אנשובר מגיע לעולם עוד פחות מחמישה חודשים (טפו טפו טפו) ולפני כמה שבועות החלטתי שהגיע הזמן להתחיל ולקנן. אנשובר הוא השם שהענקנו לעובר לעת עתה (יקראו לו מיכאל בסוף, אבל זוגתי עדיין מסרבת להשלים עם ההחלטה אז נשארנו בינתיים עם אנשובר), וכשאני אומר לקנן אני לא מתכוון לצביעת החדר של התינוק ופעילויות סימבוליות אחרות, אלא בריפוד הקן שלנו בדבר האחד שאני אף פעם לא מצליח לאגור – כסף.
כל מי שמכיר אותי יודע שאני בזבזן חסר תקנה. ב-33 שנותי על האדמה הזאת מעולם לא צברתי יותר מעשרת אלפים שקל על חשבוני. אני חי מאוברדראפט לאוברדראפט מאז שהתחלתי את דרכי המקרטעת בשוק העבודה, אבל עכשיו משהו חייב להשתנות. הגיע הזמן להתחיל לנהל את הכלכלה שלי באופן נבון.
בצעד הראשון, ובניגוד מוחלט לכל הגיון בריא ומעשי, התפטרתי מהעבודה. זה הייתה כמובן החלטה לא כלכלית לחלוטין. התחלתי לעבוד כפרילאנס, לעשות בערך את אותה שעשיתי קודם רק מהבית ובשביל הרבה פחות כסף. אבל אם אני לא יכול להרוויח יותר כסף, אולי אני יכול להשפיע על הצד השני של המשוואה וללמוד לחסוך כסף. פניתי למקום אליו הולכים כל מבקשי התשובות בימינו – קבוצות בפייסבוק. ישנן כל כך הרבה.
אחרי חיטוט מעמיק אספתי את העצות הנפוצות והמובילות וניפיתי את אלו שממש לא רלוונטיות אלי. אני לא מתכוון להתחיל להכין חומרי ניקוי בעצמי בבית, וגם לא להשתמש בחיתולים רב פעמיים (אל תהיו מגעילים). תעזוב את תל אביב? אני אוהב לחיות פה ולא מתכוון לעזוב. הכנסה צדדית? כעצמאי אין ממש משמעות לרעיון, זאת פשוט הכנסה. קניית נכס להשקעה? אין לי שקל להשקעה כדי לקנות נכס או לממן כרגע כל מקור הכנסה פאסיבית. ובקשר לעצת "אל תעשו ילדים", ובכן... בקיצור, נניח לרגע בצד את השאלות הגדולות ונתמקד בשיפורים קטנים, ללמוד איך אני יכול להתחיל לחסוך את הפרוטות הקטנות כדי להגיע לאיזון מינימלי.
לרשום כל הוצאה והכנסה בטבלת אקסל
זאת הייתה העצה הכי נפוצה וזאת שפחדתי ממנה יותר מכל. הכלל הראשון כשמכינים את טבלת האקסל היא לנשום עמוק ולהניח בצד את השיפוטיות. כרגע לא יעזור לאכול את הלב ולהלקות את עצמי על כל הוצאה, המטרה הראשונית היא להבין על מה אני מוציא יותר מדי כסף ואיפה אני יכול לחסוך. אחרי שנגיע לאיזון יחסי, הטבלה יכולה לשמש לבקרה ופיקוח יום יומי על זרם ההוצאות, אבל גם אם אני לא רוצה למשטר את עצמי בצורה כל כך דרקונית לנצח, שווה לעשות את תהליך האבחון והסקת המסקנות הראשוני (ולחזור עליו כל כמה חודשים). הסקירה הראשונית שעשיתי הבליטה כמה חשודים מוכרים שאאלץ לוותר עליהם באי רצון (אוכל בחוץ ובילויים), אבל באופן מפתיע גם כמה קטגוריות שבלי להרגיש הצלחתי לנהל בתבונה.
