בית פסגות בשדרות רוטשילד 3 בתל אביב הוא הבית של חברת ההשקעות הגדולה בישראל, פסגות. בקומה השמינית של בית פסגות פועל מסוף 2011 עוד בית השקעות - ליתר דיוק הנציגות המקומית של הבנק השווייצי פיקטה (PICTET). מי שמעוניין לפתוח חשבון שם נדרש להפקיד מיליון דולר לפחות. הפעילות הישראלית של פיקטה אמנם חדשה וזעירה בהשוואה לפסגות, אבל פיקטה העולמית קיימת הרבה לפני שמישהו בכלל חשב על פסגות ושווי הנכסים שהבנק השווייצי מנהל גדול בהרבה מזה שמנהל פסגות.
פיקטה נוסד ב-1805 בז'נווה, שווייץ, ועוסק רק בתחום של ניהול נכסים ובבנקאות פרטית. את הנציגות הישראלית של פיקטה הקימה ומנהלת קארן שווק. משרדה של שווק בתל אביב משדר צניעות. שתי תמונות שחור־לבן ממוסגרות בולטות על רקע הקירות החשופים.
עוד ב-mako כסף:
- הסניף נסגר, תאספו את הדואר מהריצפה
- ניצולי השואה דורשים: החזירו לנו את הרכוש
- המפה: איפה גרים 50 האנשים העשירים בעולם
כשהתקרבנו ראינו שאלה דפי חשבון. "את המסמכים האלה מצאתי לגמרי במקרה", מסבירה שווק. "זה מ-1948 - מתברר שפיקטה היה הבנק של ארגון ההגנה. ויש לי גם קשר משפחתי להגנה. סבא שלי היה החבר הכי טוב של עו"ד ארוין היימן, ששימש איש קשר בין הבנק להגנה".
אגב, על פי המסמכים יתרת החוב של ההגנה היתה 641 אלף דולר. רוב הסכומים היו תשלומים על נסיעות בספינות למגוון יעדים. מתאים לבנק שמחזיק 26 משרדים באירופה, אסיה, צפון אמריקה וישראל.
פיקטה הוא הבנק העצמאי הפרטי הגדול באירופה. הבנק מוחזק בידי שמונה שותפים, שאחראים וערבים באופן אישי לכל פעילותו. בשנת 2000 ניהל פיקטה נכסים בשווי של כ-320 מיליארד פרנק שווייצי. בסוף 2015 שווי הנכסים המנוהלים בו צמח ל-543 מיליארד פרנק - מה שמציב את פיקטה כבנק השלישי בגודלו בשווייץ, אחרי UBS וקרדיט סוויס. את 2015 סיים פיקטה עם גידול של 3% ברווח התפעולי, ל-2.12 מיליארד פרנק, ושל ירידה של 2% ברווח הנקי ל-452 מיליון פרנק שווייצי לעומת 2014.
התקופה המאתגרת שלאחר רפורמת בכר
הקריירה המקצועית של שווק, שעלתה לישראל כבחורה צעירה, התקדמה במהירות. "התאהבתי במדינה הזאת, יש פה משהו מיוחד - עליתי מצרפת לישראל לבד בגיל 17, ב-1998, כשהייתי סטודנטית צעירה לכלכלה ומינהל עסקים", היא מספרת בראיון ל-TheMarker.
"בהמלצת המרצה שלי דאז משה מנור, התחלתי לעבוד כאנליסטית צעירה בבית השקעות זינגר־ברנע (של שלום זינגר ואמיר ברנע). זה היה משהו שלא מקובל באירופה, שם עד שאתה לא מסיים תארים אתה לא מתקבל לעבודה רצינית. בהמשך שימשתי מנהלת השקעות במחלקה הבינלאומית של בית ההשקעות פסגות־אופק, וב-2007 הגעתי לבנק לאומי , לחטיבת שוקי הון לענף לקוחות מוסדיים. החטיבה נוהלה בידי פרופ' דני צידון.
אלה היו הימים שלאחר רפורמת ועדת בכר, שבעקבותיה לאומי נאלץ למכור לגופים מוסדיים את קופות הגמל וקרנות הנאמנות של פסגות ופיא - על כל הנכסים וההתחייבויות שלהן בסכום של יותר מ-100 מיליארד שקל. זאת היתה תקופה מאתגרת שלמדתי בה המון".
מה עשית לאחר מכן?
