הכל התחיל בארוחה חצי חברית חצי משפחתית שבה מצאתי את עצמי מוקף בזאטוטים, בזמן שדור ההורים יושב נינוח יושב בצד ומדבר על הנושא החביב עליו: נדל"ן, וכמה הוא בלתי מושג. שקלתי לנצל את ההזדמנות להיות קצת ילד בעצמי, קצת להדיח אותם לדבר עבירה, אבל הכל הסתיים בבת אחת כשעמיר בן החמש התעקש לשאול: "מה זה בנק?".
כיוון שידעתי שהתשובה על השאלה הזו תקבע את עתידו הכלכלי, אולי עד הפרישה, הבנתי שאסור לי להקל ראש בנושא. הרי חוסר הבנה של המערכת הפיננסית הוא אחת הסיבות שמדרדרות אנשים אל המינוס הקבוע, אל משיכת הפיצויים ופגיעה בפנסיה, אל משיכת הכסף מהכספומט בתקווה שיהיה בסדר. בקיצור, לקחתי את המשימה ברצינות הראויה.
עוד ב-mako כסף:
- עשירים חיים בממוצע 15 שנה יותר מעניים
- 7 דרכים לאוורר את חשבון הבנק שלכם לקראת פסח
- התקרה התמוטטה על הדיירת בזמן שישנה
שמע, אמרתי לעמיר, רוב האנשים בעולם לא מבינים איך בנקים עובדים. אבל העיקרון הוא די פשוט: הבנקים מחזיקים אצלם את הכסף שלנו, שומרים עליו שלא ייעלם פתאום ואולי אפילו יצמיח עוד קצת כסף. בתמורה אנחנו מרשים לבנק לקחת את הכסף שלנו, ולתת אותו לאנשים אחרים שמבקשים כסף. אפשר לקרוא לזה: הלוואה. לבנק מותר לעשות עם הכסף שלנו כל מיני דברים, בתנאי שהוא ייתן לנו חלק ממנו בחזרה מתי שנבקש.
עמיר נראה קצת מבולבל (אולי ניסה לחשב את הריבית על ההלוואה ולא הצליח), אבל הנהן במרץ. זה עודד אותי להמשיך. שמע, אמרתי לו, אם אני נותן לך חמש אבנים, ואז בא ילד אחר ומבקש ממך שש אבנים, זה בלתי אפשרי. כי אני אולי אבקש ממך את חמש האבנים שלי בחזרה, ולא יהיה לך מה לתת לי. גם הבנק אמור לעבוד ככה. כלומר, אם יש לבנק כמות מסוימת של כסף, הוא לא אמור להלוות יותר ממנה ללקוחות. אבל כאן מתערבת המציאות.
מעט מאוד פעמים בהיסטוריה כל הלקוחות של הבנק משכו כסף בבת אחת. הבנקים סומכים עלינו שלא נעשה את זה ומרשים לעצמם להלוות 200 שקל על כל 100 שקל שלקוח הפקיד, ולפעמים אף יותר. כלומר, אתה תבקש ממני בחזרה רק אבן אחת, אז אני יכול להלוות לילד אחת את האבנים שנתת לי. עד שתבקש את האבנים שלך בחזרה, הוא כבר יחזיר לי את מה שהוא חייב לי, ונסתדר.
אתה יודע, אמרתי לעמיר, בפעמים שזה כן קורה, כל הבנקים נכנסים להיסטריה. לפני שלוש שנים, בזמן המשבר הכלכלי הגדול בקפריסין, הבנקים סרבו להיפתח לקהל הרחב מחשש שאזרחי המדינה יימשכו את הכסף. מצב דומה אירע בארגנטינה ב-2001.
בשלב הזה איבדתי את עמיר לגמרי, אבל למזלי אבא שלו עמד לידי והקשיב. לא יכולתי לעצור יותר, והאמת שגם לא רציתי. הבנקים, אמרתי לו, שמח שאני יכול להפסיק לדבר על אבנים, מייצרים כסף יש מאין באמצעות הקלדה פשוטה במחשב. קוראים לזה "יחס הרזרבה" – היחס שבין כמות הנכסים הנזילים של הבנק בפועל, לבין כמות האשראי שהוא יכול לתת ללקוחות. מי קובע? בנק ישראל, כמובן. . בישראל, יחס הרזרבה מחולק ל-3: 6% על פקדונות עו"ש, 3% עד פקדונות של עד שנה ו-0% על פקדונות של מעל לשנה. כלומר, על כל 100 שקל שמופקדים בבנק הוא יכול לתת הלוואה על סך 97 שקלים.
חייב להיות שם עוד משהו
אז בשורה התחתונה, אמר לי אבא של עמיר, הבנקים סוחרים בכסף של אחרים כאילו היה הכסף שלהם. אבל גם בהונאת פונזי אתה לוקח כסף של אחרים ועושה בו מה שאתה רוצה. מעבר לעובדה שהבנקים פועלים בתחום החוקי ואילו הונאת פונזי לא חוקית, צריך להיות שם עוד משהו. אחרת, באמת אפשר לסגור כאן את השאלטר ולוותר סופית.
