אפשר לומר שהמחלוקת סביב השיוויון בנטל – יהיו שיכנו זאת: השיוויון בזכות – מגיעה בימים אלה לשיאה. במובן מסוים, זוהי "סערה מושלמת": ויכוח בן 30 שנה בין החברה החרדית לחברה היהודית החילונית (ובמידה מסוימת, גם הדתית-לאומית), פוגש קואליציה עם משקל פוליטי חרדי כבד מאי פעם, בזמן של אתגר משמעותי לכוח האדם בצה"ל, על רקע מלחמה שישראל לא ידעה כמותה. את מה שצריך היה לרפא בתהליך יסודי ומעמיק ולאורך זמן, החברה הישראלית ומנהיגיה נאלצים כעת לנסות לפתור במהירות ובתחושת חירום, כאשר הרטוריקה רק מקצינה והולכת. כך למשל, הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף, שאמר השבוע בין היתר, "אם יכריחו ללכת לצבא - נסע כולנו לחוץ לארץ. נקנה כרטיסים".
המילים "תהליך מעמיק" לא נכתבו כלאחר יד. סוגיית השיוויון בנטל כוללת משתנים שיש נטייה לא לדבר עליהם, או לדבר פחות: זה נכון שהחברה הישראלית הכללית מתגייסת ברובה (לפי נתונים שפרסם מבקר המדינה, שיעור הגיוס בשנת 2021 עמד על 68.6%), וזה נכון שתוך שיעור הלא-מתגייסים, אלה שתורתם אומנותם מהווים את חלק הארי (17.6% מתוך 31.4%, כמעט חצי); אבל מעבר לאי-גיוס על רקע רפואי או עבר פלילי, ישנם 4% שלא התגייסו בגלל סיבות כמו "החלטה מיוחדת", מגורים בחו"ל ו"קשיי הסתגלות". כלומר: גם בציבור הנושא בנטל "באופן רשמי" יש עדיין כאלה שזוכים לכל מיני פטורים. פער זה, ככל הנראה, גדל בשירות המילואים, עם כ-38% בלבד מהגברים היהודים הלא חרדים.
לכך אפשר לצרף גם את הספטקרום החברתי הנפיץ שבין "שירות משמעותי" ל"שירות איכותי" - כמו למשל, השירות בגדודים לעומת יחידות קרביות יוקרתיות או יחידות עם ערך משמעותי לאזרחות כמו מודיעין או תקשורת. ועוד לא דיברנו על החברה הערבית, המהווה כ-21% מהאוכלוסייה (ראו נתונים בהמשך הכתבה).
בנוסף לכל אלה עולה שאלה משמעותית בנוגע להומוגניות של החברה החרדית והתהליכים המתרחשים בתוכה. מטבע הדברים לא נוכל להיכנס כאן לשאלות אלה, אפילו לא לגרד את הקצה שלהן. מה שאפשר לדבר עליו הוא הצורך בהגדרה מדויקת יותר של השתייכות לחברה החרדית, ובתוך זאת הגדרה של "חייל חרדי".
בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למשל, מכירים את האתגר הזה ושמים אותו על השולחן (להרחבה בנושא מומלץ להאזין לפודקאסט של מרכז המחקר והמידע של הכנסת).
במקרה של נתונים על גיוס חרדים המשוואה הופכת למורכבת עוד יותר. כך, בדוח המסכם של צוות הבדיקה בנושא בראשות אלוף (מיל') רוני נומה, מובאות דוגמאות על ההגדרות ל"חייל חרדי" והכשלים שהן מציבות עבור ספירה ודיווח מיהמנים:
"הגדרת 'חרדי' בחוק מייצרת מורכבות בתהליך הספירה,ואף יותר מכך בנראות הציבורית ובמהות הדיווח. בגדר החרדים אותם נדרש צה"ל לספור כמתגייסים חרדים לפי החוק ישנם גם חילונים שבאו מרקע חרדי אך אינם מנהלים אורח חיים חרדי בעת הגיוס. בד בבד, מתגייס בעל אורח חיים חרדי בעת גיוסו, שבגיל צעיר לא למד במסגרת חרדית, לא נמנה כ"מתגייס חרדי" לפי החוק. במלים אחרות, אדם שנראה חרדי ומנהל אורח חיים חרדי עשוי לא להיספר כחרדי, ואילו יוצא בשאלה שאינו מקפיד יותר על אורח חיים חרדי ייספר כחרדי. מורכבות זו הובילה גם לכך שבפועל חלק מהמתגייסים הנספרים והמדווחים כחרדים לא מקיימים אורח חיים חרדי בזמן השירות הצבאי".
