עשרות אלפי מפונות ומפונים מהצפון לא נמצאים בבתיהם כבר קרוב לתשעה חודשים, אולם הסוף של הסיוט הזמני שהופך לקבוע, ממש לא נראה באופק. במהלך החודשים האחרונים, חלק גדול מהמפונים החליטו לוותר על השהות במלונות, ולמצוא בית לתקופה ארוכה יותר. ההחלטה הזו נבעה מההבנה שעוד ירחק היום שבו יוכלו לחזור לביתם – רק השבוע פורסם כי בעלי המלונות התבקשו להיערך להארכת שהיית המפונים עד סוף יוני בשנה הבאה. בינתיים, מסתמכים המפונים על התקציב שהמדינה הועידה להם – 200 שקלים ליום למבוגר ו-100 לילד. אלא שמתברר, שיש עוד כמה שמנסים לנסות ולנצל את התקציב הזה.
בעלי דירות שמשכירים באופן פרטי בתים למפונים יודעים על הסכומים שהם מקבלים ודורשים סכומים מופקעים משוכרי הדירות. במסלול המובנה, שמאפשר לשכור דירות שנמצאות בהסדר עם משרד התיירות, בעלי הדירות מקבלים את השכירות היישר מהמדינה – הסדר בעייתי בפני עצמו לאור זה שבעלי דירות מקבלים סכומי עתק והמפונים לא רואים שקל. אבל כאן, מי ששוכר דירה באופן פרטי, חותם על חוזה רגיל, ואמור לוודא שהתקציב שהוא מקבל אכן מכסה על העלויות.
דיברנו בימים האחרונים עם לא מעט מפונות ומפונים שחיפשו בתקופה האחרונה, חלקם עדיין מחפשים, דירה בשכירות לטווח ארוך. כמעט כולם נתקלו במהלך הדרך בעליות מחירים פראיות. חלקם התייאשו, חלקם נכנסו לדירות קטנטנות, חלקם למדו להסתיר את הסטטוס הבעייתי של "מפונים מהצפון".
זואי (כל השמות בכתבה בדויים, השם המלא שמור במערכת), אמא לשלושה, מפונה מהצפון, מתגוררת כרגע במלון ליד הכנרת. היא ומשפחתה החליטו שהגיע הזמן לפתרון מעט יותר קבוע. "חיפשנו דירה לתקופה של לפחות חצי שנה", היא מספרת. "ראינו דירה בקיבוץ אשדות יעקוב, שלושה חדרי שינה מעל בית פרטי. בעלת הבית ביקשה 12 אלף שקל. היא לא התביישה להגיד לי שהיא בדקה כמה מקבלים בהסדר פינוי ושזה ממש מקובל באזור לבקש את זה. זה קיבוץ על גבול עם ירדן, אולי, במקרה הטוב היא קיבלה עליה 5,000 לפני המלחמה".
זה קורה בכל הארץ, ביישובי הצפון באזורים הבטוחים כמו גם בתל אביב. "חיפה, נהריה, עכו – כל טלפון השכרה 5,000 שקל", כותבת בקבוצת פייסבוק של מפונים אחת המפונות שמחפשת דירה. "לאחר שיחה ששומעים שאנחנו מפונים: בית לא מרוהט 7,000 שקל, עם ריהוט 12 אלף". מישהי אחרת כתבה: "אני מתגוררת בדירה ביישוב מגדל ובעל הדירה אמר לי במפורש – אתם מקבלים כסף מהמתווה אז תשלמו 13,000 במקום 7,000".
המענק מיועד לעוד דברים חוץ משכירות
ספיר מפונה מהיישוב כפר יובל ליד מטולה. היא נשואה ואם לשניים, והיא לקראת לידה שלישית. בעלה הוא קצין בקבע, מפקד ולוחם. מינואר היא גרה בתל אביב, בדירת איירבנב של חדר שינה וסלון, עליה היא משלמת מדי חודש את כל ה-12 שקל שהיא מקבלת מהמדינה. "אני לקראת לידה, והדירה הנוכחית כבר נהיית בלתי אפשרית. אני פותחת בלילה מיטות בסלון לילדים", היא מספרת. "היישוב שלנו צמוד גדר כך שלחזור בטווח הקרוב זו ממש לא אופציה. בעלי בקבע אז אנחנו שלוש נפשות ומקבלים מדי חודש מענק של 12 אלף שקל". ספיר אומרת שהיא מחפשת דירות פרטיות להשכרה. "אלו שעובדים עם המדינה לא היו מוכנים לתת לי יותר מחדר שינה וסלון, אלא אם כן אני מדווחת גם על בעלי ואז הם ירוויחו 18 אלף על 2 חדרי שינה".