נתחיל מהחיוביים:
לא לקנות בגדים וחפצים לא נחוצים
טבלת אקסל יפה שלי, כמה את אוהבת אותי עכשיו. אם יש דבר שאני יודע להתכלב בו, זה קניית חפצים ובגדים. למזלי הרב, פשוט אין לי שום עניין בחפצים שאני לא באמת צריך ובגדים חדשים לא מרגשים אותי בשום מידה. זוגתי בעלת החוש האסתטי המופלא מוסיפה לבית נגיעות עיצוביות מושלמות המינימום הוצאות. כמה ספרי גלויות מעוצבות מחנויות ספרים מפונפנות כמו "המגדלור", כמה מסגרות לא יקרות והקירות שלנו שיקיים להפליא. ואזה יפה שמצאה ברחוב עם גבעולי כותנה לנגיעה כפרית בלי צורך בהשקיית עציצים (מחויבות שקשה לנו לעמוד בה). רהיטים אספנו וקיבלנו לאורך השנים. אנחנו שומרים ארון ושולחן לגיסתי שחיה כרגע בחו"ל, את הספות קיבלנו מאבי כשהחליט לחדש את הסלון ואפילו מכשירי מטבח אני מקושש מדי פעם מחברים כשהם משתדרגים למכשיר טוב יותר (תנור קטן, בלנדר ומכונת סודה).
לתינוק שיגיע התחלנו כבר עכשיו לאסוף מקרובי משפחה וחברים בגדים, צעצועים וחפצים. למרבה מזלנו, אחותה של זוגתי ילדה בן זכר לפני כחצי שנה, והיא שומרת בצד את הבגדים שיוצאים משימוש במהרה כשהתינוק גדל. יגיעו עוד אינספור הוצאות שאנחנו עדיין לא יכולים לדמיין, אבל בשלב זה אנחנו אוספים את מה שאפשר בחינם.
טוב, טפחתי לעצמי מספיק על השכם, הגיע זמן לצלול לחורים השחורים בטבלה:
לא לאכול בחוץ
זה הדבר הראשון שהאמנתי שאוכל לצמצם בו. אני מתבייש לכתוב כמה יצא שאני מוציא בחודש על אוכל, אבל זה מגיע לאלפי שקלים. רוב ההוצאות היו על ארוחות צהריים בעבודה ומשלוחים בערבים שאני חוזר גמור מהעבודה, רק רוצה לפנק את עצמי מבלי לקום מהספה. את שני אפיקי הבזבוז הללו אני יכול להתחיל לסגור בעזרת הזמן הפנוי שמותירה לי העבודה מהבית. משלוחים צמצמתי ב-95% ולארוחת צהריים אני מכין בבית משהו קטן (ביצה וסלט), או קונה חומוס או פלאפל. לאכול בחוץ אני עדיין מתפתה, אבל כשאתה לא אוכל בחוץ בכל ארוחת צהריים, זה הופך לבילוי יותר מרענן ומהנה. החיים בתל אביב גוררים אותך בקלות לאכול בחוץ, ומתישהו החיך כבר מתחיל להתגעגע לאוכל ביתי פשוט ושמן פחות (עבדתי במסעדות ואני יודע בדיוק כמה שמן נשפך לאוכל שלנו). תל אביב היא עיר קולינרית משגעת, אמרתי לעצמי, ואם אמנע מאוכל בחוץ ביומיום, אוכל לבקר במסעדה טובה פעם בשבועיים, כשחווית הבילוי באמת תהיה שווה את ההוצאה.
בילויים ואלכוהול
אם יש דבר אחד שכמעט אף פעם לא שווה את ההוצאה זה קנייה של אלכוהול בחוץ. שתי כוסות יין שאני שותה עם כל ארוחה מקפיצות מיד את המחיר ב-65-85 שקלים. זה היה די מבאס לשתות רק מים עם האוכל, אבל זה הפך את הבילוי במסעדה לפחות בזבזני כשלא שילמתי מחיר מופקע על אלכוהול. לפעמים כיף לזרום על כוס אחת בשביל הטעם, אבל אם זה מפסיק להיות תוספת חובה לכל יציאה בחוץ, הביקור השבועי במסעדה כואב קצת פחות. לצאת לשתות אני לא נוהג יותר מדי, ובבילויים כאלה קצת קשה לחסוך. אני לא אשב לשתות במקום רק כי הוא זול, ולמרות שאני לרוב מסתפק בבירה, גם היא עולה לא מעט בחוץ. הפתרון שלי הוא פשוט לצאת פחות. יש לי כמה בירות בבית אם בא לי לשתות משהו וסרטים אני רואה לרוב בבית. מעבר לאלה, אני לא ממש מכיר "בילויים" אחרים, חוץ מאחד, והוא עקב אכילס הגדול ביותר שלי – לשבת בבתי קפה.
