כולנו כבר יודעים שמעדן "מילקי" עולה בברלין פחות מאשר בישראל, ובכלל אם תיכנסו לסופרמרקט בישראל עם 50 דולר עליכם (במטבע מקומי – כ-185 שקלים) ותקנו בכול הכסף סל מוצרים מסוים, ותיכנסו לסופרמרקט בברלין גם כן עם 50 דולר (במטבע מקומי), ותיקנו אותו סל מוצרים, תקבלו בברלין גם עודף לא קטן. שלא לדבר על סופרמרקט ברמת עמון שבירדן, שם תיקנו הרבה יותר. אבל, האם העובדה שמוצרי המזון במדינה מסוימת הם זולים מעידה גם שכוח הקנייה של האזרחים שלה גבוה?
התשובה היא לא. כי את שווי כוח הקנייה מודדים לפי משתנים נוספים. ההנחה הטבעית היא, שככול שמדינה היא עשירה יותר והמשכורות בה גבוהות יותר, גם כוח הקנייה בה הוא גבוה יותר מאשר במדינה עניה. אבל זה ממש לא נכון. דווקא מדינות כמו זימבבואה, אל סלבדור, סלובניה או קובה, הן מהמובילות במדד שווי כוח הקנייה של אזרחיהן.
שווי כוח קנייה, או מדד ה-PPP (Purchasing power parity) הוא מדד כלכלי שמטרתו להציג את המחיר הריאלי של מוצרים ושירותים זהים במדינות שונות בעולם, ולהמחיש את כוח הקנייה האמיתי של הצרכן בהן. כדי לנטרל את השפעת שער החליפין בכול מדינה, המדד מתבסס על "דולר בינלאומי" שהוא בעל כוח קנייה שווה לדולר האמריקני בתוך השוק האמריקני, וכמה הוא שווה מבחינת סל קניות מסוים בכול מדינה. בשורה התחתונה, אומנם יש הבדל בין שער החליפין הרגיל בין הדולר האמריקני ל"דולר הבינלאומי", אבל הוא לא גדול.
"הגדרת כוח קנייה נעשית לפי כמה כסף צריך כדי לקנות סל מוצרים ושירותים", מסביר פרופ' (אמריטוס) אריה מלניק, מהחוג לכלכלה באוניברסיטת חיפה, "למעשה, בוחנים אותו סל של מוצרים/שירותים בכל המדינות ושואלים 'כמה זה עולה לנו'. אם הסל זול, כלומר אם המחירים זולים - פירושו של דבר שניתן לקנות בזול את הסל".
ממה מושפע כוח הקנייה? בעיקר מרמת המחירים של המוצרים והשירותים במדינה, לעומת השכר הריאלי של הצרכן באותה מדינה. לכן האינפלציה היא גורם משפיע מרכזי בכוח הקנייה. לדוגמה, ב-1990 היה אפשר לקנות בישראל ב-10 שקלים הרבה יותר מוצרים מאשר ב-2017, כי המחירים עלו ועמם האינפלציה. אדם שמרוויח את אותה משכורת כול הזמן, אבל רמת המחירים של המוצרים והשירותים שהוא צורך עולה, הרי שכוח הקנייה שלו יורד.
עוד דוגמא להשפעת רמת המחירים מול שכר על כוח הקנייה - 100 דולר יאפשרו לנו לקנות מוצרים ושירותים הרבה יותר בהודו, למשל, מאשר בישראל, אבל פחות מאשר בפינלנד. לכן, כשפועל בהודו משתכר 200 דולר בחודש, זה לא כמו שכר של 200 דולר לחודש עבור פועל בישראל, כי בהודו הוא יכול לקנות הרבה יותר ב-200 דולר.
את מדד ה-PPP מפרסמים מדי שלוש שנים, בדרך כלל, הבנק העולמי, ארגון ה-OECD וקרן המטבע העולמית. סל המוצרים הנבחן דומה בין כולן, אך הוא אינו זהה. בעיקרון כולל הסל - מוצרי חלב, בשר, פירות וירקות, אלכוהול, טבק, תחבורה, שירותי בריאות, דיור ועוד.