הנה סיכום של ההגדרות ל"חייל חרדי" וההרחבות שלהן לאורך השנים, מתוך הדוח (עיבוד שומרים):
ואחרי שהבהרנו את המורכבות החברתית, שנגזרת ממנה מורכבות בהבנת המציאות על פי הנתונים, הנה הנתונים.
פוטציאל הגיוס
נכון ל-2022, בישראל היו כ-41 אלף תלמידי ישיבות מתחת לגיל הפטור. הכוונה כאן היא ללומדי תורה שאינם אברכים (כלומר: לומדי תורה שאינם נשואים עם משפחות). צעירים אלה מהווים כ-13% מהגברים, בדומה לשיעור החברה החרדית כולה (13.6%)
פוטנציאל המילואים
שיעור משרתי המילואים הרשומים עמד בשנת 2022 על כ-38% מסך הגברים בגיל השירות. אחוז דומה בקרב הגברים החרדים יוסיף עוד כ-64 אלף משרתים למערך המילואים.
הפוליטיקה והפטור
על פי נתוני "שנתון החברה החרדית" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשנים 2012-2014 כיהנה קואליציה ללא המפלגות החרדיות, ובוצעה הורדה של גיל הפטור. בשנים אלו, המספר הכולל של לומדי היה נמוך יחסית, והחל לטפס לקראת 2015. התנודות הגדולות אירעו בקרב האברכים הפטורים משירות.
המספרים והמחלוקת
כפי שהסברנו בתחילת הכתבה, קשה להעריך את המספר האמיתי של מתגייסים חרדים, שכן שיטת הספירה ואמינותה עמדו לביקורת חריפה לאורך השנים, בעיקר סביב הגדרות לא מדויקות של "חייל חרדי". לפי המידע הקיים, דיווחי צה"ל על גיוס חרדים הראו מגמת עלייה עד 2018, ולאחריה ירידה וקיפאון.
אחד ל-16
כדי לנסות לאמוד את היחס בין מספר המתגייסים החרדים (שכאמור הוא מבוסס על הערכות שנמצאו לגביהן מחלוקות), עשינו ממוצע של המידע הקיים לגבי החיילים החרדיים והצלבנו אותו עם מספר בני הישיבות שאינם אברכים. בחישוב כזה, עולה הערכה גסה של 16 תלמידי ישיבה לכל מגויס חרדי אחד. תוצאה זו מהווה כ-6 אחוזי גיוס, לעומת כ-72 אחוזים בקרב המתגייסים הכלליים (בניכוי "תורתו אומנותו", פטור רפואי ופטור על רקע עבר פלילי).
אחד מ-5
בהנחה שנצליח מתישהו לקבל תמונת מצב מדויקת על שיעור הגיוס בחברה החרדית, ובהנחה שנצליח מתישהו להגדיר באופן מיטבי השתייכות לחברה החרדית, האתגר המרכזי היה ונותר דמוגרפי: לפי הערכת קצב הגידול בחברה החרדית ביחס לכלל החברה הישראלית, ב-20 השנים הקרובות צפוי לגדול שיעור החרדים בישראל, ולהגיע לחמישית מאוכלוסיית המדינה.
ולסיום, הדילמה המדוברת פחות
שירות ערביי ישראל הוא אתגר בגלל מטענים היסטוריים, לאומיים וחברתיים. שיעור הגברים הערבים בגיל הגיוס עומד על כ-27%, גבוה יותר משיעור החברה הערבית באוכלוסייה (כ-21%). שירות מילואים של 38% בחברה הערבית יוסיף כ-109 אלף משרתים.
