קרוב לחצי מיליארד שקל. זו העלות המוערכת של המתקפה הישראלית נגד חיזבאללה, שנועדה למנוע שיגור של כ־6,000 רקטות וכטב"מים לעבר ישראל. כ־100 מטוסי קרב השמידו אלפי משגרים שכוונו דרומה, במתקפה הנרחבת ביותר של צה"ל בלבנון מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל".
עוד ב-N12 כלכלה:
• "השווקים אופטימיים שלא תהיה עוד הסלמה": הבורסה מגיבה
• הפעילות בנתב"ג חודשה אך חברות זרות מבטלות טיסות לישראל
• בעקבות מתקפת המנע של צה"ל: שיבושי GPS גם במרכז הארץ
"המתקפה נגד חיזבאללה עלתה, ככל הנראה, כ־120 מיליון דולר (קרב לחצי מיליארד שקל)", אומר לגלובס בכיר בתעשיות הביטחוניות. "חישוב של כ־4,000 פצצות JDAM כפול 25 אלף דולר מסתכם בכ־100 מיליון דולר. הפעלה של כ־100 מטוסים במשך שש שעות מוערכת בכ־18 מיליון דולר נוספים, וכן הפעלת כטב"מים במשך כ־12 שעות עולה כ־1.08 מיליון דולר. כל זאת, ללא חישוב עלויות נדרשות, כמו שכר מילואים".
אותם 120 מיליון דולר מהווים סכום לא מבוטל כלל וכלל, אבל כזה שמנע עלויות נרחבות בהרבה. פגיעה בתשתיות אסטרטגיות ישראליות כמו אזור גלילות, בו נמצא מטה המוסד, או בבניינים אזרחיים מהצפון ועד המרכז הייתה, סביר להניח, עולה הרבה יותר. מעבר לכך, הפעלת מערך הגנה אווירית בהיקף נרחב עולה אף היא סכום לא מבוטל.
זכורה היטב מתקפת 14 באפריל של איראן, בה שוגרו לעבר ישראל 185 כטב"מים, 110 טילים בליסטיים ו־36 טילי שיוט. אולם, רק 1% פגע ביעדים. זה נובע מהמערך הרב־שכבתי הישראלי, שכולל את חץ 2 וחץ 3 של התעשייה האווירית בשכבות הגבוהות, ואת קלע דוד וכיפת ברזל של רפאל בשכבות הנמוכות. לכל אחד מהאמצעים הללו יש עלויות: יירוט כיפת ברזל מוערך בכ־30 אלף דולר; קלע דוד ב־700 אלף דולר; חץ 2 ב־1.5 מיליון דולר; וחץ 3 ב־2 מיליון דולר.
תחרות בין ישראל ואיראן
במסגרת המאבק בין ישראל לבין איראן, אחד הנדבכים שלא עוסקים בו באופן שוטף הוא התעשיות הביטחוניות. ישראל נחשבת למובילה עולמית, אבל גם איראן מתקדמת בעצמה בקצב קבוע. במסגרת התערוכה הביטחונית "ארמי 2024" שהתקיימה לאחרונה במוסקבה, למשל, איראן חשפה את החימוש המשוטט (רחפן מתאבד) החדש שלה "בוואר B1". הכטב"ם נועד לפעול מול מטרות נייחות או נעות בטווחים קצרים. האיראנים עוד מסרו כי אם הוחלט על ביטול משימה, אז ה־B1 יודע לחזור למיקום השיגור כדי להתכונן להמראה מחודשת.
משקל ההמראה המקסימלי של הרחפן הוא 7 ק"ג, והוא נושא מטען במשקל 2 ק"ג. נוסף על כך, ראש הנפץ יכול להכיל 40 מוטות מתכת או 200 שברים במשקל 1.5 גרם, במטרה להרחיב את הפגיעה. המצלמה האלקטרו־אופטית ממוקמת מתחת לראש הנפץ, ואילו הסוללה הנשלפת בצד האחורי. לטענת טהרן, למפעיל נדרשות חמש דקות להרכבת באוור, ולשליחתו למשימה. המראתו ונחיתתו אנכית, ובעולם הרחפנים, שהולך למתקפות נחיל, ניתן להפעילו עם עד עשר יחידות בגיחה אחת.
רותם מי-טל, מנכ"ל חברת אסגארד מערכות, המתמחה ביישומי בינה מלאכותית ופיתוחים טכנולוגיים לצרכים בטחוניים, מציין כי ישראל ואיראן נמצאות ב"משחק" של ייצור ופיתוח תעשייה צבאית בזמן אמת. "מצד אחד, יש את יכולת הייצור של התעשיות הביטחוניות הישראליות והרכש הביטחוני מארה"ב לטובת צרכי מערכת הבטחון, בין השאר קיטי הסבה JDAM של חימוש אווירי; ומצד שני, יש את כל ערי התעשיות הצבאיות של איראן עם שרשרת האספקה המפותחת שלה, כל סדנאות ייצור הרקטות והכטב"מים התת קרקעיים בלבנון ואפילו את בתי המלאכה האיראניים לייצור מל"טים מתאבדים בתימן, סוריה ועיראק. בתחרות המשאבים בין מתקפות מנע של חיל האוויר לבין ייצור אין־סופי איראני־לבנוני, התלות היא בכסף, בדולרי סיוע ובריאלים פרסיים".