השבת השחורה של 7.10 זרקה את הישראלים כולם אל תוך סחרור של אבל, פחד ואובדן תחושת ביטחון עצמי. מהרגע הראשון של פריצת המלחמה, עלה החשש מהתלקחות מחודשת של העימותים בין יהודים לערבים, כמו בזמן מבצע שומר החומות.
הקיצוניות הרימה את ראש משני הצדדים. מחד, ערבים ישראלים שלא מססים לתמוך במעשי הזוועה שביצע חמאס. מנגד, קריאות של יהודים לא לתת לערבים להיכנס לערים יהודיות או לא לפרנס עסקים שמעסיקים ערבים. בתווך עומד ציבור גדול שממשיך לחשוש לשלומו, ומתקשה להכריע בין החשש לבין ההבנה לצד השני.
בתוך סיר הלחץ הזה ארגונים יהודים ערבים מנסים לשים אצבע בסכר ולעצור את האסון לפני שהוא מתרחש.
"פונים אלינו לקבל ייעוץ משפטי, או ליווי פיזי ברחבי העיר עבור אנשים שפוחדים לצאת מהבית", מספרת רונה תלם, מרכזת פעילות ושותפה להקמת המשמר היהודי-ערבי ביפו. "בתוך תל אביב יפו כרגע מדובר בעיקר על ערבים שחווים גילוי גזענות מאוד חריפים, למרות שהם לא תומכים בחמאס בשום צורה ומביעים התנגדות לאירועי 7.10".
המשמר הוקם לאחר השבת השחורה ביוזמת הוועדה העממית ביפו, ועדה של מנהיגי הציבור הערבי בעיר. מקימיו מנסים במוצהר למנוע הישנות של אירועי מאי 2021, לשמור על השקט ברחובות יפו, אבל גם לנסות וליצור סולידריות בין ערבים ליהודים מתוך השבר הגדול, ולתת דוגמה לדו קיום.
תלם מספרת שהנהגת הארגון מורכבת מ-50 אחוז יהודים ו-50 אחוז ערבים. מספרית יש יותר מתנדבים יהודים, אולם ביחס לגודל האוכלוסייה, כמו הפעילים הערבים גדולה יותר. "בתוך תל אביב יפו, לנו (היהודים) יותר קל לפעול בתוך האקלים שנוצר בעקבות המלחמה. עדיין אנחנו מבינות שהפעילות מהצד הערבי יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה הרבה יותר מוגבלת", היא מודה.
המשמר פתח קו חם דו לשוני שפועל 24 שעות ביממה, ומסייע גם למשפחות שהגיעו למצב כלכלי קשה בעקבות המלחמה. "אנחנו מקבלות דיווחים על אירועי אלימות, הסתה, גזענות, הפחדה, התארגנות ועוד".
המוקד מנהל גם איסוף משותף של תרומות על ידי יהודים וערבים לתושבי העוטף וגם לכפרים לא מוכרים בנגב שנפגעו מאוד מהמלחמה. "המטרה היא לעזור לכל מי שנפגע מהמלחמה - יהודים וערבים כאחד, כי בסוף כולנו חיים כאן ביחד".
נכון להיום חברים אלפי אנשים בקבוצת הוואטסאפ של המשמר, ומעל 700 פעילות ופעילים שמבצעים בפועל את העבודה ההתנדבותית - מאיישים משמרות בקו החם, מסייעים לטפל בפניות, פעילים ברשת החברתית, מעניקים סיוע עוד. "הכל בממדים מאוד גדולים בתוך תל אביב יפו", אומרת תלם, ששומרת על אופטימיות גם בימים הקשים ביותר.
"כולנו פוחדים מהמלחמה הזאת"
מודל הפעילות של המשמר ביפו ומדה מאוד למודל שכבר פעיל מספר שנים של תנועת "עומדים ביחד", תנועה ערבית יהודית שפעילה כבר משנת 2016. כיום זו אחת התנועות הגדולות בארץ שבה ערבים ויהודים מנסים לשתף פעולה כדי ליצור תחושת ביטחון מחד, וחיים משותפים ושווין מאידך.
המנהלת המשותפת של הארגון, רולא דאוד, קלינאית תקשורת תושבת יפו, הגיעה לפעילות בתנועה לאחר שחוותה לדבריה גזענות כמעט על בסיס יום יומי. "ברגעים של מלחמה או הסלמה הקרע בין יהודים לפלסטינים מתרחב, המצב רק מחמיר", היא מספרת. "זה יכול להיות הערות גזעניות וגם דברים יותר קשים".
הרגע המשמעותי ביותר עבורה התרחש בצוק איתן. דאוד עבדה כקלינאית באשדוד, והמלחמה הייתה חלק בלתי נפרד מהשיח. "יום אחד נכנסתי למאפיה ומישהי אמרה: 'צריך להרוג את כל הילדים של עזה. שכולם ישרפו'. מן הסתם כאב לי לשמוע את זה. זה נשמע כמו שנאה טהורה ולא יכולתי לשתוק. אמרתי לה: 'את רוצה שנלך ביחד לראות את הילדים של עזה נשרפים? נשמע אותם צועקים?' כולם מסביב שתקו וזה היה מבחינתי רגע משמעותי. הבנתי שצריך לתת קול גם לדברים האלה".