"ב-2010 עזבתי את לאומי והקמתי בית השקעות קטן בשם שילה, שבו ניהלתי עבור כמה לקוחות ניירות ערך זרים. באותה תקופה נפגשתי עם אחד השותפים של פיקטה שהגיע לביקור בישראל. העסקתי שני סטאז'רים והתלבטתי איך לצמוח: באמצעות מיזוג או גידול אורגני. בסופו של דבר, קיבלתי הצעה מעניינת מפיקטה לנהל את הנציגות שלה בישראל".
רשמית פיקטה פתח את הסניף בישראל רק לקראת סוף 2012. למה זה לקח כל כך הרבה שנים?
"הדסק הישראלי פועל מז'נבה כבר מ-1999. עם השנים בדקו בפיקטה אספקטים רגולטוריים, כמו פעילות שצריכה להיות און־שור ורישיונות ספציפיים מטעם רגולטורים מקומיים. השוק הישראלי הוא ייחודי ומושתת על תעשיות כמו ביוטק, היי־טק ופארמה. השוק בישראל צומח הרבה יותר מהר מאירופה, והשותפים רצו לעשות הכל לפי הספר".
ומה לגבי הסיכונים הגיאופוליטיים - זה לא הפחיד אתכם?
"דווקא לא. היי־טק מהווה חלק גדול מהיצוא הישראלי, ולכן הצמיחה שלנו תלויה במה שנעשה בחו"ל, ואין קורלציה למצב הגיאופוליטי - כך שהמצב בישראל קשור יותר למה שנעשה בחו"ל".
ביזנס שקוף עם מאות לקוחות - ובטוח
מה הם פלחי שוק עיקריים שלכם?
"דור שלישי, זה פלח פעילות עיקרי שלנו. יזמים של חברות היי־טק ופארמה, שגדלו עם הביזנס שהקימו במו ידיהם, ומנהלים שעשו אקזיטים - אלה 50%-60% מהלקוחות שלנו. יש גם כסף ותיק יותר, 'קלאסי' - בדרך כלל יורשים של משפחות עשירות, ונדרשת חשיבה שמביאה בחשבון מאפיינים משפחתיים. הם מהווים בערך 30% מהפעילות. ויש גם פלח שהתפתח בעיקר בשלוש השנים האחרונות של עולים חדשים - אנשים אמידים שכיף להם להיות בישראל".
מה נתח השוק שלכם בישראל מניהול נכסים?
"כיום אנחנו בערך 5%-6%, צמחנו מאזור 3.5%-4% בתוך כמה שנים. אנחנו מרוצים מאוד מהפעילות בישראל. מדובר בביזנס שקוף עם מאות לקוחות, ולכן גם בטוח יחסית - כך שאנחנו מרגישים פה די בנוח, וצופים שהצמיחה בפעילות שלנו בישראל תימשך בשנים הקרובות.
בינתיים יש לנו רק ארבעה עובדים בישראל, מה מאפשר לנו להתנהל עם מבנה עלויות נמוך למדי, להבין ולנתח את הדברים לעומק - בזה אנחנו שונים ממרבית הבנקים המסחריים, שמאופיינים בעודף כוח אדם ולכן גם פחות יעילים. פיקטה יעיל גם במדינות אחרות, וזה איפשר לנו, למשל, להשקיע בהונג קונג ולהגדיל מאוד את הפעילות, כולל גיוס של כ-400 עובדים בתוך פחות מחצי שנה".
ומי מפיץ קרנות שלכם?
"גם מוסדיים וגם גופים אחרים שקיבלו מאתנו מנדט. דמי ניהול ממוצעים אצלנו הם סביב 0.8% - לא הכי זולים ולא הכי יקרים (אם כי יש הרבה עמלות בתוך המוצרים, מ"ר א"ש)".
למה שלקוח יבחר דווקא בכם?
"כי אצלנו אותו בנקאי מטפל באותה משפחה במשך עשרות שנים. רוב מנהלי התיקים אצלנו לא עוזבים את הארגון, ולכן מכירים לעומק את הדינמיקה של השווקים ואת הצרכים של הלקוחות. בארה"ב המצב שונה - מי שעובר לעבוד שם צריך לשנות הרגלים רבים בעבודתו".
אנחנו לא בנק מסחרי
למה אתם לא מעוניינים בקבלת רישיון של בנק בישראל?
"אני לא רואה יתרון ברישיון כזה בפעילות שלנו - אנחנו לא בנק מסחרי".
אוקי, אתם לא מעוניינים להתנהל בישראל כמו בנק שמגייס פיקדונות מלקוחותיו - אבל למה אתם לא מעניקים אשראי עסקי?
