גלית (שם בדוי), ביקשה לא להיחשף מחשש לאיומים עליה. "לא הייתי מוכרת, הייתי בתפקיד אחר בחברה. אבל הייתי מאזינה לכל הלקוחות 'הבעייתיים' שהגיעו אלי. בעייתי הוא מי שרוצה לבטל. אתה מתחיל את השיחה באופן חביב, מנסים לדלות ממנה פרטים מסוימים כדי לקשור איתה מערכת יחסים להמשך. ברגע שאומרים 'מגיעה לך מתנה בדמי משלוח בלבד'. בין המוצרים שהלקוחה אמורה לבחור יש מוצרים מאוד יקרים מבחינת החברה. ואז היא נותנת כרטיס אשראי, ואז לא מחייבים אותה בדמי המשלוח, אלא במחיר המלא בתשלומים".
גלית מספרת על שיחות עם אישה מבוגרת, שגרה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, והיות ויש לה שלושה כרטיסי אשראי הנציגים היו מוכרים לה עוד ועוד מוצרים עד שכרטיס אחד נחסם, והיא הייתה עוברת לכרטיס אחר. "יש לה דירת ארבעה חדרים. שלושה מהם מלאים במוצרים – מצעים, מכשירי ספורט ב-7,000 שקלים. דברים הזויים שלא מתאימים לה".
מי שניהל את החברה, ידע לפתות את הנשים שהונו את הקשישים, טוענת גלית. "13 אחוז מערך העסקה עוברים אליהן. אם הן טובות ומגיעות ליעד שלהן הן מקבלות רכב ועוד. הבנות היו יוצאות להפסקה ומסתלבטות על הקשישים – 'כמה לקחתי ממנה' ו-'דאגתי שהיא תיקח גם iRobot'".
מירב כהן, מובילת המאבק נגד עוקץ קשישים, מספרת שהעובדים עוברים מחברה לחברה, והם באים עם מחברות של קורבנות פוטנציאליים, ויודעים את מי לתקוף.
גלית מספרת שהיא מכירה כמה נציגות שהיו הולכות לבתים של קשישים כדי לשמור על קשר ולרכוש את האמון שלהן. "אפילו הצליחו למכור להם סלונים. הבוס היה קונה במקום מוזל, ואז מוכר בפי 10. היינו קונים סלולרי ביד 2 ב-500 שקלים, ומוכרים, ב-4,500".
לאחרונה, אומרת מירב, נציגי החברות מתחזים למשתתפים במאבק נגד הונאת קשישים, ומבקשים את מספר כרטיס האשראי כדי "להחזיר את המע"מ".
לבסוף פוטרה גלית ללא שימוע, בגלל סיבה אישית. לסיום היא שואלת: "מטילים על החברות קנסות, אבל זה הולך לקופת המדינה. אז מה עשינו בזה?".