מי המשתתפים? ורד אברהם (38) גרושה (ארבע שנים), עם שני ילדים (בן 11, ובן 9) בעלת עסק למוצרי טקסטיל לתינוקות בשם Liberty Babies
דיור: דירת בת 3 חדרים בשכונת נחלת יהודה בראשון לציון. "אימא שלי ז"ל רכשה את הבית בצעירותה, והורישה לנו אותו. הבית רשום על שמי ועל שם אחי. אנחנו ארבעה אחים ואחיות. כולנו גרנו בבית הזה בתקופות מסוימות. לאחר שהגעתי לתובנה שאני רוצה להתפתח ולפתוח את העסק הנוכחי, הסבתי את חדרי לחדר עבודה ועברתי לישון בסלון".
שעות עבודה: "אני עצמאית ולכן עובדת במשך רוב שעות היממה, אין לי רגע דל. כרגע אין לי את האפשרות לשכור מקום עבור העסק אבל מקווה שזה זמני. כשאני לא עובדת בבית, משקיעה שעות ארוכות ומייצרת פריטים למכירה, אני נמצאת בירידים בקניונים בכל מיני מקומות בארץ למשך יומיים-שלושה, ואלו ימי עבודה ארוכים. עד לא מזמן הייתי צריכה לשלם המון לבייביסיטר, אבל היום הילדים כבר עצמאים, יש לי מצלמות בבית ואני מקבלת עזרה מהשכנה, מחברה טובה ומאח שלי שגר קרוב".
כמה מרוויחה? "השכר משתנה, ואף פעם לא קבוע, אבל אני מגיעה ל-8,000 - 10,000 שקלים בחודש בממוצע (עוסק פטור). אבל יש הרבה הוצאות בעסק הזה כמו בדים, חומרי גלם, אריזות. אני תופרת הכול בעצמי. בנוסף אני מקבלת 2,500 שקלים מזונות. אם אני אעבוד בעבודה אחרת, אני בחיים לא אסתדר. אני לא רוצה ולא יכולה לוותר לעצמי, אני שואפת להגיע רחוק כי אני באמת מאמינה בכישרון שלי ובמה שאני מייצרת. קראתי לעסק שלי Liberty Babies כי זו החירות שלי לעשות את מה שאני אוהבת".
היסטוריה תעסוקתית: "עבדתי בעבודות שמשתכרים בהן בשכר מינימום: מלצרות, טיפול בקשישים, מוכרת בחנות בגדים. מאז שאני קטנה, אני זוכרת שהתעסקתי עם תפירה, למדתי את העבודה מאמי שעבדה כתופרת והאפשרות ליצור כאוות נפשך מכמה חתיכות בד, קסמה לי. עבדתי כתופרת של מוצרי תינוקות ושילמו לי 25 שקלים לשעה, ביקשתי העלאה ולא קיבלתי אז החלטתי שאני עוזבת. לאחר מכן, עבדתי חודש מלא בתפירה של חלוקים במפעל, עבודה שלא הניבה לי שכר ראוי, בלשון המעטה. כשקיבלתי את תלוש המשכורת ראיתי שקיבלתי כ-3,000 שקלים ופשוט התחלתי לבכות. זו הייתה נקודת המפנה שבה החלטתי להקים עסק עצמאי. במקביל, הייתי ריאלית והתחלתי לעבוד במקום אחר, עם החלטה שאני אפתח את כישורי התפירה שלי בזמני הפנוי. התחלתי לתפור נעלי טרום הליכה ומצעים לתינוקות.זו הייתה תקופה לא קלה, שבמבט לאחור אני לא מצליחה להבין איך הסתדרתי".
השכלה: "תעודת בגרות, תעודת מעצבת אופנה ממכללת מרים".
בשעות הפנאי: "אני משקיעה את כל כולי בעסק. לפעמים בערב אני יושבת עם חברות. בילויים הם לא בסדר העדיפויות שלי. הרווחה הכלכלית שלי ושל ילדיי הם בראש כרגע. אני רוצה שיהיה לי כסף לטוס וליהנות, אבל זה ייאלץ להידחות".
מצב חשבון: "עכשיו המצב לא בשיאו, אני במינוס של 15 אלף שקלים עקב התחייבויות שונות שנכנסתי אליהן על מנת לפתח את העסק, להכניס מוצרים נוספים למגוון שיש לי ופרסום העסק בפלטפורמות שונות.אבל אני לא דואגת, אני מאמינה בבורא עולם ובעצמי ויודעת שאני מתנהלת נכון, אני חרוצה ועובדת קשה"
איך מתמודדת עם המינוס: "אם אני לוקחת הלוואות זה רק בלית ברירה. יש לי כרטיס אשראי, ואני בעיקר מנסה לתמרן בין ההוצאות ההכרחיות להוצאות שהן מותרות.אני לא אוהבת להיות חייבת".
הוצאות קבועות לחודש: משכנתא 2,600 שקלים, חשמל 500 שקלים, ארנונה 200 שקלים, מים 50 שקלים, גז 40 שקלים, מזון כ-3,000 שקלים ("אני לא מתפזרת, אך אני לא מחסירה מילדיי דבר"), ביטוח בריאות לי ולילדיי 170 שקלים, קופת חולים 100 שקלים, טלפון, אינטרנט וסלקום טי וי 260 שקלים, ביטוח רכב 300 שקלים, דלק 600 שקלים ("כשנהגתי ברכב הקודם, שילמתי על הדלק 900-1,000 שקלים") הלוואה לרכב 1,000 שקלים (ל-3 שנים), בגדים 400 שקלים ("אני קונה לילדים רק בסוף עונה") ביטוח לאומי 170 שקלים ביטוח הבית ומשכנתא, כולל ביטוח חיים 140 שקלים הוצאות על העסק (בממוצע) 2,000-4,000 שקלים ("כמובן שזה לא כולל את שעות הייצור והעבודה הרבות").