"כמו שכבר הבנתם, פיקטה הוא בנק שבו השותפים ערבים באופן אישי לכספי הלקוחות, והם קיבלו החלטה אסטרטגית עבור לקוחות מוסדיים ופרטיים לא לחשוף מאזנים של הבנק, וזה נועד למנוע מצבים של בעיות והסתבכויות במתן אשראי עסקי. בגלל זה אנחנו גם לא עוסקים בחיתום, לא בבנקאות קמעונית ולא בבנקאות להשקעות. כך שאין לנו חשיפה מאזנית בעייתית.
"זאת גם אחת הסיבות לכך שאנחנו נהנים מהלימות הון (יחס בין הון עצמי לנכסי סיכון) כה גבוהה. אנחנו בנק עצמאי - בלי בעל בית אחד, בדומה לבנק לאומי - אבל מנוהלים ומפוקחים בצורה הדוקה על ידי השותפים. כדי להיבחר לשותף חדש צריך לקבל את הסכמתם של כל השותפים. יש סלקציה סופר־קפדנית".
בכל הקשור לאיתנות פיננסית המספרים שעליהם מדברת שווק באים לידי ביטוי במאזן של פיקטה. יחס הלימות הון ליבה של הבנק היה 22.1% בסוף 2015 (מבוסס על הון עצמי של 2.15 מיליארד פרנק שווייצי) ויחס הנזילות היה 195% - גבוהים בהרבה מהלימות הון של 4.5% ונזילות של 100%, שהן דרישות המינימום של באזל 3, וגם מיחס מיחס הלימות הון של 7.8% שדורש הפיקוח על הבנקים השווייצי (פינמה).
"ראינו מה קרה בתעשיית הבנקאות באחרונה בגלל מחירי האנרגיה. זה פגע במאזנים של הבנקים ואנחנו לא רוצים להיות שם", אומרת שווק.
אז אם בא אליכם לווה כמו נוחי דנקנר, שבזמנו אי.די.בי שבשליטתו החזיקה כ-3% מקרדיט סוויס, ומבקש אשראי - תתנו לו?
"לא, כי זה פשוט לא תחום הפעילות שלנו. אנחנו ממוקדים מאוד ודומים יותר לבית השקעות. אנחנו נותנים אשראי לטווח קצר ללקוחות שרוצים לבצע השקעות כנגדו".
מה גרם לכך שניתן לראות כיום את המאזנים שלכם?
"סוכנויות הדירוג מודיס ופיץ' מדרגות אותנו ברמה גבוהה - F1 פלוס (פיץ') AA מינוס (מודיס). זכינו לאמון רב גם כשהמאזנים שלנו לא היו פומביים, אבל לפני שנתיים השותפים החליטו לעבור ממצב של שותפות למצב של חברה בעירבון מוגבל, והרגולטור השווייצי דרש מאתנו לפרסם את הדו"חות הכספיים".
למה לא ניסיתם לגדול כמו יוליוס בר, שקנה לפני כשנה וחצי את הנכסים של בנק לאומי בשווייץ?
"קרדיט סוויס ויוליוס בר, להבדיל מאתנו, צומחים בעיקר באמצעות מיזוגים ורכישות. פיקטה, וגם אני, מאמינים בצמיחה אורגנית. כשאתה קונה, אתה לא תמיד יודע מה אתה קונה - וגם לא איך ממזגים, מטמיעים ומנהלים את הגוף הממוזג בצורה מוצלחת שגורמת לאחד ועוד אחד להיות שווים יותר משניים".
הלקח האמריקאי
פעם היתה סודיות בנקאית שווייצית על כל המשתמע מכך. כיום, אחרי פרשות המס וההסתבכויות של הבנקים - גם ישראליים - בסיוע ללקוחות אמריקאים בהעלמות מס, כל קונספציית הסודיות כבר לא רלוונטית. איך אתם מתמודדים עם המציאות החדשה?
"האמריקאים הבהירו לכולם היטב כמה כואבות הסנקציות שהם יכולים להפעיל. אבל מעבר לכך האקוסיסטם השתנה לגמרי ועכשיו שמים הרבה יותר לב ודגש לשקיפות ולהתאמה לדרישות רגולטוריות - וזה עדיין משתנה תוך כדי תנועה. אצלנו, לאור ההיסטוריה ובגלל השמרנות של השותפים, רוב הלקוחות כשרים בכל מקרה".