בעוד שביום יום עוסק הארגון בנושאים כמו איסוף הנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית או השתתפות במאבק להעלאת שכר המינימום, מאז פרוץ המלחמה הארגון הקים גם הוא "משמר סולידריות ערבי ישראל". המטרה: לייצר נקודות שבהם יהודים וערבים מתחברים כדי להרגיע את הרוחות. "להראות שאנחנו כאן, שאנחנו בתוך זה ביחד, שיש לנו חברה משותפת ואנחנו רוצים להמשיך לחיות בתוכה בשלום", אומרת דאוד.
פעילי התנועה מאחרים מפונים מהדרום, מביאים סיוע לתושבי הכפרים הלא מוכרים ומגיעים לבתי חולים כדי לחזק את אנשי הצוות אל מול הסתה נגד רופאים ואחיות ערבים.
"אם יש שיח מתסיס - היום אנחנו יודעים איך להתנהל מולו כדי לעזור לשמור על החברה שלנו ועל האנשים שחיים בה", אומרת דאוד. "אצל אזרחים ערבים יש מורכבות מאוד גדולה, כי אנחנו חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית אבל אנחנו גם חלק מהעם שלנו. לחלקנו יש גם משפחה בעזה - שנמצאת תחת מלחמה. אפילו אם מישהו מביע צער על הרוגים בעזה, הוא נחשב לתומך טרור ומקבל תגובות מאוד קשות ומפחידות".
גם "עומדים ביחד" מפעילה קו חם עבור כל מי שמרגיש מאוים, או חושש לעבודתו. הקו פונה לאנשים שמרגישים מאוימים, הסתה, גזענות, הפחדה, פיטורים, או סילוק מהלימודים, פוחדים לצאת לרחוב ורוצים ליווי. "אנחנו נותנים מענה אנושי של שיחות אחד על אחד להרגעה, מפנים אותם למטפלים שנותנים תמיכה רגשית וגם מלווים אנשים שצריכים לצאת לסידורים ופוחדים. יאמר לזכותם של כל הפעילים שיש כאן התעקשות אמיתית לשמור על המרחב הזה. המצב אצלנו כאן בתוך ישראל הוא יחסית רגוע למרות הכל ואנחנו רוצים לשמור על הרגיעה הזאת".
אלא שלא כולם מרוצים מהפעילות הזו. דאוד מספרת על פעילים שיצאו להדביק פוסטרים בירושלים ונעצרו על ידי המשטרה. בלוד איימו פעילי ימין על פעילה שיצאה לחלק תרומות של מזון וציוד למשפחות במעגל העוני. "נראה שיש מי שרק מחכה לרגע שיהיו בעיות בין ערבים ליהודים ואפילו ודוחפים לשם. אבל אנחנו יודעים שיש יותר אנשים שרוצים לעשות טוב מאנשים שרוצים לעשות רע בתקופה הזאת."
אף שמבצע שומר החומות הבהיר לארגון כיצד צריך להתנהל, דאוד כבר חוזה שהעבודה הקשה באמת תהיה דווקא אחרי המלחמה, כשההסתה תגדל. "בחברה הישראלית נפער פצע מאוד גדול ומובן, אך זה צפוי להשליך על כל דבר שאנחנו עושים בתור ארגונים שרוצים לחזק את השותפות היהודית ערבית. ברור לי שתהיה לנו הרבה יותר עבודה אחרי שכל זה יגמר."
יש לך מסר לחברה היהודית בישראל?
"מהרגע שהתחילה המלחמה אנחנו מרגישים שנעלמנו. כאילו שאנחנו לא חלק מהמלחמה. אבל אנחנו גם עוברים את המלחמה הזאת, יש אצלנו מורכבות מאוד גדולה. לחלק מאיתנו יש משפחה בעזה. לחלק מהפעילים שלנו נרצחו ילדים שגרו בעוטף עזה, או נחטפו לעזה. אני חושבת שהקול של החברה הערבית הוא חשוב. כולנו היינו בהלם וכולנו כאבנו ב 7/10. כולנו פוחדים מהמלחמה הזאת ורוצים שהיא תסתיים. כולנו מקווים שזו תהיה המלחמה האחרונה."
"יוצרים איתנו קשר ארגונים שאומרים שהם לא יכולים לעבוד"
אם בערים יהודיות, או אפילו משותפות, יכול כל צד לבחור להסתגר בתוך עצמו עד יעבור זעם, המצב קשה בבתי הספר היהודים ערבים, שמפקידים לא להתעלם מהקונפליקטים. רועי זילברברג מנהל בי"ס דו לשוני בנווה שלום ותושב היישוב מקבל פניות מגופים רבים שמנסים להבין כיצד לנהל באופן מקצועי את היחסים המורכבים בין צוותים מעורבים במקומות העבודה. |אם אנשים רוצים להמשיך לחיות פה, הדרך היחידה לעשות את זה בביטחון, באיכות חיים - זה רק אם נצליח ליצור הסכמה ודיאלוג בין שני הצדדים. אני מנסה להציל את הסיכוי שזה יקרה מתישהו - גם אם זה יהיה רק בעתיד הרחוק", הוא מספר.