אל תשתו קפה בחוץ
את העצה הזאת אפשר להרחיב ל"אל תשתה שום נוזל שלא הבאת מהבית", אבל מכיוון שכבר נגמלתי ממשקאות קלים ואני שותה בעיקר מים וסודה (לפעמים עם תרכיז) ומסתובב עם בקבוק מהבית, הבעיה הגדולה שנותרה היא אותו נוזל שחור וארור. הבעיה רק החמירה עם העבודה מהבית, והפיתוי לצאת מהסלון שלי ולצאת לעבוד בבית קפה הוא גדול. לא תמיד קל להתרכז בבית השקט, לי ולרבים עוזר לפעמים לראות קצת אנשים ותנועה מול העיניים כדי להתרכז לאורך זמן. זאת היתה גמילה קשה, יומיומית. נאבקתי באינסטינקט לצאת לקפה, פינקתי את עצמי בנספרסו כדי לא לשתות קפה נמס כמו איזה עלוב, אבל עדיין התקשיתי לעמוד במשימה. אחרי שבוע של ייסורים ומלחמות פנימיות, החלטתי להגביל את עצמי לקפה אחד בבוקר. בתהליך הקשה הזה אתה חייב לוותר לעצמך לפעמים, ניחמתי את עצמי. אז אני יוצא, נושם קצת אוויר, רואה קצת עולם ואת שאר הקפה של היום שותה בבית. אני מקווה בהמשך להיגמל גם מהמנהג הזה, אבל לעת עתה אסתפק בצעדי תינוק.
ותרו על סיגריות וטבק
עבור.
אל תשלמו על מוניות
דווקא נמנעתי רוב חיי מנסיעה במוניות, עד שעשיתי את הטעות הגורלית והורדתי את אפליקציית גט טקסי. פתאום כל נסיעה לא כואבת בכיס כמו פעם, ובלי להרגיש בזבזתי יותר מ-200 שקלים בחודש על מוניות. ההוצאה הזאת צומצמה בקלות – מחקי את האפליקציה ופתאום האפשרות של נסיעה במונית הפכה הרבה פחות מפתה.
קנו אוכל במרוכז
העצות לא נגמרו בהמלצה לקנייה מרוכזת בסופר, אלא הלכו והתמקדו – ערכו רשימה מסודרת (עשיתי), קנו רק מוצרי בסיס (פרט לגבינות, עשיתי), ואם אפשר חפשו סופר של חרדים באזור שלכם (אין באזור שלי), קנו מותגים מוזלים כי יש לזה את אותו הטעם (לא תמיד זה נכון), ולמי שגר בתל אביב ואינו נייד – קנו בסופר קופיקס. עכשיו כשיש לי קצת זמן אני יכול להשרות קטניות ולהקדיש חלק מהיום לבישול, אבל כשאתה עצמאי אתה מגלה פתאום שהשעות שאתה מקדיש לאחזקת הבית גוזלות זמן של עבודה. אני עדיין נשאר בבישולים בסיסיים יחסית, שניצלים, אורז ופסטה. החיסכון של אוכל בבית הוא משמעותי, אבל לא גיליתי שלא כל כך פשוט לקנות מצרכים למשק בית קטן. ביקור בסופר קופיקס הכיר לי עולם חדש של מותגים מוזלים עם שמות מוזרים. אלה מרכולים עם מבחר מצומצם של מוצרים לא איכותיים, וחווית הקנייה הפכה מדכדכת מדי לנפשי הרגישה.
הניסיון לקנות פעם בשבוע במרוכז גרם לזריקת אוכל בכמויות לא הגיוניות. אנחנו לא אוהבים להקפיא אוכל מוכן והניסיון לכלות בזמן מזון לפני שיתקלקל הפכה למשימה מתישה. קניתי לדוגמה בשבוע שעבר חבילה משפחתית של נקניקיות – ביום הראשון טיגנתי אותן ואכלתי עם אורז, ביום השני בתנור עם תפוחי אדמה, ביום השלישי בישלתי אותן בפסטה ברוטב עגבניות וביום הרביעי נותרה לי חצי חבילה לא אכולה ואפילו לא שבריר של רצון לאכול נקניקיות בתקופה הקרובה. מצאתי סופר ויקטורי לא רחוק מהבית עם מותגים שאני מכיר במחירים טיפה פחות מופקעים, אבל בשביל להפסיק את קדחת זריקת האוכל היה עלי לשנות את טקטיקת הקניות.
