מדליית הזהב האולימפית כבר מזמן לא עשויה מזהב. פעם, היו מקבלים הזוכים מטיל כבד בשווי עתק, היום, עונדים לצווארם מדליה בציפוי זהב ששוויה באולימפיאדת פריז נאמד ב-950 דולר בלבד. ציפוי הזהב שעליה שוקל שישה גרם בלבד, ועלול גם להשתפשף.
אבל המדליה היא כנראה הדבר הכי חסר ערך שמקבלים המדליסטים האולימפיים. עבור חלקם, העבודה הקשה וההשקעה הדרמטית לאורך שנים משתלמת מאוד. מעבר לסכומי הכסף שהם מקבלים מהמדינה שלהם על הזכייה במדליה, הם מקבלים גם לא מעט מתנות, פינוקים וצ'ופרים, זוכים בחוזי ענק ומקבלים הטבות מפליגות.
אחד המדליסטים שקיבל כמות רצינית ביותר של מתנות, הוא המתעמל הפיליפיני, קרלוס יולו, שרשימת המתנות שהרעיפו עליו בפיליפינים הפכה לוויראלית מרוב שהיא אובר דה טופ.
יולו זכה בשתי מדליות זהב באולימפיאדת פריז בהתעמלות קרקע. בראשונה, הוא זכה כשקיבל ציון גבוה יותר ב-0.034 מארטיום דולגופיאט על תרגיל הרצפה לגברים. דולגופיאט וישראל לקחו את מדליית הכסף, יולו את הזהב. 24 שעות מאוחר יותר, זכה יולו במדליית זהב נוספת על תרגיל קפיצה. זו הפעם השנייה בהיסטוריה שספורטאי פיליפיני עולה על הפודיום, ולמעשה תוך יומיים, יולו שילש את סכום המדליות שארצו זכתה בהם אי פעם מאחת לשלוש. זה כנראה ריגש את הפיליפינים עד כדי כך, שהם שפכו עליו ערימות של כסף ומתנות.
בשלב הראשון, הוא התבשר שהוא מקבל דירה בשווי של 414 אלף דולר, סכום עתק בפיליפינים. בהתחלה העניקו לו דירת שני חדרים, אבל אחרי שיולו השיג את הזהב השני, שודרגה המתנה לדירת שלושה חדרים. בנוסף, הוא קיבל סכום כסף על הזכייה עצמה מהממשלה וכן מגופים פרטיים. סכום שנחשב גם הוא לעצום בפיליפינים – למעלה מעשרה מיליון פזוס פיליפיניים שהם כ-180 אלף דולר.
אבל זה ממש לא הסוף. חברות ורשתות פרטיות לא יכלו להתאפק והעניקו ליולו מתנות שוות במיוחד. הוא קיבל מרשת חנויות כלבו מקומית וואוצ'ר על סך 20 אלף דולר שבהחלט יכול לספק לו מלתחות רבות. רשת של מסעדות בופה במדינה נתנה לו אספקת ראמן חינמית לכל החיים. רשת קליניקות רפואית מקומית הצטרפה גם היא לחגיגות, במה שנראה יותר כבר כמו תעלול שיווקי, והעניקה למתעמל בן ב-24 בדיקות קולונוסקופיה ללא הגבלה והתייעצויות רפואיות בתחום הגסטרואנטרולוגיה בחינם. ועוד לא התחלנו לדבר על המתנות הקטנות יותר, ואלה הגדולות ממש - חוזי חסות עם מותגים מקומיים.
אוניברסיטה בחינם, פטור מללכת לצבא
כשזוכים אולימפיים עומדים על הפודיום, שומעים את המנון המדינה שלהם, חווים אושר עילאי על ההישג המדהים שהשיגו אחרי שנים של דם, יזע ודמעות, הם בטח לא חושבים על ההיבט הכלכלי של הזכייה שלהם. אבל בסופו של יום, רובם יזכו לסכומי כסף נכבדים מהמדינה ששלחה אותם להביא בשמה מדליה.
