"בעלי והחתונות של הילדים הכניסו אותי לחובות"

מי המשתתפים? ציונה זמרי (56) מאריאל, בעלת גן פרטי. פרודה למעלה משנה, אימא ל-6 ילדים, וסבתא לשמונה נכדים. ילדיה: הילה (32) מנהלת משרד בהייטק ואימא לשלושה בנים, יהב (30) מהנדס מחשבים, נשוי ואבא לשלושה ילדים, אסתר (28) בוגרת תואר ראשון במחשבת ישראל וספרות עברית, ואימא לשתי בנות, גרה באריאל, רחמים יוסף (23) סג"מ בשריון בשירות קבע, ידידיה מנחם (19) עתודאי בחיה"א למתמטיקה והנדסה, יהל (17) לומדת באולפנה בקדומים.

"כרגע אני גרה עם יהל, אבל הבנים מגיעים בסופי שבוע מהצבא, ושאר הילדים הנשואים מגיעים מדי פעם בשבתות". במהלך הפרידה שלה מאבי ילדיה, גילתה שיש לה סרטן בשד. "ככה, שיהיה לי יותר מעניין בחיים. אני עושה בכל שנה ממוגרפיה כי אימא שלי נפטרה מסרטן השד. אז עשיתי גם השנה, התקשרו אליי מהמרפאה, שאעשה שוב, הכירורגית בדקה וראתה שיש גידול, גילו אותו בשלב מוקדם. אחרי הביופסיה נאמר לי שיש לי סרטן אגרסיבי ושצריך להוציא אותו. לפני חודש הוציאו לי את הגידול. ובקרוב אני אצטרך לעבור הקרנות. איך אני מתמודדת עם זה? בצחוק ושמחה. אישה צריכה להיות חזקה ועצמאית".

דיור: גרה באריאל, בבית פרטי בן חמישה חדרים בגודל של כ-100 מ"ר. "את הבית קנינו לפני 20 שנה כשהגענו לאריאל. מכרנו את הדירה שהייתה לנו באשדוד ורכשנו את הבית הזה, לקחנו משכנתא לשלושים שנה. אני עדיין משלמת אותה ואמשיך לשלם עד 2022. גובה המשכנתא החודשית היא 2,300 שקלים. אני והגרוש הגענו לגישור והוחלט שאני משלמת לו 250,000 שקלים והבית יהיה שלי. הערך של הבית הוא 1,100,000 שקלים. שיפצתי אותו לפני שנתיים".

שעות עבודה: "כבר 23 שנים שיש לי את המעון. אני עובדת כל השנה עד ה-10 באוגוסט, משבע בבוקר ועד ארבע אחר הצהריים, ימי שישי משבע וחצי ועד 12:30. זה מעון פרטי לילדים עד גיל 3, אליו באים ילדים של משפחות מהקהילה. הבת שלי עבדה איתי בשנה האחרונה, ושנה הבאה תעבוד איתי מישהי אחרת. היו שנים שלא הייתי צריכה עזרה כי היו מעט ילדים. בשנה הקרובה יהיו לי 15 ילדים".

בשעות הפנאי: "הולכת לשיעורי תורה וסורגת, נפגשת עם חברות ובעיקר קוראת כל הזמן. אחת לשבוע אני נוסעת לפתח תקווה כי יש לי אח שנמצא במעון למבוגרים".

כמה מרוויחה? "אני מרוויחה ברוטו 20,000 שקלים, מהמשכורת אני צריכה לשלם לעובדת שלי 5,000-6,000 שקלים, ביטוח לאומי 600 שקלים לשתינו, פנסיה לעובדת 200 שקלים בחודש, ותשלומי מע"מ 2,500 שקלים אני נשארת עם 10,700 שקלים  לפני כל ההוצאות".

היסטוריה תעסוקתית: "23 שנים אני מנהלת את המעון, לפני כן, הייתי בבית עם הילדים. שמרתי על ילדים אחרים, עבדתי עם קשישים, העיקר להיות עם הילדים בבית".

השכלה: "13 שנות לימוד, למדתי גרפיקה ולמדתי בקורס למטפלות, מדי פעם יש לי השתלמויות בחינוך".

מצב חשבון: "נכון לעכשיו יש לי מינוס של 20 אלף שקלים"

איך הגעתי לחובות? "מאוד פשוט: כל השנים שילמתי בעצמי את הכול: בתי ספר, חתונות לילדים בר מצוות, אוכל, ישיבות ואולפנות, מדובר כאן בחינוך פרטי והוא עולה הרבה כסף. נוצרה הצטברות של שנים. היו לי ולגרוש חשבונות נפרדים. והוא לא השתתף בכלום. הייתי עסוקה בלשרוד ולחשוב איך אני משיגה כסף, כי הוא היה צובר חובות בינתיים, והגעתי למצב שכל הזמן הייתי צריכה לכסות חובות. לפני שנה וחצי הגעתי למינוס של 50 אלף שקלים. הבנק ביטל לי את הכרטיס אשראי". 