איך אתה רואה את האנשים שהם כרגע עמוק בתוך הטראומה והכאב, ולא מסוגלים בכלל לראות את הצד השני או לחשוב עליו בצורה אמפתית?
"זו העבודה שלנו. זו המומחיות שלנו. גם בימים 'כתיקונם' התפקיד שלנו הוא להביא לידי ביטוי את שני הצדדים. אנחנו רוצים לייצר דיאלוג פתוח ואמיתי על זה שכולנו בני אדם שרוצים לחיות כאן. דיאלוג בין הצדדים יכול לקרות רק אם נותנים לאנשים להגיד מה הם מרגישים ומה הם חושבים - גם אם לא נוח לנו לשמוע את מה שהם אומרים. אנחנו רוצים שכולם ישאלו את עצמם: האם מה שאני עושה זה מוסרי האם מה שאני בוחר להגיד ולעשות יעזור לנו להגיע לחיים טובים יותר בטווח הארוך?
"ברור שבתקופות טראומה זה הרבה יותר קשה וגם הרבה יותר קריטי לעשות את העבודה הזאת. ארגוני בריאות, אקדמיה, חינוך ועוד - יוצרים איתנו קשר ואומרים שהם לא יכולים לעבוד, כי שני הצדדים לא מסוגלים לראות את האחר ולהיות איתו בקשר. יש כאן מצוקה אמיתית של אנשים שרוצים לפעול בשיתוף פעולה ולחיות ביחד."
בין הקבוצות שפנו אל זילברברג נמצאת קבוצה של אנשי צוות בכירים בבית חולים כרמל של יהודים וערבים שמנסים להבין איך ליישב בין את ההתנגשות גם במקום העבודה המשותף.
כשאתה נכנס לתוך צוות מעורב כדי ליצור דיאלוג - מה אתה רואה?
"יש תסכול, חוסר אונים, כעס לפעמים על אנשים ספציפיים. רצון לעזוב ולוותר על מקום העבודה. כולם מאוכזבים אחד מהשני. הערבים מפחדים מהשתקה והיהודים מפחדים מהסתה. האמון הלך לאיבוד משני הצדדים."
זילברברג אמנם מרגיש שזקוקים לו יותר ויותר, אבל גם שהוא עובד בעיקר בכיבוי שריפות ובניהול משברים. "זה מובן שאנשים בארץ נכנסים לפחד ומחפשים את תחושת הכוח והשליטה - כי תחושת איבוד השליטה הייתה עצומה ב-7.10. אבל בדמוקרטיה חופש הביטוי הוא חשוב. אני מבין שבימים האלה ההשתקה המוחלטת של ערבים נובעת מפחד קיומי ומוצדק. אבל כדי לשנות את המצב הזה צריך לשאול את עצמנו - איזה סוג של חיים אנחנו רוצים פה. אם נמשיך לחיות על החרב נצטרך להתפשר על כל הערכים שלנו. אני לא רוצה להאמין שאנחנו חייבים לחיות במלחמה לנצח".
שיח אוהב וחברי
נושא הפחד עולה גם מדבריה של יעל ברוידא-בהט, מנהלת משותפת בתנועת ״נשים עושות שלום״. ״אנחנו מדברות על זה הרבה בשיחות הפנימיות שלנו ומנסות לחשוב מה אנחנו יכולות לעשות״. פעולות רבות של התנועה בזמן המלחמה סובבות סביב חיזוק הקשר בין החברות והערביות והיהודיות וביקורי סולידריות ועזרה.
"תמיד בעייתי להיות ערבים ישראלים פה בארץ. ועכשיו, בתקופות כמו היום זה יותר קשה מתמיד", היא אומרת. "אם אני מגנה את המתקפה הרצחנית של 7/10 אני נתפסת בוגדת בעם הפלסטיני - שגם ביניהם יש לי אולי משפחה. מצד שני, אם אני מביעה כאב או צער על ההרוגים בעזה - אני נחשבת בוגדת בעיניי הישראלים. איך אפשר לחיות ככה?
"הפחד היום בחברה הישראלית הוא בשני הצדדים - הערבים מפחדים מישראלים וישראלים מפחדים מערבים. זה נורא וזה יכול להרוס את המרקם המשותף העדין שעוד קיים בין שני חלקי האוכלוסייה.
השר בן גביר מצא לנכון משום מה לומר ביום השני או השלישי למלחמה ש'אנחנו נמצאים לפני שומר חומות 2' בעת ביקור בעזה. אמירות כאלה יכולות להבעיר את השטח ולמעשה מגבירות את הפחד הקיומי שכולנו נמצאים בו".
מנגד, היא מספרת, היא רואה עוד ועוד יוזמות שהארגון מוביל או מצטרף אליהם שמיועדות לטפח את החיים המשותפים. "המטרה שלנו היא לשמור על שיח פתוח, אוהב וחברי".