מי המשתתפים? שלי ריינר (58) גרושה ואימא לשני ילדים: ארנון (40) (נשוי ואב לשני ילדים) ואור (17), וסבתא ל-2 נכדים: שגיא (13) ואגם (10) ומתגוררת עם בתה בבית יהושע.
"ארנון נולד עוד כשהייתי בעצמי ילדה בקיבוץ. הפרידה מהקיבוץ היתה לא פשוטה והשאירה אותי בגיל 21 ללמוד מהתחלה את החיים, להתפרנס ולגדל ילד עם ביטחון, עוצמה, ואמירה בעולם הזה. גידלתי אותו מבלי לקבל שקל אחד של מזונות, אבל עם המון אהבה. עשיתי באפס אמצעים כל מה שביכולתי להעצים אותו תוך שאני לומדת ועובדת, הוא היה מבלה ימים שלמים באגם של הסקי מים בשכונת התקווה ובגיל 11 היה בנבחרת וסיים בסקי מים מקום שלישי באירופה. היום הוא נשוי ויש לו שני ילדים. הזוגיות הבאה הביאה את בתי אור לעולם. כיום היא בת 17, חכמה ומוכשרת, אומנית וכבר לומדת בשנקר קורס ראשון. אור נולדה מזוגיות ללא נישואין כששוב אני המפרנסת. בגידולה, היה חשוב לי להקפיד על מיצוי חלומותיה, כל מה שיתרום להגשמה, ביטחון, העצמה והנאה. היום בגיל 17 היא ממש מוכנה לחיים, יודעת לתכנן זמן, וכסף, ויש לה מוסר עבודה של אדם מבוגר ואחראי (היא מאפרת מקצועית באירועים)".
לשלי יש מספר כובעים. היא מורה לבלט למעלה מ- 32 שנה בקאנטרי קהילתי ג' ברמת אביב. בנוסף, היא מייצרת מגשי מתנה לאירועים שונים פרטיים ועסקיים ("יצירת המגשים הם קודם כל לנשמה וליצירתיות ואחר כך לפרנסה ולא הייתי רוצה להגדיל כרגע את העסק"). שלי גם מעבירה חוגים בביתה ליצירה מחומרים ממוחזרים לילדים, וכן מפעילה ילדים בבתי ספר ובאירועים פרטיים דרך משחקי ODT ("כך שגם ילדים עם מוגבלויות יצאו מנצחים כמו כולם, זו הדרך שלי בחיים"). בנוסף לכל זה שלי מתנדבת ב"כנפיים של קרמבו" ו"גדולים מהחיים".
לפני 14 שנה, בסיטואציה יומיומית שכל אימא נתקלת בה, היא לקחה את בתה שהייתה אז כבת שלוש לשירותים ציבוריים בקניון, כדי שתוכל להתפנות, נולד העסק הכי משמעותי בחייה ה- פי-free. "היינו בקניון וצעקתי עליה שלא תיגע בשום דבר רק באימא! – הסיטואציה המביכה הולידה את הרעיון למצוא משהו שישנה את הרגעים האלה שכולנו, כנשים וכאימהות חוות כשאנחנו לא בבית. יצאתי משם למסע של שינוי תודעה ויצרתי את הפי-free - משפך הגייני חד פעמי המאפשר לבנות ולנשים לעשות פיפי בעמידה. בהמשך קיבלתי זכויות ייצור במדינה, ורשמתי את הפטנט. היום אני מייצרת במפעל ישראלי, ובקרוב מאוד המוצר יהיה על המדפים של רשת הפארם be שופרסל. אפשר להשתמש בו בכל גיל, והוא יכול בהמשך להתחבר לטיטולי גמילה. מבחינתי, זה לא רק העניין הכלכלי אלא סוג של התמרה בעולם הזה, משהו שיעשה טוב להמון נשים".
דיור: גרה בדירה שכורה בת שלוש חדרים בבית יהושע. עלות שכר הדירה – 5,000 שקלים כולל מיסי ישוב. "אנחנו גרות כאן כבר חמש שנים, משתדלות לתחזק אותה ולהפוך אותה לבית שלנו. אני משתמשת בחצר הבית כמקום לסדנאות יצירה לילדים לפני כן גרתי בדירה שכורה קצת יותר קטנה בבית יהושע".