רכב: סקודה רומסטר 2015. "מצאתי את הרכב במחיר מציאה של 33 אלף שקלים".
הוצאות משתנות: "פרסום העסק שלי 1,800 שקלים לשנה".
מערכת היחסים שלי עם הבנק: "הבנקים טובים אלייך רק כשיש לך כסף בחשבון. בעבר רציתי לקחת הלוואה ולא אישרו לי. אבל לאחרונה רמת ההכנסה שלי היא קבועה, הם התרשמו שההתנהלות שלי יציבה ומסודרת וכשפניתי שוב לבקש הלוואה לרכב, הם אישרו לי. לא חוזרים לי תשלומים הכול דופק כמו שעון".
על מה מוותרת: "14 שנים שלא יצאתי לחופשה, לא בארץ ולא בחו"ל. טסתי כשהייתי רווקה, אך כשהפכתי לאימא, סדרי העדיפויות שלי השתנו באופן דרמטי ואני מוכנה לוותר על ההנאות שלי כרגע על מנת לא להחסיר מילדיי. הייתה לי ילדות קשה ומורכבת, אימא שלי הייתה אישה חכמה, חרוצה ותופרת בחסד עליון. אבי, לעומתה, כמעט שלא עבד. אימא שלי נאלצה לטפל בי ובשלושת אחיי ולפרנס אותנו, ללא עזרת אבי.
"מגיל 15 עבדתי בכל עבודה: מלצרות, ניקיון מדרגות, לפעמים גם בשלוש עבודות במקביל, כדי לעזור לאימי עם הפרנסה, לדאוג ולממן את עצמי ואת לימודיי, כי לא הייתה לי ברירה. בנוסף לכל הקשיים, אימי חלתה בסרטן, ולמרות ההתמודדות עם המחלה במשך 11 שנים, היא לא הפסיקה לפרנס ולדאוג לילדיה. שנה לפני שאמי נפטרה הוריי התגרשו, בעיקר כי אימי רצתה שהדירה תעבור לילדיה בירושה, ושלא תישאר בחזקת אבי.
"זו המציאות שאני רוצה לחסוך מילדיי - אומנם התגרשתי אך החלטתי שבמקום לשקוע לרחמים עצמיים אני אלמד ואתפתח ולא אהיה נתונה לחסדים של אחרים. אני אדם מאמין, והאמונה מחזקת אותי וגורמת לי לא להתבאס מוויתורים על צרכים 'גשמיים'. אני משתדלת להיות אופטימית ומאמינה שהעסק שלי ראוי להצליח בגדול, אני מקבלת חיזוקים מהלקוחות שלי וסביבתי הקרובה, דבר שמניע אותי ומוכיח לי שקיבלתי את ההחלטה הנכונה".
איך שדרגתי את ההכנסה: ההכנסות שלי כשכירה נעו בין 3,000-4000 שקלים. השכר הנמוך דרבן אותי לפתוח את העסק שחלמתי עליו. בתחילת הדרך של העסק הרווחתי בסביבות 2,000 שקלים במקביל לעבודתי כשכירה, קיבלתי מלקוחות תגובות מדהימות, ובתוך שנה הרווח עלה בהדרגה והרגשתי בטוחה לעזוב את עבודתי כשכירה ולהתמקד בפיתוח העסק. ב-2015 אחרי שהתגרשתי, השתתפתי בקורס 'עסק משלך' דרך משרד הרווחה שתרם לי רבות. לאחר מכן, חברה המליצה לי לפנות ל'יוזמות עתיד'- עמותה שמסייעת לנשים להקים ולפתח עסקים כדי שיוכלו להתפרנס בכבוד , בעמותה מצוותים למנטור/ית שילוו במשך חצי שנה עד שנה, ילמדו וייעצו איך אפשר להמשיך ולקדם את העסק שלי נכון ולהגדיל את ההכנסות. בעמותה ציוותו לי מנטור מדהים- אמיר רוזמן, שמלווה אותי בעצם עד היום. לאמיר יש ניסיון רב, אני מתייעצת עמו רבות, הוא מאמין בי מאוד ונותן לי את הדרייב להמשיך קדימה. בעתיד אני מקווה להשיג מישהו שירצה להשקיע במותג, כך שאוכל להעביר את מוצריי לתפירה חיצונית ואיכותית על מנת לפנות זמן לשיווק ופרסום העסק".
יעדים: "שהעסק יגדל ושאהפוך לעוסק מורשה השנה. להיות עצמאית ללא גב כלכלי זה לא פשוט. לפעמים מרגישים שנלחמים ברוח, כנגד כל הסיכויים. אבל מבחינתי, להיות עצמאית זה הסיכוי האמיתי 'לחיות' ולא 'לשרוד' ולהגיע להכנסות גבוהות. אני רוצה להוות דוגמא לילדיי, שיבינו שעבודה קשה והשקעה משתלמת והם מסוגלים להכול אם רק ירצו ויחלמו"
על מה חולמת: "להצליח ולגלגל מאות אלפי שקלים בחודש, שהמוצרים שלי יימכרו בחנויות בוטיק בארץ ואולי גם בעולם, שיהיה לי ביטחון כלכלי ושאוכל לחיות, כי היום אני לא חיה אני שורדת".