לפני כמה שנים נכנסתי לסוכנות רכב בקליפורניה. סוכנות שמתמחה ברכב מאד איטלקי ומאד מסוים. ישבתי עם איש המכירות ושאלתי שאלות: "צריכת דלק?", "מהירות?", "זמן במוסך?" ועוד שאלות פונקציונליות. איש המכירות ענה לי באדיבות, אבל די מהר נראה היה שהוא מאבד בי עניין. 10 דקות לשיחה והוא אמר: "אף אחד עוד לא קנה את האוטו הזה בגלל התשובות לשאלות שלך. אין שום עץ קבלת החלטות רציונלי שתוכל לשרטט ודרכו תתקבל ההחלטה על האוטו הזה. יש רק סיבה אחת לקנות את האוטו הזה - כי אתה רוצה. עושה אותך מאושר, עושה אותך שלם, מגשים לך חלום, לא יודע. אבל רק סיבה אחת - כי אתה רוצה".
לא רציתי. לא שייך. ולמה בעצם סיפרתי את כל זה? כי התשובה לשאלה "איך יודעים אם כדאי לוותר על קריירה כשכיר לטובת יזמות?" דומה מאד. שום עץ קבלת החלטות שאתם יודעים לשרטט לא יוביל לתשובה "לך תהיה יזם".
לצערי נראה שרבים מקריבים הרבה מדי על מנת להקים חברות הייטק מהסיבות הלא נכונות. רוב היזמים שבהם אני נפגש בבתי הקפה של הרצליה ושל פאלו אלטו ובהרצאות באוניברסיטאות השונות עדיין שבויים במנטרה הנצחית "אנחנו בהייטק ואנחנו הולכים לעשות את המכה". לברק שבעיניים לרוב מתלווה החלום על הפרארי, על סטטוס או בעצם על פרק בסדרה מסודרים.
מצטער לאכזב - מי שמקים סטארטאפ מסיבות כלכליות בעיקרן חוטא לעצמו ולמשפחתו. נכון שישנם מתעשרי הייטק, ואפילו לא מעט, אבל הסטטיסטיקה האכזרית עובדת נגדכם. הרוב המוחלט של הסטארטאפים יסגרו או ימכרו במחיר שלא יעשיר את היזמים. מי שרוצה "לעשות כסף" ייטב לו להיות מנהל בדרג בייניים בחברות ההייטק הגדולות, ואגב, הוא גם יעבוד פחות קשה.
יתרה מכך, בניגוד למספרים ארוכי הספרות ומרובי הפסיקים שאנו רואים בכותרות העיתונים לאחר כל אקזיט, המציאות הישראלית היא אחרת - מרבית אנשי הקבע ירוויחו יותר מכמעט כל סטארטפיסט בישראל, וכשהם יצאו לפנסיה בשנות הארבעים לחייהם, עם קופה נאה של יותר ממיליון דולר בתשלומי פנסיה עתידיים איש ההייטק בן הארבעים יעביר חודשים ארוכים בחיפוש עבודה בגילו המופלג. מרבית מנהלי הביניים בבנקים, בחברת החשמל ואצל הטייקונים השונים ירוויחו יותר מכם. מצטער. סטטיסטיקה.
בחישוב פופוליסטי במקצת, אך עדיין מעניין, שבוצע לאחרונה הראו שייטב פיננסית ליזם הממוצע לקחת את הכספים אותם ישקיע בחלומו, הן ישירות והן בוויתור על משכורת מלאה, ולקנות בהם כרטיסי לוטו. סטטיסטית הוא ירוויח יותר מאשר בהקמת חברה. מתסכל, לא?
גם היזמים המקימים חברה בכדי להשיג כח, השפעה, או עצמאות הולכים להתאכזב.
מי שמאמין שכמנכ"ל סטארטאפ תהיה לו יותר שליטה, או אולי פחות מנהלים - יתבדה. כשכיר יש לך מנהל אחד. כמנכ"ל אתה הולך לקבל בורד. שלושה, ארבעה או חמישה מנהלים ישירים. כיף.
וקבוצת היזמים השואפת לחיים נוחים וסטטוס? עבודה מסביב לשעון, מתח בלתי פוסק, טלפונים מלקוחות כועסים וטיסות אין סופיות באחורי המטוס זה מה שמחכה. נוח? לא כל כך. סטטוס? אולי בנוסע המתמיד של אמריקן אירליינס.
אז למה בעצם כן לוותר על הנוחות שבלהיות שכיר וללכת אחרי חלום לא רציונלי כלכלית, שישבש לכם חלק ניכר מהחיים?
עבורי התשובה היא פשוטה. ללכת אחרי החלום ולהקים חברה דומה במקצת להורות. גם ילדים וגם סטארטאפים מדירים שינה, לא מועילים כלכלית ואינם חוויה קלה. אבל החוויה של לראות את ילדך גדל, או להבדיל, לראות את החברה שחלמת גדלה ומתפתחת שווה את כל המאמץ שבדרך. הפעם הראשונה בה בתי הסתכלה עלי ובחיוך גדול אמרה "אמא" והזכיות וההצלחות שבבניית חברה - הם הסיבה.
אז נכון ששום עץ קבלת החלטות לא מסתיים ב"לך תהיה יזם", אבל מי שיש לו חלום, מי שרוצה לשנות את העולם, מי שלא מפחד לקחת את כל הסיכונים ואולי להצליח או בעצם "מי שרוצה" - הוא היזם הנכון.
הכותב הוא יזם ומשקיע. בשנת 2012 מכר את חברת אמובי תמורת 340 מיליון דולר. בקרוב ישתתף בתכנית "הכרישים" בקשת