רגע, אמרתי לו. בוא נהיה בטוחים שאנחנו מבינים בדיוק מה זאת בכלל הונאת פונזי, חוץ מזה שכל משקיע חובבן צריך לדעת להיזהר ממנה. צ'ארלס פונזי, מהגר איטלקי שחי בארה"ב, פתח עסק להמרת שוברי תשובה (שוברים שקיבל נמען בדואר כדי לממן את הנפקת הבול במשלוח מכתב חזרה), כשהפערים במחירי הבולים בין מדינות שימשו עבורו פתח לגריפת רווחים. עד מהרה החלו הרבים להשקיע במיזם של פונזי, והוא הפך למיליונר. אלא – שפונזי לא עשה את הונו מהרווח של פערי שוברי התשובה, אלא מכספי המשקיעים.
כדי להציג את הרווחים שגרף באותה העת היה זקוק ל-160 מיליון שוברי תשובה, ואילו הוא החזיק רק בכמה עשרות אלפים (סוג של יחס רזרבה). פונזי, למעשה, החזיר למשקיעים את הרווח מכספם של המשקיעים שבאו אחריהם. בסופו של דבר התרמית התגלתה, פונזי נתפס, נכלא ונכנס להיסטוריה המפוקפקת של רמאים גדולים בארה"ב.
בין האסיר למנכ"ל
הונאת פונזי, בשורה התחתונה, סוחרת בכסף של אחרים כאילו היה הכסף שלה, אמרתי לאבא של עמיר. דומה מאוד לתיאור שלך. היא משתמשת בכסף של המשקיעים הנוכחיים כדי להחזיר את הכסף למשקיעים הקודמים, וכך לתת מראית עין של תשואה נאה. היא מייצרת כסף יש מאין. אז למה מנכ"ל של בנק, שנותן הלוואה ללקוח מכסף של לקוח אחר, זכאי להסתובב חופשי בעולם בעוד שברנרד מיידוף, שביצע את הונאת הפונזי הגדולה בעולם נשלח ל-150 שנה בכלא? לפי מומחים לכלכלה, יש לכך כמה סיבות:
פונזי זו הונאה מתוכננת, הבנקים לא – מי שמבצע את שיטת הפונזי מתכנן מלכתחילה להשתמש בשיטה הזו כדי להונות את המשקיעים, משום שזו הדרך היחידה שבה הוא יוכל לעמוד בהתחייבויות לרווחים הגבוהים. הבנקים אמנם סוחרים בכסף שלכם, אבל הם פועלים תחת חוק ואינם מסתירים מכם דבר.
הונאת פונזי לא מפוקחת, הבנקים כן – הבנקים נתונים לפיקוח רגולטורי הדוק, הן של משרד האוצר והן של הפיקוח על הבנקים, והם חייבים לעמוד בתקנות ובמודלים כלכליים שיבטיחו יציבות לכסף שאתם מכניסים אליו. להונאת פונזי אין שום מודל ושום פיקוח.
בבנקים יש החזר על פיקדונות שאבדו, בפונזי אין – אם בנק פושט את הרגל ואין לו מספיק כסף כדי לכסות את חובותיו ללקוחות, ימונה מפרק לבנק שיעשה זאת, או שבנק ישראל ילאים את הבנק וישלם מכספי המדינה את החובות, כמו שכבר קרה בעבר, למשל בזמן משבר מניות הבנקים ב-1983.. אף שאין עדיין בישראל ביטוח על חשבונות בנק, בפועל, במקרים של טלטלה כלכלית הלקוחות יכולים לקבל את הכסף שלהם בחזרה. בהונאת פונזי, הכסף שהשקעתם אבוד במקרה והתרמית התגלתה. לכן תמיד חשוב במקרה של השקעה לבקש את הכסף בשלב מסוים ולראות מה התשובה של הגוף שהשקעתם בו.
אפקט מכפיל – לבנקים ישנה מעין "הבטחה" לכיסוי הכסף על ההלוואות שהם נותנים מכסף של חשבון אחר. נאמר שאזרח א' הפקיד 100 שקל בחשבון העובר ושב. הבנק, בהתחשב ביחס הרזרבה, הלווה לאזרח ב' 97 שקלים. את 97 השקלים הללו משקיע אזרח ב' בארון קיר. הולך מוכר הארונות ומפקיד את 97 השקלים הללו בבנק. הכסף למעשה הוכפל, והוא משמש כערבון לכיסוי ההלוואות הקודמות. בפונזי אין שום ערבון.
נו, שאלתי את אבא של עמיר, זה מרגיע אותך? קצת, הוא הודה. אבל לפעמים אני מקווה לחזור ולשחק בחמש אבנים. החיים היו יכולים להיות הרבה יותר פשוטים.
יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il