קנייה קטנה וממוקדת פעם ביומיים
זאת שיטה שמתאימה יותר לרוחי החופשית ולגודל משק הבית. המפתח פה היה לא להתפתות לכמויות שנראות סבירות, אלא רק למה שנאכל באמת ביומיים הקרובים. שני מלפפונים, גזר אחד, שבע עגבניות, ראש שום וחבילת פסטה סידרו לי ארוחת הערב בפחות מ-20 שקלים, כל ירק נוסף סתם ייזרק לפח. התחלתי לבקש רק 200 גרם חזה עוף ולא חצי קילו, 70 גרם נקניק או גבינה במקום 200, לא להתפתות למבצעים על מוצרים שמתקלקלים ולא לקנות אריזות משפחתיות אלא אם כן אני בטוח שאסיים אותן בפרק זמן סביר. שימורים שאני אוהב ומזון יבש אני קונה במבצעים, ומקפיד להשתמש בכמויות שמתאימות לי, גם אם זה דורש לחתוך את המתכון לרבע. בפעם הראשונה זה מרגיש מטופש להשרות רק חצי כוס שעועית, אבל מהר מאוד התרגלתי לבשל בכמות המתאימה לי באמת ולא במה שנראה לי "נכון".
לדאוג שבארנק יש רק 200 שקלים (הוצאה לכל השבוע). כרטיס אשראי נשאר בבית
המהדרין מתכוונים ל-200 שקלים כולל קניות אוכל לבית, אבל אני בחרתי להשתמש בשיטה אחרי קניות אוכל ולא כולל. רק 200 שקלים לבזבוזים בשבוע, גם זאת תהיה התקדמות בשבילי. זאת הדרך הכי טובה שמצאתי לצמצם בזבוזים בלי להרגיש כמו נזיר סגפן. אפילו "הקפה של הבוקר" הפסיק להיות טקס יומיומי ברגע שהוא שולם במזומן וגזל את שארית כספי הבילויים של השבוע. ההגבלה למזומן לא הפכה אותי לאדם "סולידי" אמיתי, כמו מי שלא מחזיקים בכלל בכרטיסי אשראי, אלא סיפקה לי דרך ביניים נוחה. השטויות הקטנות, קפה בצהריים עם חבר, לצאת לשתות איזו בירה, אני יכול להמשיך את כל אלה בלי אשמה ולדעת שאם אגזים. אם בזבזתי 150 שקלים ביום אחד על אוכל בחוץ זה כבר לא סוף העולם, זה בסך הכל אומר שאמנע מהוצאות נוספות בימים הקרובים. אני יכול לפנק את עצמי מתי שבא לי, הסכום המוגבל הבטיח שלא אגלוש לסכומים לא הגיוניים וההגבלה גם הפכה את ההוצאות הקטנות משגרה בזבזנית ליציאה מפנקת מהשגרה.
סיכום ראשוני – צעדי תינוק
לחיות כמו נזיר סגפן ממש לא הצלחתי, אבל הדרכים הקטנות להזכיר לעצמי כמה כסף אני מבזבז על שטויות ביומיום עזרו לי ללמוד שוב לשאוב הנאה מהכסף שאני מוציא ולא סתם לשפוך אותו בלי הבחנה. בסך הכל חסכתי כ-850 שקלים ביחס להוצאות בחודש שעבר, כמעט כל החיסכון על אוכל ושתייה בחוץ. אם זה נראה לכם הרבה, אז זה לא, אלא רק עדות לכמות הבזבוזים אליהם הייתי רגיל. אבל התקופה הזאת הייתה תהליך של ניסוי ולמידה, ובתקווה בהמשך אוכל להשתמש במה שעבד לי, ולהמשיך לאט לאט להדק את החגורה. אולי אפילו אצליח לגדל ילד בלי מינוס.