שעות עבודה: עובדת כל יום בסביבות 10 שעות, כולל נסיעות.7 ימים בשבוע. "בששי שבת אני עובדת קצת פחות כדי לבלות גם עם המשפחה. פעמיים בשבוע אני מורה לבלט בקאנטרי, פעמיים בשבוע מקיימת חוגי יצירה בביתי, ביישוב. החוגים כולם מתחילים בצהריים ומסתיימים רק בערב. הזמן הפנוי שנשאר, מוקדש כל כולו להתמקדות בעסק המרכזי של חיי - הפי-free".
היסטוריה תעסוקתית: "אני מורה לבלט במקצועי. במשך שנים עבדתי חמישה ימים בשבוע, המון שעות בסטודיו ובחמש שנים האחרונות אני מנהלת את העסק שלי בעצמי ולכן צמצמתי ליומיים בשבוע בקאנטרי. בעבר ניהלתי קייטרינג חלבי עם פריסה בשטח. סגרתי אותו בהחלטה לא להתרחב למשכורות וציוד נוסף- הניסיון נשאר וכיום אם מבקשים, אני מכינה מגשי אירוח מפנקים כמתנה או כיבוד לאירועים קטנים וחברות ישיבות הנהלה וכדומה".
בשעות הפנאי: לומדת פעם בשבוע לימודי מודעות, עלות הלימודים כ-10,000 לשנה.
השכלה: תואר ראשון בפסיכולוגיה של הגיל הרך, לימודי הוראת מחול, ומגוון של קורסים.
כמה מרוויחה: 8,000-10,000 שקלים בחודש מכל העבודות, לפעמים פחות. "אני אם חד הורית, לא קיבלתי מעולם מזונות, תמיכה או קצבאות מלבד הנחות שניתנות לי מידי פעם מהמועצה לאחר מכתבים, שיחות ואישורים, וקצבה שנתית חד פעמית שניתנת מביטוח לאומי לחד הוריות בתחילת שנת הלימודים".
השכלה: בגרות מלאה, תואר ראשון בפסיכולוגיה לגיל הרך, מספר קורסים בווינגייט וסמינר הקיבוצים בהוראת מחול. .
מצב חשבון: "אני לעולם לא במינוס, משתדלת לשמור על יציבות שתיתן לי ארבעה חודשים שכירות קדימה, וחיה ממה שיש".
איך הגעתי לחובות? "כל חיי פרנסתי את עצמי. בזוגיות האחרונה והמשמעותית הייתי עם בן זוג שהיה יזם בנשמתו. הוא פתח וסגר חברות, שהכניסו אותי לחובות מטורפים. ארבעת העבודות שלקחתי על עצמי החזירו לאט, צעד צעד, את כל החובות. לא יכולתי לבקש עזרה מאף אחד, הורי קיבוצניקים גם הם לא יכלו לעזור, מלבד לתת לי אהבה, תמיכה וחיזוקים. עכשיו אני לא חייבת לאף אחד שום דבר, רק לאבא שלי שתמיד עומד מאחוריי עם מה שהוא יכול. החיים לימדו אותי שבתוך הגוף הרזה שלי, יש אישה נחושה וחזקה שתשרוד הכל, כדי להגן על ילדיה".
הוצאות קבועות לחודש: שכ"ד – 5,000 שקלים, חשמל ומים – כ-500 שקלים, קופת חולים – 400 שקלים, דלק - 1,000 שקלים, חוג אמנות לילדה - 400 שקלים, איחוד החקלאי לילדה ("כמו צופים") – 250 שקלים, טלפון קווי – 140 שקלים, ניידים - 120 שקלים, כלכלה – 1,000 שקלים, לימודים שלי - 500 שקלים, הוצאות רכב, תיקונים וטיפול 1,500 שקלים. הוצאות שונות לילדה (נסיעות, בילויים, ימי הולדת - 500 שקלים. לימודי נהיגה 2,500 שקלים בחודש ("בתקוה שתעבור טסט ראשון").
הוצאות משתנות: רואה חשבון – 1,700 שקלים, נסיעה לפולין של הילדה - 3,000 שקלים (אחרי מילגה), קורס בשנקר של אור – 5,000 שקלים שכר לימוד שנתי לאור 2,000 שקלים (אחרי מלגה).
רכב: "אחרי שבע שנים ללא רכב ועם נסיעות ברכבות, רכשתי יונדאי 10 שנת 2014. הרכב מציל את חיי ואני בתמורה שומרת עליו ומטפלת בו במוסך של הקיבוץ. אני זקוקה לו בגלל אופי עבודתי – הפעלה בימי הולדת, וכל היום אני מסיעה את הילדה".
מערכת היחסים שלי עם הבנק: "בבנק מאוד מעריכים אותי, ממש מחזיקים לי אצבעות ומפרגנים, ואני לא מתכוונת לאכזב, או לשנות את היחס הזה".