סל המוצרים כולל לא רק מוצרים, אלא גם שירותים. לכן, מדינות שנדמות זולות יותר לתיירים בגלל מחירי דיור ומזון זולים, הן למעשה יקרות עבור התושבים הקבועים, שמשלמים מחירים גבוהים על רפואה או על מערכת החינוך, למשל.
יש לציין, כי כלכלנים בעולם מסתייגים מרמת הדיוק של מדד ה-PPP, כשהם טוענים שלמרות שמודדים את אותו סל מוצרים ושירותים, הרי שהמוצרים והשירותים עצמם יכולים להיות באיכות שונה במדינות שונות.
המדינות המובילות במדד ה-PPP של הבנק העולמי
- כווית - 0.12
- עומאן – 0.15
- בחריין – 0.18
- אזרבייג'ן וירדן – 0.32
- קוסובו – 0.33
- קובה – 0.34
- מונטנגרו – 0.36
- ליטא – 0.44
- סלובניה – 0.48
- אל סלבדור ולטביה– 0.49
- טימור – 0.51
- זימבבואה – 0.52
- אסטוניה – 0.53
- ברוניי ואקוודור – 0.54
- ליבריה – 0.55
וייטנאם יקרה למקומיים, ולא לתיירים
איך מתבטא מדד ה-PPP של כול מדינה בדירוג? לוקחים את ארה"ב כמדד בעל הערך 1, כשהמדד של כול מדינה מתייחס אליו. אם בכווית המדד הוא 0.12, המשמעות היא שכדי לקנות את סל המוצרים והשירותים של מדד ה-PPP הנקנה בדולר בארה"ב, מספיקים 12 סנט בכווית. ישראל, אגב, נמצאת במקום ה-85 מבין מדינות העולם כשהמדד שלה הוא 3.8 – כלומר, כדי לקנות את סל המוצרים והשירותים, שנקבע במדד, הנקנה בדולר בארה"ב, צריך בישראל להוציא 3.8 דולרים.
"ניתן ללמוד על מצבה של ישראל ביחס לדירוגה במדד שהיא מדינה עשירה כי רמת המחירים שבה גבוהה. עצם העובדה שיש אנשים שלא מסוגלים לצרוך את הסל היקר- זה כבר דבר אחר. בארה"ב הרבה אנשים יכולים לשלם 5.10$ עבור המק שלהם, ואילו בסין הרבה אינם יכולים לשלם אפילו 2.83$ עבור אותו מק", מסביר פרופ' מלניק.
בגרמניה המדד הוא – 0.77; בצרפת 0.80; פינלנד – 0.90; טורקיה – 1.24; מצריים - 2.43; ישראל – 3.80;הונג קונג – 5.76; דנמרק – 7.28; תאילנד – 12.19; יפן – 102.52 (יקר שם). וייטנאם נמצאת במקומות האחרונים – 7,756. אז נכון שהאוכל זול בווייטנאם, וגם התחבורה הציבורית, אבל המשכורת הממוצעת שם שווה לכ-300 דולר לחודש, מערכת החינוך והבריאות יקרות, וגם הדיור (דירה קטנה במרכז העיר עולה כ-150 אלף דולר). כך שווייטנאם אולי זולה למטיילים, אבל כוח הקנייה של אזרחיה הוא מהנמוכים בעולם.
ולמה כווית מובילה את מדד שווי הקנייה שמפרסם הבנק העולמי? לא בגלל הנפט, אלא משום שאין בה מיסים, מערכת החינוך והבריאות היא חינם, ההלוואות נוחות, ולכן ההוצאות על שירותים בה הם זולים מאוד עד אפסיים, שלא לדבר על מחירי הדלק. לעומת זאת, המשכורות בה הן גבוהות.
המסקנה: הוציאו מיד אזרחות כוויתית. אזרח כווית עשיר מאוד, אבל את כספו הוא מוציא בעיקר על מותרות ולא כול כך על סל המוצרים של המדד. אגב, מדיניות הרווחה הנהוגה בכווית נמצאת בשינוי בתקופה זאת ואזרחיה מתחילים לשלם יותר על שירותים. כך שבמדדים הבאים כנראה שכבר לא נראה אותה במקום הראשון.