מאז שפרצה הקורונה לחיינו מנסים ראשי מגזרים וענפים שונים להשיג למגזר אותו הם מייצגים הטבות והקלות. לעתים קרובות הם אפילו מצליחים. ענף אחד, שקט יחסית על אף חשיבותו, נזנח בהמולה הנוכחית: ענף החקלאות. מגזר של אנשי עמל ועבודה, מגדלים שמאז פרוץ הקורונה עובדים לילות כימים כדי לספק את המזון עבור אזרחי ותושבי ישראל. וכיצד מדינת ישראל גומלת להם? החל מינואר 2021 תוטל על כתפיהם חובת תשלום "מס מעסיקים" בשיעור של 10% משכר העבודה של עובדים זרים העוסקים בחקלאות. מדובר במהלומה קשה וקריטית המתקבלת בעיתוי הזוי. אם המס יישאר בעינו, זה עשוי להיות הקש שישבור את גבם של חקלאים רבים שנמצאים על סף פשיטת רגל.
מעבר לקשיי היומיום הכרוכים במקצוע שבו בחרו, הכוללים התמודדות יומיומית עם פגעי מזג האוויר, אקלים משתנה, טרור חקלאי, מחלות ומזיקים, ייבוא מאסיבי נטול הצדקה של תוצרת חקלאית ועוד, חקלאי ישראל נאנקים מזה שנים רבות תחת עולן של גזירות רגולטוריות הקשורות בהעסקת עובדים זרים בענף. החל מחובת תשלום אגרות המסתכמות באלפי שקלים לשנה לכל עובד, האיום להשית חובת הפקדת דמי פיקדון בסך של כ-500 ש"ח לעובד מדי חודש, וכלה בעלויות המגורים והעלויות הנלוות להם, מבלי היכולת לקזזן במלואם, או הטיפול הכושל של המדינה בסוגיית עובד זר שברח ממעסיקו. גזירות אלה, ורבות נוספות, הביאו חקלאים רבים לנטוש את הענף.
חקלאות בארץ היא עולם הולך ונעלם. זה אולי מתרחש מתחת לרדאר, אך המספרים משקפים היטב את המציאות. מנתוני אגף הכלכלה של התאחדות חקלאי ישראל המתבססים על פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עולה כי בשנים האחרונות ירד מספר החקלאים בישראל בכ-30%. בנוסף, מרבית החקלאים הפעילים נמצאים בעשור השישי לחייהם ולמעלה מכך, ודור ההמשך בורח מהענף ומחפש מקצוע מכניס יותר ופיזי פחות.
"עבודה עברית" אינה רלוונטית לחקלאות הישראלית
"מס מעסיקים" הינו מס שתכליתו לייקר את העסקת העובדים הזרים במטרה לעודד את החקלאים להעסיק עובדים ישראלים בחקלאות. מדובר במטרה שאינה מחוברת למציאות: אפילו בימים אלה, בהם מתדפקים כמיליון עובדים ישראלים על דלתות שירות התעסוקה, אין רצון מצדם לעבוד בחממות העגבניות בנגב המערבי או בשדות צמחי התבלינים המוריקים בבקעת הירדן. שום גורם ממשלתי לא הציג מחקר המראה כי ההיטל על החקלאי, המעסיק עובד זר, משיג את מטרתו המוצהרת ולו במעט, הגם שתוצאתו המיידית של המס עשויה להיות, עליית מחיר על המדף.
גם המחוקק הבין ש"עבודה עברית" הוא מושג שכבר אינו רלוונטי בחקלאות הישראלית, ולכן - כדי לעודד אותם ולהקל עליהם - העניק במשך מספר שנים לחקלאים פטור מתשלום היטל עובדים זרים בענף החקלאות. הפטור יפוג בסוף השנה הנוכחית, ונכון לעכשיו לא נראה שיחודש. דווקא עכשיו, בתקופת הקורונה שפגעה קשות גם בחקלאים והחריפה את מצבם עוד יותר, מדינת ישראל מבקשת להחיל את המס על החקלאים, שחלקם נמצאים על סף פשיטת רגל. בטווח הארוך, הדבר יכול להתבטא בחיסול החקלאות, לא פחות מכך.
זוהי תקופה בה קברניטי המדינה צריכים לשמור על המגזר החקלאי שנמצא על סף קריסה, לא לפגוע בו. משבר הקורונה הוכיח את החשיבות העצומה בשימור עצמאותה של מדינת ישראל בכל הקשור באספקת תוצרת חקלאית טרייה. ואכן, החקלאות הישראלית הוכיחה את יכולתה לספק את כל הצרכים של אזרחי ישראל, חרף האתגרים שהציבה הקורונה לפתחה. מפתיע ומצער להיווכח כי הישג אדיר זה מתקבל בחוגי הממשל כמובן מאליו, וכי רווחת שם הדעה המוטעית כי החקלאי הישראלי מסוגל לספוג עוד גזירות מס ולהמשיך "לספק את הסחורה" כתמיד. החקלאי הישראלי אמנם חרוץ, רודף חידושים ועתיר הישגים - אבל הוא אינו קוסם. הטלת מס נוסף תהפוך את מלאכתו לכמעט בלתי אפשרית, ואף עשויה לייקר את התוצרת לצרכנים. ממשלה יקרה, בעת הזו - ובכלל - צריך לשמור על החקלאות המקומית, לא לבצע חיסול ממוקד נגד חקלאי ישראל.
הכותבת היא עורכת דין במשרד דנינו-שי-משה ושות', שנותן ייעוץ משפטי בתחום החקיקה להתאחדות חקלאי ישראל.