על מה מוותרת: "אני לא אוכלת במסעדות, לא קונה בגדים, מסתדרת. אני והבת שלי לובשות את אותם בגדים ונעליים, אני לא קונה כלום כשאין לי וממחזרת, גם בגדים וגם רהיטים, משפצת, משנה, צובעת ויוצרת משהו חדש מישן, ואני עפה על זה. הילדה שלי תקבל ממני כל מה שאני רק יכולה לתת, והיא כמעט לא מבקשת, וגם עובדת - יש לה תיק פלאים עם צבעי איפור לפנים, היא אמנית וממש מקצוענית. לפעמים אנחנו מפעילות יחד בימי הולדת. ביוני השנה, אור השתמשה בכסף שהונח לה בצד - מתנת בת מצוה ממני, ו'רקמה' לנו נסיעה לאיטליה רק אני והיא, זאת היתה נסיעה של תקוה וחיבור בינינו לשמחה ואופטמיות שהכל אפשרי - חופשה ראשונה שלי מזה 24 שנים!".
איך התחילה היציאה שלי מהמשבר? "לפני כשבע שנים באחד מרגעי המשבר, שלחה אותי חברה למפגש של 'לתת עתיד' שהתקיים באשדוד. לא ידעתי למה לצפות ומי יהיה שם, לקחתי איתי תיק עם המון דוגמאות מהמשפכים שלי, ונסעתי, הופתעתי שכל אצולת הנשים במדינה כמעט היתה שם, קרנית פלוג, עופרה שטראוס, ג. יפית, מנכ"לית פיסבוק , דנה וויס, שרית והמנכליות המובילות של יוזמות עתיד. היו שם הרצאות, ומעגלי היכרות, עולם שלם. פתאום הבנתי שאני לא לבד. עוד המון נשים מלבדי מחפשות את המקום שלהן בעולם הזה, אבל הרגשתי שאני מחזיקה במהפכה וחילקתי דוגמאות של הפי-free כמו כרטיסי ביקור, שהגיעו אל כל הדמויות הכי בחירות שהיו שם, וההלם היה שזור במבוכה, והערכה על תעוזה. אותי כבר כלום לא מפתיע בתגובות של נשים, היום אני בטוחה וגאה בדרכי, אני שהסתרתי בכוונה את המצוקה כספית, מכבדת בכל ליבי את הגוף הזה שניקרא ״יוזמות עתיד״ על הביטחון, על ההלואה הראשונה ליצור, על חיבוק, ועל עידוד אמיתי מנשים חזקות , מובילות בתעשיה ואני גאה להיות אחת מהן, אני בדרך לשם".
איך התמודדת עם המינוס וההוצאות? "מינוסים היו בחשבונות אחרים שהייתי רק חתומה עליהם, בחשבון הפרטי שלי מעולם לא היה מינוס. אני לא יכולה להרשות לעצמי, כל האחריות עלי. כיסיתי את כל החובות, קנסות, עיכולים, כפל קנס (כי הסתירו ממני שיש קנסות) גם אם אין לי, משלמת קנסות מיד, מקללת ומשלמת. כיסיתי הכל , עם כל העבודות שהמצאתי לעצמי. אם הגעתי ל'צומת', לקחתי הלוואה מאחיותי, או הורי והחזרתי, אני כבר בישורת האחרונה, נשאר ממש עוד מעט להחזיר".
על מה חולמת? "עכשיו, נחושה לפתח, להעצים, לבנות ולמנף את העסק המדהים שלי, זה ממש מסע חיים בשבילי. יש פטנט, מפעל מכובד, הכרה, ותוכניות מסודרות לפריסה לשיווק לכניסה למדפים. אני מיצרת כחול לבן, ויודעת שזה הזמן של הפי-free לקבל מקום של כבוד על מדף, בתודעה, ובכל תיק של כל ילדה לבית ספר. החלום שלי הוא לעזור לחולות בבתי חולים במצבים שונים לכבד את הרגע של צורך להישתחרר באופן מכובד יותר, לעזור לילדות לא להתאפק שעות עד שהן מגיעות הביתה, לעזור לנשים מבוגרות שיוצאות לטיולים וסובלות ממש מהצורך לכרוע ולהתחבא מאחורי עץ, אך לא לשבת על האסלה, לעזור לנשים וילדות ביום יום לעמוד על שלהן. לעצמי, כתוצאה מהמהפכה הזאת לקנות בית, לעטוף את ביתי, בני הבכור ושני נכדי בכל הטוב שבעולם".