מה זה אומר לגבי פיקטה בהקשר של החקירות שניהלו הרשויות האמריקאיות?
"מ-2006 יש לפיקטה פעילות בצפון אמריקה, כשעוד לפני פרשת UBS ב–2008 החלטנו להעסיק יועצים אמריקאים כדי לצמצם סיכונים. גם פיקטה נתונה כמה שנים לחקירה של הרגולטורים האמריקאיים, אבל בינתיים לא התקבלו מהם שום אינדיקציות לגבי מה שיקרה בסוף התהליך. העולם הזה של בנקאות פרטית באמת עובר טרנספורמציה אמיתית.
"הלקוחות מחפשים פרטיות בנקאית ולא סודיות בנקאית. הם מחפשים כוח אדם מיומן ומנוסה - ששולט בכמה שפות, שיש באמתחתו הרבה שנים בבנקאות פרטית ושיודע להתמודד עם ניהול סיכונים קפדני שדורש לחשוב כמה צעדים קדימה".
אז יש סכנה קיומית אמיתית לבנקאות פרטית?
"אנחנו אמנם רואים שבישראל ובמדינות נוספות - מנסיבות של יתרון לגודל, הקצאת משאבים, רווחיות ואילוצים אחרים - בנקים יוצאים או מצמצמים את הפעילות של בנקאות פרטית, ונדמה שהיא מתכווצת; לעניות דעתי, לא בטוח שבנק הפועלים ימשיך בפעילות הזאת בחו"ל. אבל אין סכנה קיומית לתעשייה הזאת - היא תשרוד.
"עם זאת, יהיה צורך בשווי מינימלי של נכסים בסך 20 מיליארד פרנק שווייצי לפחות, כדי לכסות על העלויות הכבדות שנערמות ומקשות להציג רווחיות. מי שישרוד יצטרך לבצע שינויים והתאמות מהותיים בכל הקשור לממשקים הטכנולוגיים מול הלקוחות".
אז מה בעצם הלקח מההסתבכות עם האמריקאים ומהקנסות הכבדים שהם הטילו ועוד יטילו?
"כמו שאמרתי יש כללי משחק חדשים שמתבהרים בהדרגה לכולם. זה בסדר גמור שצריך להשתנות, כי הלקוחות מחפשים כיום בעיקר שקט, לצד מותגים חזקים שמסוגלים לתת שירות מקצועי ומהימן לאורך זמן רב. אני שקטה לגבי פעילות הבנקאות הפרטית - השמרנות, הבקרה ההדוקה והניסיון המצטבר של השותפים הם גם בסיס איתן להטמעת השינויים".
מקורות אלטרנטיביים לאלפא לא מתואמת
כמומחים לשווקים הבינלאומיים, איך אתם ממליצים לנווט את ההשקעות בתחום שדומה יותר לרכבת הרים?
"מדובר בתקופה מעניינת עם הרבה תנודתיות. אנחנו רוצים כמה שפחות סיכונים של חשיפות מטבע. מנהלים תיקים מגודרים. באג"ח אנחנו ממליצים לתת משקל חסר לאג"ח ממשלתיות ולאג"ח אירופיות בולטות, ומעדיפים סיכוני אשראי של חברות מאשר של ממשלות, ונותנים משקל יתר לאג"ח עם תשואות גבוהות - מעדיפים אותן על פני אג"ח הנכללות באינדקס של שווקים מתעוררים במטבע מקומי".
עוד אפיקי השקעות?
"מניות. נותנים משקל יתר למניות יפניות. מחפשים דרך לסובב לכיוון ניירות ערך איכותיים מחזוריים, שערכם עולה מהר כשהשוק עולה ויורד כשהשוק נופל. אנחנו ממליצים גם לתת משקל יתר להשקעות אלטרנטיביות, לאסטרטגיות גידור כמו קומודיטי טריידינג אדווייזורס, לונג־שורט ומקרו, וכן מחפשים מקורות אלטרנטיביים של אלפא לא מתואמת (לא מתואמת עם השוק).
"לגבי מטבעות, אנחנו חיוביים על הדולר האמריקאי כנגד ין יפני, יורו ופרנק שווייצי, ונמנעים ממטבעות הקשורים לסחורות אחרי הראלי של הזמן האחרון, ועוקבים אחרי מחירי נפט שמפגינים תנודיות לא מבוטלת".
יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
אלי מיזרוח שילם את מחיר הכישלון של גולף
מי הראשונים לברוח כשהסירה טובעת?
