אם אתם קוראים את הכתבה הזאת, יש סיכוי טוב שאתם מתעניינים בכלכלה ובעולם הפיננסי. ייתכן שאתם משקיעים בבורסה או שוקלים לעשות בה צעדים ראשונים. אם אתם ישראלים מעל גיל 30, יש סיכוי טוב שלקחתם משכנתא לקניית דירה, יש לכם ביטוח לדירה ולרכב, ואולי אתם גם חוסכים לעתיד עבורכם ועבור ילדיכם.
אם אתם קוראים את הכתבה הזאת, יש גם סיכוי טוב שאתם מבינים בכלכלה הרבה פחות ממה שאתם חושבים. זו, בכל אופן, המסקנה שעולה מהמחקרים שערך פרופ' דוד לייזר מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. מחקרים אלה עוסקים בקבלת החלטות כלכליות, בדגש על הבנה נאיבית והאופן שבו אנשים מבינים סוגיות בכלכלה.
עוד ב-mako כסף:
"המחקרים שלי מראים שיש הבנה שגויה של אירועים. מצפים מאנשים להבין, אבל הם לא מבינים", אומר לייזר. "זה לא רק חוסר ידע אלא ידע מעוות והבנה מוטעית מהיסוד. זה מתבטא גם בדברים ברמת הפרט שמעסיקים אותנו ביומיום, וגם בהבנת האופן שבו עובדת המערכת הכלכלית הלאומית והבינלאומית.
"יש לאנשים הבנה משלהם על העולם הכלכלי. בארה"ב, למשל, העלו בשבוע שעבר את הריבית. כמה אנשים באמת הבינו את המשמעות של צעד כזה? מהן ההשלכות שלו לטווח קצר וארוך? כשכותבים על פנסיה מדברים על שיקולים אקטואריים, אבל כמה מהקוראים מבינים מה פירוש המושג הזה?"
בעיתונות הכלכלית מביאים פרשנויות לאירועים כמו החלטות ריבית, ובשנים האחרונות גם יש התעסקות רבה יותר בתקשורת כולה בעניינים פיננסיים שרלוונטיים לכולנו. לייזר סבור שזה לא מספיק. לעתים, לדבריו, התוצאה היא דווקא בלבול. "לפי מה שאני רואה סביבי, ההתעסקות התקשורתית בכלכלה רק העלתה את סף החרדה. אנשים פונים אלי ושואלים אותי מה לעשות עם החסכונות לטווח ארוך שלהם", הוא אומר.
לייזר נותן לדוגמה את נושא הפנסיה. "חקרתי, באמצעות קבוצות מיקוד ושאלונים, מה אנשים מבינים לגבי הפנסיה. מצאתי שבאופן כללי אנשים מתייחסים לשני מודלים שגויים: האחד הוא מודל החזרזיר, שלפיו יש קופה שבכל חודש שמים בה כסף ובגיל פרישה מוציאים את הכסף, וזאת הפנסיה. השני הוא המודל החוזי, שלפיו המדינה אומרת לך שתעבוד 40 שנה ואז תקבל איזה אחוז מ'משהו', שיכול להיות השכר האחרון או הממוצע שלך.
"למעט כלכלנים, לא תמצאו כמעט אנשים שמתייחסים לכך שהפנסיה מושפעת מגורמים כמו תוחלת החיים, תשואה על ההשקעות, ובעיקר שיש בה שותפות עם אנשים אחרים בקרן. ואז אדם מגיע לגיל פרישה עם ההבנה המוטעית ומסבירים לו שקרו כל מיני דברים.
"התשואה שהשיגה קרן הפנסיה שלו לא היתה גבוהה מספיק, הפירמידה של הגילאים השתנתה (עלייה בתוחלת החיים), ולכן הוא מקבל הרבה פחות ממה שציפה. החוסך לא מבין את זה וחושב ששדדו אותו לאור היום. הרי היה לו חוזה. הוא שם את הכסף בחזרזיר כל חודש, הוא עשה את שלו. הוא מקבל תחושה של חוסר צדק ואי אמון, וחושב שגנבו לו כסף. התפישה המעוותת של המציאות מייצרת חוסר אמון בין אנשים לבין הגופים המוסדיים והרגולטור".
תפישה לקויה באה לידי ביטוי גם ביחס לקופת הפיצויים שליה מפריש המעסיק כספים בכל חודש. רכיב הפיצויים - 6%-8.3% מהשכר - מופרש על ידי המעביד ונועד להגן על העובד במקרה של פיטורים או החלפת עבודה. המוסכמה היא שרכיב הפיצויים שייך לעובד, בין אם בחר להתפטר ובין אם פוטר. רק שבעוד שאת דמי האבטלה משלמת המדינה, את רכיב הפיצויים העובד משלם לעצמו - כלומר, הוא צורך אותו מהחיסכון הפנסיוני. רכיב הפיצויים מסתכם לרוב בכשליש מהחיסכון הפנסיוני, ולכן מי שמושך את אותו במקרה של פיטורים או התפטרות לפני הפרישה, מוחק לעצמו באחת שליש מהפנסיה.