היא מחפשת עכשיו דירה לשנה, והחליטה להסתיר את העובדה שהיא מפונה. "אני מחפשת דירה בתל אביב. כששואלים אותי אני מספרת שבעלי הולך להתחיל ללמוד במרכז אז אנחנו מחפשים כאן דירה לשנה הקרובה. אני כבר לא אומרת שאני מפונה, הורדתי את מקום המגורים מהסטטוס בפייסבוק שלא ידעו מאיפה אני".
את מכירה עוד כאלה שנתקלים בבעלי דירות גרידיים?
"אני שומעת מחברים בכל הארץ שמשלמים שכר גבוה. יש על זה שיח ער בכל המקומות, שמעלים את הסכומים בקטע הזוי. בהתחלה היו הרבה שנרתמו וסייעו, היום זה כבר לא מרגש אף אחד. בעלי הדירות חושבים שהמענק יכול ללכת כולו לשכירות, אבל הוא הולך לעוד דברים. אני גם משלמת משכנתא, וההוצאות השוטפות גבוהות יותר, יוקר המחיה בתל אביב, מסגרות חינוך, חוגים ועוד ועוד".
מוריה, אם לארבעה, גרה עם משפחתה בגליל העליון עד אמצע אוקטובר אז פונו לצימר. בעלה במילואים מתחילת המלחמה. "בהתחלה היינו בקיבוץ ניר דוד בצימר, היה שם צפוף באופן בלתי נסבל", היא מספרת. "לאחר תקופה קצרה עברנו לסאבלט בקיבוץ אחר עד אוגוסט, בית פרטי שהושכר לנו גם במחיר גבוה יותר אבל כבר לא הייתה לנו ברירה, היינו חייבים את המקום הקבוע להחזיר את השפיות ולנסות לספק לעצמנו קצת שגרה".
בימים אלו היא מחפשת דירה באזור עמק יזרעאל. לדבריה, ברגע שבעלי הדירות מבינים שהיא מפונה, המחירים משתנים משמעותית. כך לפני מספר ימים היא סגרה עם בעל דירה על סכום מסוים, לאחר שהכל סוכם הוא התחרט וביקש תוספת של 1,600 שקל על כל אדם נוסף מעל ארבעה אנשים.
באיזה תואנה הוא ביקש העלאה כזאת?
"לטענתו הבית מתאים לארבעה אנשים, יש שלושה חדרי שינה, ואנחנו מקבלים מספיק כסף מהמדינה. אנחנו מדברים על דירות רגילות שמפורסמות ביד 2 לשכירות של שנה, כן? לא איירבנב או משהו בסגנון. בעלי הדירות יודעים שאנחנו מפונים ואז הם מציינים מחיר אחר. נכון לעכשיו עדיין לא מצאנו דירה. זה אומר כמובן שהילדים שלי באי ודאות מוחלטת לגבי איפה הם יתחילו ללמוד שנה הבאה".
מה יש לך לומר לאנשים האלה?
"לצערי בעלי הדירות שוכחים שמעבר לפגיעה הרגשית, תחושת השייכות שנפגמה, העקירה מהבית וההשפעה הנפשית גם עלינו ובייחוד על הילדים – יש לנו גם משכנתא שאנחנו ממשיכים לשלם כי את הבנקים כמובן לא מעניין שאנחנו מפונים מהבית, ויש שכירויות שממשיכים לשלם בבתים שעזבנו, כי גם משכירים בצפון נמצאים באותה גישה של 'אתם מקבלים מהמדינה אז תמשיכו לשלם'. אני מבטיחה לך, ויעיד המינוס בבנק שלי, שאני לא עושה כסף על דמי הפינוי, ואני מוכנה לוותר על כל שקל כדי לחזור הביתה למיטה שלי".
ויש גם את אלו שלא נותרה להם ברירה אלא לשלם ובגדול. שלומית התפנתה מקריית שמונה יחד עם בן הזוג ושלושת ילדיהם. בהתחלה הם היו בתל אביב] אבל אחרי כמה חודשים רצו לחזור לאזור הצפון. היא ראתה פוסט על דירה להשכרה במגדל במחיר של 6,000 שקל, בפועל היא משלמת בחודשיים האחרונים 13 אלף שקל שכירות חודשית. איך נוצר הפער? פשוט מאוד. "ברגע שבעל הדירה שמע שאנחנו מפונים הוא אמר לנו: 'אתם מקבלים כסף מהמדינה אז כמה אתם יכולים לשלם?' מפה לשם, הוא חישב את הסכום וזה מה שאנחנו משלמים. שלא לדבר על זה שכל הדירה מלאה רטיבות. אבל הוא לא מוכן לדבר על כלום, קודם כל כסף. זו תאוות בצע שאין לתאר".