העיר אשקלון ספגה מתחילת המלחמה כ־1040 רקטות, 340 זירות נפילה ו־180 פגיעות ישירות, המהוות 25% מסך כל הרקטות שנורו לשטח ישראל. אך למרות המציאות הקשה בעיר "המטווחת ביותר בישראל" מצב המיגון בה רחוק מלהניח את הדעת.
מעיריית אשקלון מוסרים כי ל־40 אלף תושבי השכונות הותיקות בעיר אין מיגון בבית. אמנם יש מקלטים ציבוריים ומיגוניות, אך לא מדובר בפתרון מספק עבורם, היות ויש לרשותם 30 שניות בלבד להגיע למרחב המוגן. חלקם קשישים, חלקם הורים לילדים קטנים שנאלצים להסתפק בהגעה ל"מרחב המוגן ביותר".
"סוגיית המיגון והמערכה האחרונה הייתה הוכחה חיה לאוזלת היד של כל ממשלות ישראל לדורותיהן בטיפול בנושא, ואנחנו מקווים שאולי המערכה הזאת תעורר משהו" כך נמסר מעיריית אשקלון.
בעלי העסקים החיוניים שנותרו בעיר מתארים עיר רפאים. "אין מקום שלא רואים בו פגיעות. אין אנשים ברחובות. הסופרים נסגרים בשעות אחר הצהריים ואנשים מסתגרים בבית" מספר אלי גוטמן, בעלים של מסעדת ארצ'י הסמוכה לחוף הים.
גם אזורי התעשייה ריקים מתמיד. "להבדיל מהסבבים והמלחמות הקודמות, הנוכחות של העובדים כאן באזור תעשייה חלשה יותר. וזה מובן, מדובר על כל כך הרבה אנשים שנהרגו באזור או נפגעו, בתים של לא מעט עובדים קיבלו פגיעה ישירה. באזור התעשייה רואים כלי מלחמה, מובילים חיילים, רואים כוחות" אומר שמואל דונרשטיין יו"ר ובעלים רב בריח.
הוא מספר שלמפעל שלו הגיעו הבוקר כ־100 עובדים, מתוך כלל העובדים שמספרם עומד על 580. חלקם מגיעים למפעל וחשים הקלה מסוימת, מכיוון שבניגוד לביתם הפרטי, במקום העבודה הם נמצאים בקרבה משמעותית יותר למרחב מוגן.
חלק מאזור התעשייה נמצא בטווח ה־7 ק"מ
גורמים בעירייה מוסרים לגלובס כי מהיום הראשון שנכנס לתפקיד ראש העיר תומר גלאם זועק את נשמתו בנושא המיגון. לפני כשנה עלתה תוכנית מיגון שכללה מענקים בגובה של כ־320 מיליון ש"ח לתושבים ולא יושמה. לפני חצי שנה התקבלה החלטת ממשלה לפיה מתוך 850 מיליון שקלים, 600 מיליון יושקעו בהתחדשות עירונית, וכי יינתנו הקלות מסוימות והטבות כדי להקל על קידום תוכניות התחדשות העירונית.
בימים אלו, עיריית אשקלון נלחמת על מנת להכניס את העיר תחת המטריה של תקנות המשק לשעת חירום, הכוללות פיצויים לבעלי עסקים, להם זכאים ישובים הממוקמים עד שבעה קילומטרים מהגבול עם הרצועה. אשקלון, הממוקמת 200 מטר רחוק יותר, נופלת בין הכיסאות בעניין זה, כאשר באופן אבסורדי במיוחד, חלק נכבד מאזור התעשייה הדרומי של העיר נכלל בטווח שבעה הקילומטרים שקבעה המדינה, אך לא נכלל בהטבות הנ"ל מכיוון שמרכז העיר רחוק יותר.
דונרשטיין מסביר כי "חלקו נמצא בתוך השבע קילומטר וחלקו נמצא בשבע מאתיים. היה ניסיון לא לכלול את המפעלים של מעבר ל־7 ק"מ. צריך שכל האזור תעשיה יקבל. הרסיסים לא מבחינים בין 7 ק"מ ל־7.5 ק"מ. אזור התעשייה נמצא בתוך הטווח. היו חכמולוגים באוצר שחשבו שמי שקובע את הפיצויים זה מרכז העיר, אז צריך פה אינטגריטי של מדינה. שתפסיק לדבר גבוה ותתחיל להראות מעשים".
"מיגון אין לנו, הטבות מס אין לנו"
החוק הקיים מאפשר פיצויים לעסקים ביישובי העוטף והעיר שדרות. ככל הנראה יוחלט על הרחבת טווח הפיצויים. בדיונים פנימיים בממשלה הוצע לקבוע זכאות גם לישובים מרוחקים יותר שנפגעו, אך נכון לשעה זו עדיין לא ברור מה יהיה.
