגיע ל־700 מיליארד דולר. בכנס של מכון היצוא בחודש אפריל האחרון הציגה הנספחת הכלכלית בניו דלהי, נטאשה זנגין, את התחומים המרכזיים שבהם חברות ישראליות עשויות להשתלב, ובראשם פתרונות לענפי החקלאות, הטלקום והקמעונאות.
שוק החקלאות בהודו מוערך בכ־370 מיליארד דולר, כשמדובר ביצרנית האורז והחיטה השנייה בעולם, ו־43.2% מהעובדים עוסקים בתחום. עם זאת, תרומתו לתוצר נמוכה (17%). על כן, ההודים זקוקים לחקלאות מדייקת, לטכנולוגיות לאחר קטיף ולניהול שדה ושימוש בבינה מלאכותית.
בד בבד, היא שוק הטלקום השני בגודלו בעולם. השוק, שנשלט בידי שלושה ספקים מרכזיים: ג'ירו, וודאפון ואירטייל - זקוק לפתרונות ביג דאטה, שירותי ענן, ומענה סייבר לתשתיות קריטיות.
שוק הקמעונאות והמסחר המקוון בהודו מוערך ביותר מ־800 מיליארד דולר, ומהווה כ־10% מהתוצר. זהו שוק הקמעונאות הרביעי בגודלו בעולם שנדרש למענה לבינה מלאכותית, כלי ניתוח דאטה לאפיון משתמש וניהול מסדי נתונים.
בזמן שלפי נתוני מינהל סחר חוץ, קרוב למחצית מכלל היצוא הישראלי הוא שירותים ואינו סחורות, ד"ר דגן עמוס מסבירה כי זה לא בהכרח מה שמחפשים בהודו. "הסחר עם הודו תמיד היה טוב, אבל ייצור מקומי אינו מסתכם בייצור ביטחוני - והודו מקשה את הכניסה למדינה. המלחמה לא עשתה נזק, אבל צריך לזכור שהשוק ההודי והישראלי לא כל כך יודעים לעבוד יחד. השוק ההודי מעוניין במוצרי מדף, בעת שישראל יודעת לתת הייטק ומערכות, וזה לא ממש מה שצריכים".
גם ד"ר בירודקר מצביעה על מורכבויות בעבודה עם השוק ההודי ועל אי־מיצוי. "יחסי המסחר בין המדינות התרחבו משמעותית בשנים האחרונות, אך הם רחוקים מלמצות את הפוטנציאל שלהם. יש עוד המון לעשות, בין היתר לגוון את יחסי המסחר. למשל, בתחום התיירות. היחסים, לרוב, לא ממומשים בין היתר בשל סטראוטיפים, פערי תרבות וחוויות מורכבות של חברות ישראליות בעבודה עם הודו. זה הרבה פעמים הסיפור של חברות ישראליות שניגשות אליי לייעוץ. נדרשת עבודה בבניית יחסי אמון מקצועיים משני צידי המתרס. אני חושבת שאנחנו 3 מתוך 10 מבחינת מיצוי הפוטנציאל כשאנחנו בתמיכה מלאה מצד המנהיגים, והאשמה כאן היא דווקא על הצד הישראלי. ישראל עדיין לא מצליחה להבין את סדר הגודל ההודי ואת מה שיש לה להציע".
הכתבה פורסמה לראשונה באתר גלובס
