מסכמים שנה ב-mako - לכל הכתבות
בסוף שנות התשעים, ביכו העיתונים הכלכליים את הירידה במחירי הנדל"ן. ב-1996, השוק היה בשיא. כל כך גדול היה הביקוש, שדירת חמישה חדרים ברמת אביב ג' נמכרה ב-550 אלף דולר. שער הדולר היה בממוצע 3.2 שקלים. כלומר מחיר הדירה היה כ-1.76 מיליון שקל, הרבה פחות ממחיר דירת שלושה חדרים כיום בצפון תל אביב – 2.5 מיליון שקל.
לכאורה, זה הגיוני. המחירים עולים לאורך זמן. אולם השוואה תקופתית מראה שהשקל שלנו שווה הרבה פחות. אם ב-1996 נדרשו 100 משכורות של 10,000 שקל כדי לרכוש דירת שלושה חדרים, היום נידרש ל-250 משכורות כדי לרכוש את אותה הדירה.
המשכורת הריאלית שלנו נשארת קפואה, באופן יחסי. היא עולה, אבל כל שקל קונה לנו הרבה פחות. קחו למשל את מי שמשתכר כיום 10,000 שקל. מצבו טוב, נכון? טוב, אבל לא מצוין. לעומת זאת, מי שהרוויח 10,000 שקל לחודש ב-1996 חי מצוין, בלי שיצטרך להרוויח כאילו הוא חלק מהאלפיון העליון.
איך מגיעים למסקנה הזו? פשוט משווים מחירים. מכונית משפחתית סטנדרטית כמו טויוטה או מאזדה עלתה לפני 20 שנה בין 50 ל-70 אלף שקל. היום סטנדרט המחירים הוא 120-130 אלף שקל. התייקרות של 100 אחוז.
לפני 20 שנה שילמנו על ליטר בנזין למכונית שלנו כ-2.8 שקלים. המחיר היום הוא יותר מ-6 שקלים. גם חלק ניכר ממוצרי המזון התייקרו. סעו במכונת זמן ל-1996 וספרו לקונים בסופר שהם ישלמו 10 שקלים לקילו עגבניות, והם לא יאמינו לכם. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מדד מחירי סל המזון עלה בעשור האחרון לבדו ב-53 אחוזים.
גם ההוצאות שלנו על בריאות, חינוך ובילוי התייקרו מאד. אנחנו יכולים אולי להתנחם בכך שהמוצרים הטכנולוגיים כמו מחשבים נייחים וניידים ותקשורת סלולרית הוזלו במשך השנים.
כמה הייתם צריכים להרוויח היום כדי לחיות כאילו השנה היא 1996? החישוב מעט מסובך, ועבורו נחזור שוב אל האדם שמרוויח 10,000 שקל בחודש. אם נצמיד את השכר רק למדד המחירים לצרכן 10,000 שקלים של 1996 שווים היום כ-15,800 שקלים.
עם זאת, הרכיבים המרכזיים במדד המחירים לצרכן הם דיור ומזון, ואלה עלו הרבה יותר באותן שנים. בהערכה גסה, כדי לחיות ברמת חיים דומה לזו שחי מי שהשתכר 10,000 שקל בחודש לפני 20 שנה צריך להרוויח היום קרוב ל-20 אלף שקל.
קפוא פה
ההיגיון הבריא אומר שאם המחירים עולים, בוודאי גם המשכורות עולות בהתאם, ואין מקום להשוואה. ואכן, הנתונים היבשים של הביטוח הלאומי מעניקים סיבה לאופטימיות. השכר הממוצע במשק ב-20 השנים האחרונות הוכפל – 4,800 שקלים ב-1996 לעומת 9,400 שקלים כיום. אבל המספרים האלה משקפים בעיקר את העלייה בשכר המינימום בעשרות אחוזים, ואת עליית השכר בתחום ההיי טק.