"ראש העיר פנה גם לגורמים רבים בממשלה, ביניהם ראש הממשלה, שרי הקבינט, שר הביטחון והאוצר על מנת להכניס את אשקלון תחת תקנות אלו" מוסרים גורמים בעירייה. "מיגון אין לנו, הטבות מס אין, אך נמשיך להילחם כדי לקבל את הסיוע.
"אין הבדל בין עסקים שלנו לעסקים בעוטף! הפגיעה האנושה בעסקים מתקיימת גם פה. התקנות כוללות גם מענה ראשוני למשפחות שנפגעו, אנחנו מקווים שזה יובא לידי אישור, שהעיר אשקלון תיכלל לפחות בתקנות לשעת חירום והתושבים יקבלו באמת את מה שמגיע להם בזכות ולא בחסד".
במהלך דיון סוער שהתקיים אתמול (ב') בוועדת הכספים, ראש עיריית אשקלון תומר גלאם זועק: "שבע שנים אני צועק, קיבינימט! תכניסו את אשקלון לעוטף עזה! תפנו את כל מי שבלי מיגון, אני מדבר על אלו שאין להם כסף להתמגן ואין להם כסף להתפנות".
יורם לרדו, ראש רשות החירום הלאומית (רח"ל) ציין כי הפעילו את תוכנית ההתערננות "משב רוח". "התחלנו בסוף השבוע שעבר והמשכנו היום. כל אזרח שרוצה, יכול להגיע לבתי מלון שהרשות המקומית מנחה אותו עצמאית או בהסעות. התכנית הזו כרגע משולמת שבוע קדימה ובהתאם להערכת המצב אנחנו נמליץ אם להמשיך ולהאריך אותה או חלק ממנה. על הפרק נמצאת גם העיר אשקלון בדגש על האוכלוסיה ללא מיגון. הטיפול באשקלון הוא כרגע בתהליך של אישור החלטת ממשלה וגם כאן יוקצו משאבים על מנת לאפשר לעיריית לרענן את האנשים האלה".
"כדור שלג שאי אפשר לעצור"
שלום כהן, בעלים של 6 מסעדות שונות בעיר אשקלון, מספר על תחושת תסכול והזנחה מצד המדינה. "המדינה לא עושה למעננו שום דבר. כרגע יצאו עם קמפיין של דף נחיתה שבו בעלי עסקים יכולים להשאיר פרטים, אבל אף אחד לא יודע לאן זה הולך. כרגע ההוצאות יוצאות מהכיס של בעלי העסקים, התגייסנו ורתמנו את העסקים שלנו והמטבחים של רוב המסעדות הוסבו למטבחי חירום שמבשלים עבור כוחות הביטחון וההצלה".
גוטמן, שגם הסב את הסחורה שלו למען מטרה זו, מספר על שימוש בסחורות בגובה של כ־80 אלף שקל למען כוחות הביטחון. "כל החומר גלם של 30־35 מסעדות הועבר לכל מי שפנה אלינו, פונים אלינו ביום בין 80־100 גדודים לאוכל ומוצרים".
כעת, אנשי העסקים ובעלי העסקים הקטנים מתקשים לאמוד את הנזק, אך ההערכות אינן אופטימיות במיוחד. דונרשטיין: "בצוק איתן הנזק שספגנו ברב בריח, אחרי פשרה עם משרדי הממשלה היה 11 מיליון שקל. אני מעריך את הנזק בעשרות מיליונים". כהן, מספר על בעיה כוללת בענף המסעדנות, "העובדים הם תושבי העוטף - אנחנו לא נתקע אותם בלי כסף, אבל זה מכניס את העסקים לפינה ולערפל. אין לנו מושג מה יקרה עם זה, בניגוד לעסקים של השבעה קילומטר ששם יש מתווה ברור שנכתב לפני שנים".
גוטמן מסביר כי אם המלחמה תימשך בין חודש וחצי לחודשיים ולא ינתנו פיצויים הוא עלול לסגור את העסק. "אני עלול להפסיד 3 מיליון ולסגור את העסק. בלי מחזורים של העסק, יש ספקים שהתשלומים שלהם ירדו בחודש הבא. העסק שלי קיים עשר שנים, אני אחד העסקים המוכרים בכל אזור הדרום. העסק נמצא בחוף הים יחד עם עוד עסקים שנמצאים איתי שם. אצטרך להוציא מהכיס שלי לפחות חצי מיליון כדי לנסות לשלם לספקים. זה כדור שלג שאי אפשר לעצור אותו".
הכתבה פורסמה לראשונה באתר גלובס