"אנחנו מתחילים עכשיו מחקר על משיכת פיצויים. אנשים מתייחסים לפיצויים כמו לביטוח תאונות - פיצוי שאפשר וכדאי להוציא, כי הוא ממילא לא היה חלק מהתקציב הרגיל. אנשים רבים מושכים את כספי הפיצויים, ולא מבינים שהם פוגעים בפנסיה העתידית. גם ההיסטוריה של המושג וגם המינוח האומלל נותנים להם את הרושם שמדובר בפיצוי על הפיטורים. לכן הם לוקחים את הכסף ומשפצים מטבח, ואין להם מושג שהם מפסידים 30% מהפנסיה.
"אנחנו עכשיו בודקים במחקר מה תהיה ההשפעה אם השם ישתנה, ובמקום 'משיכת פיצויים' יקראו לזה 'משיכה מוקדמת של כספי פנסיה באישור' - האם זה יגרום לאנשים לנהוג אחרת, ולא להוציא את כספי הפיצויים?"
חשוב להגדיל אמון
לייזר, 63, הוא בעל תואר ראשון במתמטיקה מהאוניברסיטה העברית ודוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטת ז'נווה, שם שימש עוזר מחקר של הפסיכולוג ההתפתחותי הנודע ז'אן פיאז'ה. הוא לימד באוניברסיטת שיקאגו כמרצה אורח והיה עמית במכון מקס פלאנק בהולנד, לפני שהצטרף לאוניברסיטת בן גוריון ב-1979. בנוסף, הוא מכהן כנשיא החטיבה לפסיכולוגיה כלכלית באגודה הבינלאומית לפסיכולוגיה יישומית (IAAP).
לייזר מסביר כי אנשים מפתחים הבנה רדודה בדברים שנותנת אשליה של הבנה. אחת ההטיות שמצא במחקריו נקראת "דברים טובים הולכים יחד" (Good Begets Good). בהטיה זו אנשים מסווגים משתנים כלכליים ל"טובים" ו"רעים", וחושבים שכאשר משתנה כלכלי "טוב" כלשהו "עלה", הרי שתחול עלייה גם במשתנים כלכליים אחרים שמוגדרים "טובים". וכמובן, הדברים יפעלו גם בכיוון ההפוך.
לייזר נותן דוגמה: "כששאלנו אנשים על הקשר בין אינפלציה לאבטלה התברר לנו ש–85% מהנשאלים סבורים כי עלייה באבטלה גוררת עלייה באינפלציה. מדוע? כי שניהם פרמטרים "שליליים" ולכן הם הולכים יחד. אלא שבפועל, במרבית המקרים הקשר דווקא הפוך. כשיש עלייה באבטלה אנשים לא מקבלים העלאות שכר, או שהשכר יורד, והלחצים האינפלציוניים נחלשים. השאלה הזאת נבדקה גם במדינות אחרות והתקבלו אותם ממצאים. זו תובנה שיש לה השלכות מקרו כלכליות".
הטיה נוספת נובעת מכך שאנשים מחפשים מטאפורות והשוואות. "אנשים נוהגים להשוות כלכלה של מדינה לכלכלה שמוכרת להם - כלכלת המשפחה. המסקנה שלהם היא שצריך לנהל את ההכנסות וההוצאות בצורה מאוזנת. כלכלנים לא יקבלו את זה, מאחר שבכלכלת מדינה לפעמים צריך להוציא יותר ולפעמים פחות, תלוי במצב המשק. ההכנסות וההוצאות במשק בית הן בלתי תלויות זו בזו, אבל ממשלה יכולה להוציא יותר כסף כדי להמריץ את הכלכלה, לבצע השקעות שונות, והדבר ייצור לה הכנסות גבוהות יותר ממסים. בסופו של דבר העלייה בהוצאות יכולה דווקא לסייע למדינה לעמוד ביעדיה".
ההטיה השלישית שלייזר מדבר עליה גורמת לאנשים להבין כלכלה במונחים של כוונתיות. "אם אנשים לא מבינים תהליך כלכלי ואת הסיבות להתרחשותו, הם ייטו להניח שמישהו גרם לתוצאות התהליך בכוונה תחילה. זו נטייה אנושית מאוד. כל אחד מאתנו נוטה לחשיבה כוונתית, לא רק בתחום הכלכלי. לפעמים זה נכון ולפעמים לא. כשהמצב מורכב ולא ברור מה גרם למה, אנשים ייטו להניח שמישהו מרוויח ממנו - ולכן רצה שיקרה וגרם לכך. בדקתי את ההטיה הזאת גם בארה"ב ובשווייץ, והיא נבדקה על ידי אחרים בצרפת. התברר שגם במדינות אלה היא קיימת".