מסכמים שנה ב-mako - לכל הכתבות
מה שמעניין באמת הוא מה קרה לשכר הריאלי שלנו ב-20 השנים האחרונות. מה הכוונה בשכר ריאלי? כמה כוח קנייה טמון במשכורת שלכם. כמו בשלל הדוגמאות שמוצגות כאן – מה יכולנו לקנות ב-10,000 שקל ב-1996 ומה יכולנו לקנות באותה המשכורת היום? כאן מתגלה האכזבה הגדולה. על פי מחקר מ-2015 של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל השכר הריאלי בישראל קפוא כבר 15 שנה. העובדה הזו צורמת אף יותר כאשר מגלים שבאותה התקופה פריון העבודה (כמות המוצרים או המטלות שעובד מבצע במהלך זמן מסוים) עלה ב-15 אחוזים.
במילים פשוטות – השכר אמנם נראה גבוה יותר בתלוש, אבל אנחנו לא יכולים לקנות יותר מוצרים או שירותים. להפך. הצמיחה במשק לא הגיע לכיסו של העובד הממוצע. אם כבר, בעלי ההון הם אלה שצברו לעצמם רכוש עצום משנות התשעים ועד היום.
גלעד ברנד, חוקר מרכז טאוב שביצע את המחקר לגבי השכר הריאלי, מסביר במחקרו כי התרופפות הקשר בין השכר הריאלי לפריון העבודה נובעת מעלייה מהירה יותר של מדד המחירים לצרכן ביחס למחירי התוצר. ההיפרדות של שני המדדים בעשור האחרון נובעת במידה רבה מהתייקרות מהירה של מחירי הדיור והמזון בעשור האחרון. המשכורת עלתה בהתאם לעלייה בפיריון, אבל באותה התקופה המחירים זינקו למקומות שאי אפשר היה להדביק. ההוכחות נמצאות בכל נתון: ממחירי הלחם ועד לשכר הדירה. למעשה, העלייה במחירי המזון והדיור לא משאירה הרבה מהמשכורת לדברים אחרים.
ובכל זאת רמת החיים שלנו עולה
רגע, יגידו המפקפקים, אף אחד לא יספר לנו שאנחנו לא חיים היום טוב יותר משנת 1996. רמת החיים עולה. זו עובדה. והם צודקים, זו עובדה. אבל קרו עוד כמה דברים במדינה, שחייבים לשים אליהם לב. ראשית, חלה עלייה משמעותית בכמות המשפחות עם שני מפרנסים ואף יותר, יש שיגידו מחוסר ברירה בעקבות עליית המחירים. מנגד, תוספת העובדים במשק גורמת גם היא להקפאת השכר הריאלי, ומעניקה כוח עצום למעסיקים. מי צריך להעלות משכורות כשיש תחרות על כל משרה?
מסכמים שנה ב-mako - לכל הכתבות
שנית, אנחנו עובדים הרבה יותר שעות בשבוע – 41 שעות בממוצע לעומת 38 במדינות המפותחות. רבים מאיתנו עובדים ביותר ממשרה אחת. בנוסף, הגידול ברמת החיים מבוסס על צריכת אשראי מוגברת. בעברית: מינוס בבנק והלוואות מכל סוג ומין. גופים מגופים שונים מתחרים על הזכות להלוות לנו כסף ולגבות בחזרה ריבית, רק כדי שנוכל להיות בעלים של דירה או לנסוע לחופשה בחו"ל. על פי נתוני בנק ישראל, החוב הצרכני של משקי הבית (לא כולל משכנתא) עומד כיום על 130 מיליארד שקל לעומת 50 מיליארד שקל בשנת 2001. אם מוסיפים את המשכנתאות מגיעים לחוב של 489 מיליארד שקלים שלעולם לעולם לא יזכו לתספורת.
חשוב מהכל, עזרה מדור ההורים, כן, ההוא שהצליח להסתדר לא רע עם המשכורת שלו בשנות התשעים והשמונים. בלעדיהם, החיים היו נראים עגומים הרבה יותר. אולי בפעם הבאה שהם יגידו לכם שפעם היה טוב יותר, נאמין להם.