ישראל נחשבת לארץ חמה יחסית, כלומר - בורכנו בהרבה מאוד ימים הם זורחת השמש בעוצמה. מעבר לאור ולחום שמעניקה השמש, היא גם מהווה גם מקור אינסופי לאנרגיה ירוקה - חלופית ומתחדשת. דוד השמש הוא כבר נחלת הכלל ואולם, את אנרגיית השמש ניתן לנצל גם לייצור חשמל - הן לשימוש ישיר בבית, או לחילופין לאגירה במצברים/סוללות לשימוש במידת הצורך כשהמערכת הסולארית אינה מפיקה חשמל (בלילה, בימים מעוננים וכו') ובמקרה של הפסקות חשמל ועתות חירום.
במילים אחרות – לא נסבול מהפסקות חשמל יזומות או הנובעות מתקלות או עומסים, שמבצעת חברת החשמל, ובעיקר – לא נקבל חשבונות חשמל מופקעים. דני דנן, מנכ"ל אנרפוינט ישראל, מעריך כי מדובר בחיסכון של 50% בחודש למשפחה עם שימוש ממוצע, שמגיע לחיסכון של מעל 100 אלף שקלים ב-20 שנה. מעבר לכדאיות הכלכלית, מדובר בטכנולוגיה ירוקה, שפירושה פחות זיהום אוויר שמקבלים מפעילות אתרי ייצור החשמל של חברת החשמל.
אז הכול טוב ויפה, התנאים בישראל אידיאליים וזה מועיל לסביבה ולכיס. ישראל אפילו הציבה לעצמה יעד, אותו פרסמה בוועידת האקלים של האו"ם בפריס בשנת 2015, שבשנת 2020 10% מהחשמל המיוצר בארץ יהיה מיוצר ממקורות מתחדשים. אבל בפועל, רק 2.6% מייצור החשמל במשק נעשה כיום ממקורות מתחדשים - במדינה שטופת שמש כמו שלנו, אפשר וצריך לשאוף ליותר, ולא רק בשביל לעמוד בתנאים הגלובליים אלא בשביל לקדם תעשיית חשמל נקי, ירוק וחסכוני יותר לתושבי המדינה. בהתחשב בכך שמדינות רבות, קטנות כגדולות, מפותחות וכאלו שפחות עוברות לאנרגיה סולארית (דוגמת הוואי, קליפורניה, רואנדה, מלטה ועוד) - צריך לעמוד על הסיבות מדוע ישראל לא מתקדמת לעבר יעד גדול בהרבה של ייצור חשמל מאנרגיה סולארית.
לא רואים את האור
עד היום הותקנו בארץ כ- 13,000 מערכות סולאריות בלבד, מתוכם 6,000 בבתים פרטיים בלבד ורובם בהסדרה תעריפית. בשורה של ממש בתחום החיסכון האנרגטי הגיעה עוד בשנת 2013, עם החלת שיטת "מונה נטו", המאפשרת לצרכן לייצר חשמל באופן עצמאי לשימוש עצמי ולקזז אותו מעלות חשבון החשמל. מה זה אומר? הדירה מתחברת כרגיל לרשת של חברת החשמל, ובנוסף מתבצע שימוש ברשת החשמל כ- "סוללה וירטואלית" לצבירת עודפי ייצור לשימוש עתידי. כאמור, הסדרת "מונה נטו" של חברת החשמל מאפשרת לנו להפנות את עודף הייצור על הצריכה לרשת החשמל ולצבור קרדיט לשימוש עתידי, ולכן בחירת גודל המערכת נעשה בהתאם לסך הצריכה השנתית של הצרכן.
במסגרת שיטת ה"מונה נטו", מעניקה המדינה פטור ממס למתקיני מערכות ייצור חשמל סולארי לשימוש ביתי עד ייצור חשמל בשווי של 24 אלף שקלים בשנה. השיטה מאפשרת לצרכן הפרטי לייצר חשמל מאנרגיה סולארית באופן עצמאי ולשימוש עצמי, ולקזז אותו מעלות חשבון החשמל שלו. חיבור הבית לרשת של חברת החשמל לא משתנה ובנוסף מתבצע שימוש ברשת החשמל כ- "סוללה וירטואלית" לצבירת עודפי ייצור לשימוש עתידי.
מעבר לכך, ועדת הפנים והגנת הסביבה אישרה בחודש דצמבר 2016 מתן פטור מהיטל השבחה וארנונה למערכות סולאריות להפקת חשמל שיותקנו על גגות בתים (לא מבני תעשייה או מסחר). שיטת "מונה נטו" מחייבת התקנת מונה תעו"ז (תעריף בהתאם לעומס המערכת וזמן הצריכה) של חברת החשמל כאשר מדובר במבנה מסחרי, אך בבתים פרטיים אין צורך במונה זה, וניתן לחבר מערכת עם מונה ביתי רגיל. כלומר, כיום תהליך הקמת המערכת מהיר ופשוט וכרוך ברישוי מול חברת חשמל בלבד.
לכאורה, הישראלים החסכנים אמורים לעמוד בתור כדי להתקין את הטכנולוגיה החסכונית הזאת. המצב בשטח רחוק מכך, כאשר הבעיה העיקרית היא בבניינים המשותפים.