ההבנה של הציבור גם מתקשרת לרמת האמון שהוא רוחש למדינה. "במדיניות ציבורית חשוב להבין את הלקוח, את האזרח, את הנישום. אפשר לשדר את המסר שמי שלא ישלם מסים 'יחטוף', ואפשר לגרום לאנשים להבין שחשוב לשלם מסים כי גם הם נהנים מהשירותים שהמסים מממנים. בעיריית ירושלים, למשל, קיבלנו בשנה שעברה חוברת ובה רשימה של המטרות שלשמן הוצאו כספי הארנונה. כך אנשים רואים לאן הולך הכסף שלהם, וקל יותר לשכנע אותם לשלם ארנונה בזמן. מחקרים בענייני מסים מצאו שחשוב להגדיל אמון ועדיין לא להרפות מהאכיפה".
ההשפעה של הציפיות
כלכלה היא מדע התנהגותי. החוקרים בוחנים תיאוריות כלכליות באמצעות התנהגות של אנשים ומייחסים אותה להעדפותיהם. לייזר סבור שהאמונות של הציבור לגבי כלכלה, וגם הציפיות שלהם, משפיעות על ההתנהגות היומיומית שלהם. כך, ההתנהגות של הרבה פרטים בחברה משפיעה גם על כיוונה של הכלכלה.
"כלכלה אינה דומה למזג האוויר", אומר לייזר. "העובדה שאנחנו מצפים ליום של חמסין לא תשפיע על העובדה שבסוף יהיה או לא יהיה חמסין. בכלכלה הדברים שונים, כי לציפיות של הציבור יש השפעה. משברים כלכליים מושפעים מהאמון של השחקנים במערכת. כשאנשים מצפים לאינפלציה גבוהה זה מגדיל את הסיכוי שכך אכן יקרה, כי הם מתנהגים בהתאם ומעלים מחירים. לאחר המשבר הכלכלי של 2008 היה במידה רבה עניין של אמון, וכשאנשים ניסו להתמודד עם הסיבות למשבר שפקד אותם, באופן ספונטני כיוונו אצבע מאשימה אל אנשים, ולא על מבנה המערכת (ראו תרשים).
"לשמחתי, כלכלנים התחילו להתייחס ברצינות לדרך שבה הציבור מבין נתונים או מפתח ציפיות. הרבה דברים עדיין לא ידועים לנו והרבה חוקרים מנסים בשנים האחרונות ללמוד איך הציבור הרחב מבין את העולם הכלכלי סביבו". יש לכך גם ביטויים אחרים: "לראשונה בהיסטוריה, נשיא הבנק העולמי, ג'ים יונג קים, מגיע מרקע מקצועי שאינו כלכלה. הוא אנתרופולוג בהשכלתו, חוקר אדם. זה איש מבריק שכבר הוציא דו"חות על כלכלה התנהגותית כחלק מהראייה הכוללת".
לייזר מציין כי במשרד האוצר הישראלי הבינו שכחלק מהפתרון לבעיית ההבנה של הציבור, חשוב שתהיה יותר נגישות לנתונים ושקיפות של מידע. משרד האוצר גם שותף במימון מחקרים במרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית באוניברסיטת בן גוריון, שהוקם לפני שנה. בראש המרכז עומדים, לצד לייזר, גם פרופ' אביה ספיבק מהמחלקה לכלכלה ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, והאקטואר פרופ' רמי יוסף.
מה עושים אם אנשים לא מבינים, איך מלמדים אותם?
"לימוד אוריינות פיננסית וכלכלית נחוץ ומבורכת כמובן, אבל חייבים להיות מציאותיים. ברוב המקרים לא תושג הבנה אמיתית. על הרגולטור להכיר את העיוותים ולהגן על הציבור מפני ניצול על ידי גורמים אינטרסנטיים. במקביל, צריך לעזור לאנשים לקבל החלטות נבונות".
לייזר סבור שרק ייעוץ אובייקטיבי יכול להשיג את המטרה הזאת. "בבריטניה חובה כיום לקבל ייעוץ פנסיוני. זה למעשה במימון המדינה. בניגוד למצב המקובל כיום, הכרחי בעיני מצד המדינה לדאוג שמי שמוכר את המוצר הפנסיוני לא יהיה זה שנותן את הייעוץ לחוסך. או במלים אחרות, היועץ לא יוכל למכור לך שום דבר. להבין בפנסיה זה אכן מסובך, ואנשים צריכים לדעת שהם לא מבינים - ולקבל ייעוץ אובייקטיבי".
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
"חוסר היעילות של הבנקים תורם ליוקר האשראי הצרכני"
האופטימיות של הבנק הפדרלי לא משכנעת את המשקיעים