מדינות ברחבי העולם מעודדות את הספורטאים הטובים במדינה להביא הישגים באמצעות פרסים כספיים נדיבים.המדינה שמעניקה למדליסטים שלה את הסכום הגבוה ביותר עבור זכייה במדליית זהב היא הונג קונג, עם 768 אלף דולר, קרוב לשלושה מיליון שקלים. סינגפור מעניקה 737 אלף דולר – סכום שיכול לסדר את המדליסטים במדינה לכל החיים. באינדונזיה, הזהב שווה לזוכים סכום של 346 אלף דולר, כ-1.3 מיליון שקל, הון עתק במונחים מקומיים.
בישראל מקבלים הזוכים בזהב (או הזוכה, במקרה של פריז 2024), סכום של 271 אלף דולר – קצת מעל מיליון שקל. ארה"ב הרבה פחות נדיבה, ומציעה רק 37.5 אלף דולר לזוכים במדליית זהב, 22.5 לזוכים בכסף ו-15 אלף דולר לזוכים בארד. אלה אמנם סכומים צנועים, אבל אל תדאגו לספורטאים האמריקאים – החסויות והספונסרים שהם מקבלים בעקבות הזכייה שווים להם הון עתק. סימון ביילס, למשל, זכתה במצטבר רק ב-135 אלף דולר על כל המדליות שגרפה בפריז. אבל ביילס היא הספורטאית המדורגת תשיעית בעולם ברמת ההכנסות. רק ב-2023, היא הרוויחה 8.5 מיליון דולר, סכומים שבטח יעלו השנה לאור המדליות האחרונות.
הסכומים האלה הם כאמור רק חלק מהתמונה. כמו קרלוס יולו, זוכים רבים מקבלים פינוקים שיכולים להיות הרבה יותר בעלי ערך בטווח הרחוק. בדרום קוריאה, למשל, גברים אתלטים שזוכים במדליות, מקבלים פטור משירות צבאי, שהוא חובה במדינה. רוב הגברים משרתים מעל שנתיים בצבא דרום קוריאה.
בתאילנד, הזוכים בזהב מקבלים קצבה חודשית לכל החיים, מה שנותן להם ביטחון כלכלי הרבה אחרי ששנות התחרויות שלהם מאחוריהם. גם בפיליפינים מציעים שילוב של זכייה כספית והטבות נדל"ן, בדומה לדירה שיולו קיבל. גם זוכה הזהב הפיליפיני הראשון קיבל סכום גבוה של כסף ודירות.
עבור חלק מהספורטאים, העמידה על הפודיום פותחת דלתות להזדמנויות תעסוקה שוות וכן ללימודים גבוהים. באיטליה, למשל, המדליסטים מקבלים הבטחות לעבודה משתלמת, לרוב בתחום הביטחון, עובדה שמבטיחה להם מסלול קריירה מפואר אחרי שהם מסיימים את הקריירה הספורטיבית. בהונגריה, למשל, מציעים לזוכים לימודים גבוהים בחינם בכל אוניברסיטה שיבחרו.
אבל ההטבות הכלכליות הגדולות באמת, מגיעות מחברות מסחריות, שמציעות לספורטאים לתת להם חסות או להיות ספונסרים שלהם. מדליה אולימפית יכולה להפוך אתלטים לגיבורים במדינה שלהם בן לילה, והם די מהר חותמים על חוזים מפתים עם המותגים הגדולים ביותר. מספיק שנזכיר רק את יוסיין בולט, שגרף חסויות בשווי של עשרות מיליוני דולרים מחברות כמו פומה וגייטורייד.
רוב הספורטאים משקיעים את מיטב השנים שלהם במירוץ אחר המדליה. עבור רבים מהם, מדובר לא רק בחלום על ניצחון, כבוד ותהילה – הרבה פעמים הוא הזדמנות כלכלית משנה חיים שתאפשר להם חיים של הצלחה שנים רבות אחרי שמכבים את הלפיד האולימפי.