בניין משותף פירושו – הרבה דיירים, ובמילים אחרות; כול דייר שירצה לבנות לעצמו מערכת סולארית על גג הבניין, לא תמיד ייהנה מהסכמת כול הדיירים. או כפי שמסבירה רשות החשמל של ישראל: "חלוקת ייצור של מערכת סולארית על גג משותף לעשרות צרכנים שונים בבית משותף היא פרוצדורה מורכבת ביותר; טעונה הסכמה של כל הדיירים על מפתחות החלוקה ועל השימוש בגג עצמו, ונדרש חיבור נפרד של המערכת לכל דייר ודייר (שהרי כל דייר ודייר מחובר בחיבור נפרד לרשת החשמל) מה שמייקר משמעותית את העבודה".
בשלב זה ממליצה הרשות: "שימוש במערכת לצריכה המשותפת ומכירת העודפים לחברת החשמל היא פרוצדורה עדיפה". כלומר, תתקינו מערכת משותפת למכירת עודפי החשמל הלא נצרך של ועד הבית (השעון המשותף של הבניין) לחברת החשמל.
ומה עם כול משפחה בנפרד שרוצה לחסוך 50% מהוצאות החשמל שלה? "כי אין עדיין הסדרה של רשות החשמל שתאפשר חלוקה של החשמל לכול דירה בנפרד", מסביר דני דנן. "בהינתן העידוד הממשלתי לשימוש באנרגיה סולארית עבור בעלי בתים פרטיים, נשאלת השאלה מדוע רשות החשמל לא מסדירה את התקנת המערכת על גבי בנייני מגורים, כך שגם בעלי דירות יוכלו ליהנות מאנרגית השמש ולנצל את מלוא גג הבניין שברשותם לייצור חשמל - מעבר לצרכי וועד הבית המשותף? למעשה, כיום לא ניתן לבצע חלוקה של החשמל לכל דירה בנפרד, אלא להשתמש בחשמל הנוצר מהאנרגיה הסולארית רק לשעון המשותף של הבניין. רשות החשמל טוענת כבר שנים שהיא מקדמת הסדרה בעניין (כך שכל דירה תוכל לשלם את חשבון החשמל שלה באמצעות האנרגיה הסולארית), אך ההסדרה הזאת תקועה זמן רב- ולא ברור למה".
אז שאלנו את רשות החשמל, מדוע ההסדרה אינה מתקדמת? ומה שנאמר לנו הוא: "לקראת פרסום ההסדרות החדשות תיידע רשות החשמל את הציבור ביחס לאפשרויות החדשות שייפתחו". מה אפשר להבין מתגובה זו? שתהיה הסדרה. מתי? לא ברור.
שורה תחתונה - אף העידוד הממשלתי במעבר לטכנולוגיה סולארית ליצירת אנרגיה, הצרכן הפרטי בבניינים המשותפים עדיין לא עושה שימוש באנרגיית שמש לטובת חיסכון בחשמל, כי אין עדיין הסדרה מפורטת בנושא. ואולם, "אף על פי כן נוע תנוע", כמו שאמר גלילאו; בישראל הכול נע באיטיות אמנם, אבל, בסופו של דבר, לא ירחק היום שבו ניראה על גגות הבתים מערכות פוטו וולטאיות לייצור חשמל, לצד קולטי השמש לחימום המים. יש כבר רשויות מקומיות שהודיעו על תמיכה בבתים משותפים שירצו לבנות מערכות סולאריות לייצור חשמל, כמו כפר סבא ותל אביב, ובעידן בו מקדשים את האנרגיה הירוקה, כולל בישראל, אפילו חברת החשמל לא תוכל להתנגד להקטנת הכנסותיה מצריכת שירותיה.
מה עלות מערכת סולארית לשימוש ביתי?
שאלנו שאלה זו את דני דנן, שאמר כי עלות מערכת סולארית ממוצעת בהספק של 10 KW הינה כ-70 אלף שקלים ולה נדרש שטח גג של כ-100 מ"ר. "ככלל אצבע, ניתן לומר כי כל 10 מ"ר של גג מאפשר התקנת לוחות סולאריים בעלות של 7,000 שקלים, בהספק של 1 KW, מפיקים 1650 קילו וואט שעה בשנה בשווי של כ-912 שקלים, לפי תעריף חברת החשמל הנוכחי של 0.553 אג' לקילוואט שעה (כולל מע"מ).
"התקנת המערכת אף מקבעת לתקופה של עשרות שנים את מחיר החשמל אשר צפוי לעלות בשנים הקרובות. מדובר בייצור חשמל בשווי של מעל ל-250 אלף שקלים לאורך חיי המערכת. ועדיין, לא לכל אחד יש סכום של 70 אלף שקלים זמינים להוצאה שכזו. חברת אנרפוינט מודעת לכך, ולכן חברה ל- Cal כרטיסי אשראי, ויחד אנחנו מציעים פתרונות מימון שהופכים את רכישת המערכת הסולארית אפשרית לכלל בעלי הבתים בישראל - הלוואה עד לסכום של 100 אלף שקלים לתקופה של עד 10 שנים".