בשנת בחירות עדיף להיות עבריין או מילואימניק?
אם שואלים את שר הפנים אריה דרעי, או לפחות בוחנים את מדיניותו כפי שבאה לידי ביטוי בשנה האחרונה, התשובה ברורה והיא לאו דווקא כוללת מדי ב'.
לאחרונה בישרו כותרות העיתונים כי שר הפנים החליט לקבל את המלצות ועדת השרים לענייני מילואים ולאפשר לרשויות המקומיות הנחה של עד 5 אחוזים מחשבון הארנונה למשרתי מילואים שיעמדו בקריטריונים השונים שגיבשה הועדה. כל מה שהרשויות צריכות לעשות, זה לאשר את התיקון לצו הארנונה בישיבת מועצה מקומית.
אם פספסתם את זה בעיתונים הארציים תוכלו בחסות אווירת הבחירות המקומיות המתרגשת לקרוא פרסומים דומים בעתונות המקומית הקרובה אליכם. שם במקום ועדת שרים או שר הפנים, יקבל את הקרדיט חבר מועצה תורן שיהיה הראשון לעשות "העתק – הדבק" להודעה של שר הפנים ולהגישה כהצעה שלו.
סופסוף קצת יחס חיובי למשרתי המילואים תגידו. אז זהו, שלא באמת. הקריטריונים השונים מקשים על קבלת ההטבה והופכים אותה לעתים קרובות לחד פעמית, לשון התיקון אומרת "עד 5%" והופכת את ההנחה לזניחה, ונשאלת השאלה באיזה שלב של חיי המשרת/ת הפעיל/ה הטבה בארנונה בכלל רלבנטית וכמה אנשים היא באמת תשרת בסופו של דבר.
בתור משרת מילואים מזה עשרים שנים אני יודע שאף אחד לא בא למילואים כדי לקבל הנחה. ההצעה הזו של דרעי ואימוצה בקול תרועה גדולה על ידי פוליטיקאים מקומיים בשנת בחירות מעליבה בעיקר בגלל הציניות שלה. לפני קצת פחות משנה אותו דרעי נתן הנחה הרבה יותר גדולה לעבריינים וככה בשתי החלטות עוקבות קיבע אמת ברורה: בישראל 2018 עדיף להיות עבריין מלובש מדים.
תקנה 26א אותה קידם אריה דרעי פורסמה ברשומות באפריל האחרון ואפשרה לרשויות מקומיות לתת הנחה מיידית ורטרואקטיבית של עד 50% מחובות הארנונה כמעט ללא סייגים. הדרישה היחידה הייתה קבלת אישור שהחייב, פרטי או עסקי, שילם ארנונה בשנתיים האחרונות. עברייני ארנונה סדרתיים שנמצאו בהליכים משפטיים, קיבלו חלון הזדמנויות להסדיר חוב מינימלי של שנתיים ולקבל פטור על 50% מחובותיהם מאז ומעולם. משתלם, לא?
התקנה לא הפרידה בין נזקקים לעבריינים סדרתיים, בין חייבים פרטיים לעסקיים ולא קבעה הנחיות חד משמעיות לגבי אופי ההודעה לציבור. התקנה יצרה עיוות נוסף בכך שהכבידה על נזקקים אמיתיים שמצבם כה קשה, עד שהתקשו לשלם את חובם מהשנתיים האחרונות ולכן לא נמצאו זכאים להנחה.
תקנה 26א' יצרה מנגנון פוליטי שעקף את כל שומרי הסף של הרשות המקומית ובהם מועצת העיר, הגזבר, היועץ המשפטי ומבקר העירייה, אפשרה מחיקה גורפת של סכומי עתק תוך יצירת קשר אישי וישיר בין הרשות ומוביליה "המוותרים" על החוב, לבין החייב. כל זאת בתחילתה של שנת בחירות ולמען "טובת הציבור".
בפועל, מחיקת החובות הגורפת שמה ללעג את האזרחים שומרי החוק, אלו הממהרים לשלם את חשבון הארנונה מיד עם הגיעו. בשנים הבאות הם גם ירגישו בכיס את תוצאות המחיקה משום שברוב הרשויות החובות מגולגלים בתוך תקציבי העירייה ומחיקתם תחייב מציאת אפיקי מימון אחרים. למשל, העלאת הארנונה למי שממילא משלם.
האם במקרה נתן שר הפנים לראשי הרשויות סמכויות חריגות בשנת בחירות ואיתן האפשרות לוותר על מיליארדי שקלים מהקופה הציבורית בלי פיקוח? האם לא ראה את הקשר בין המחיקה הגורפת בתחילת השנה לאופי ההצבעה של החייבים בבחירות המקומיות בסוף השנה? ייתכן.
וייתכן גם שהקווים הממילא דהויים בין פופוליזם של שנת בחירות לזלזול בכספי ציבור בואכה שחיתות ציבורית, הטשטשו עוד יותר עד שנעלמו. מחיקת חובות הארנונה הגורפת היוותה שפל מוסרי ובגידה באמון הציבור על ידי שר הפנים, ראשי הרשויות וחברי המועצות שהצביעו בעדה. ההנחה המזערית למילואימניקים שבאה בעקבותיה רק זורה עוד מלח על הפצעים.
הנה הצעה: במקום 5% הנחה ומבול צפוי של סטטוסים דביקים על מחוייבות למילואימניקים, כל נבחר ציבור ששוקל לעשות סיבוב יח"צ על הצעה כזו יתנדב קודם לאיזה יום מילואים או שניים. או עשרים, כפי שדורש התיקון.
הכותב הוא סרן במילואים וחבר מועצת העיר הוד השרון