איך התמודדתי עם החובות?  "פניתי לחברים ולבן שלי כדי להלוות כספים ולכסות את החובות, כל הזמן אלתרתי, שילמתי בהקפה למוכר מהאטליז ולירקן, וגם למי שמוכר לי משחקים, הם לא דואגים כי הם יודעים שאשלם להם את החוב, בכל פעם שיש לי קצת אני משלמת להם. הייתה לי תוכנית חיסכון, ובבנק פתחו לי אותה כדי לכסות חלק מהמינוס. ברגע שלא השתמשתי יותר בכרטיס אשראי והשתמשתי רק במזומן, היו לי פחות הורדות והמינוס החל להתאזן. הם ממש עשו לי טובה בכך שביטלו לי את האשראי. הבת שלי נפגשה עם ארגון פעמונים, לימדו אותה איך להתנהל, וזה נתן לה כלים להתמודד עם המינוס, היא המליצה לי ללכת. פניתי אליהם והם באו אליי הביתה ונתנו לי ייעוץ וסיוע איך להתנהל מול ביטוח לאומי, מול המשכנתא, אלו דברים שאנשים פשוטים לא יודעים. הם בדקו לי את ההוצאות. בקשו שארשום אותן, לימדו אותי לתכנן תקציב למזון ולגן, ובכלל איך לעמוד על הרגליים. אף פעם לא ידעתי מה אני יכולה לבקש מהבנק ומה לא. כשאני נכנסת לסופר היום אני לא קונה הכול, אני שוקלת אם אני צריכה או לא, ואם אני יכולה לקנות בפחות כסף. בסך הכול הם עזרו לי לצמצם בחודש את ההוצאות שלי ב-1,000 שקלים".  

הוצאות קבועות לחודש: משכנתא 2,300 שקלים. ארנונה 750 שקלים. מים 150 שקלים. חשמל 400 שקלים. מזון (ביחד עם ההוצאות של המשפחתון) 6,000 שקלים, ("יש לי שריטה של אוכל, חשוב לי שיאכלו אז אני מקפידה על מזון"). תרופות 100 שקלים. הוט 390 שקלים. 4 סלולרי 200 שקלים. חוג לילדי המעון: 400 שקלים.

רכב: אין.

הוצאות משתנות: "אחת לשלושה חודשים אני מוציאה 1,000 שקלים על ציוד למעון כמו משחקים חדשים, כל כמה חודשים אני מוציאה על מתנות לילדים ולנכדים 500-600 שקלים".

מערכת היחסים שלי עם הבנק: "אין מערכת יחסים. יש לי כרטיס שהוא מזומן, אם אני קונה משהו הכסף יורד לי במקום. בעבר אם הייתה חתונה או נולד למישהו תינוק, הייתי מביאה סכום מכובד, היום אני מצטמצמת, מגבילה את עצמי. מתנהלת לפי מה שיש לי ולא חורגת מהמסגרות".

על מה מוותרת? "אני לא קונה כמעט כלום לעצמי, לא בגדים ולא ספרים שאני אוהבת, לא הולכת לחוגים שאני רוצה ללכת אליהם, כמו פיסול בחימר, ציור, אלו דברים שעשיתי בעבר ואני כבר לא עושה. הבת הקטנה עובדת כבייביסיטר, כך שלא יוצא לי לתת לה יותר מדי כסף. בכלל, הילדים שלי עצמאיים, אבל לנכדים אני קונה מתנות. יציאה לנופש? אני לא חושבת על זה בכלל".

איך שדרגתי את ההכנסה? "קיבלתי ייעוץ מפעמונים, הם אמרו לי שאני גובה מעט מדי כסף מההורים של הילדים במעון, אחרי שהתלבטתי החלטתי להעלות את המחיר של המשפחתון ב-100 שקלים. (לילד עולה בחודש 1,800 שקלים) אני לא יכולה להעלות יותר כי אני חושבת על הזוגות הצעירים שקשה להם".  

איך מתמודדת עם המינוס וההוצאות? "אני תמיד חושבת איך להכניס יותר כסף, לעבוד יותר כדי לכסות את זה, מקווה שבשנה הקרובה המינוס יקטן".

>> 100 משפטים לחיים שייתנו לכם זריקת מוטיבציה בדרך להצלחה

תוכניות במגירה: "הייתי רוצה ללמוד טיפול באומנות למבוגרים חריגים בוינגייט, כמו המטפלות במגיעות למעון של אח שלי. הייתי רוצה לצייר, ציירתי בעבר, אבל כבר הרבה שנים לא ציירתי כי אני עסוקה בדברים אחרים".  

על מה חולמת? "אין לי חלומות גדולים, אני ריאלית. החלום שלי הוא לפתוח מעון גדול שיעבוד בדרך שאני אוהבת, עד חמש או שש בערב, ושירחצו שם את התינוקות, כך שנשים תוכלנה לעבוד בשקט. עסק שיהיה שלי ואני רק אנהל אותו ולא אצטרך לעבוד בו פיזית. אני רוצה לקדם נשים לא משנה מה הצבע והגיל שלהן, שיהיה להם מקום, גדול ונוח ושלא ייקח להן חצי מהמשכורת כדי שיהיו להן חיים קלים וטובים".