בחודש שעבר פורסם שאחותו של הקונדיטור דודו אוטמזגין, ליאת, תובעת ממנו מחצית משווי המוניטין של המותג שלו, "דודו אוטמזגין". במסגרת התביעה טענה האחות, בין היתר, כי השאר כי אוטמזגין הפר את הסכם הבלעדיות שנכרת איתה בעל פה לפני שני עשורים, ומעניק לה בלעדיות בהפעלת סניפי הרשת ושיווק והפצה של מוצרי המותג בחיפה. היא גם ן טוענת שנושלה מזכויותיה בכל הקשור לבעלותה במחצית משווי המוניטין של המותג.
בתגובה שהגיש לבית המשפט, הכחיש אוטמזגין את טענות אחותו, וטען שהעסק המצליח שלו הוא מפעל חייו, ושהיא מעולם לא הייתה שותפה בחברה.
אני לא מכירה את פרטי המקרה של דודו אוטמזגין מעבר למה שנכתב בתקשורת, אבל כן יודעת שסכסוכים כאלה מתרחשים לא מעט, בטח בין שותפים עסקיים ואפילו אם הם בני משפחה. אבל מה צריך לעשות כדאי להימנע מהם ואיך מסדירים בעלות על מותג? על פניו, נושא הסדרת הבעלות על המותג צריך להיעשות עוד בתחילת הדרך, כמה שיותר מוקדם. בתחילת ימיו של העסק או של החברה, כולם עוד ששים לשתף פעולה, ומאחר שהעסק עוד בחיתוליו, הוא נטול מוניטין ולכן גם המותג כשלעצמו לא שווה הרבה. זו הזדמנות חשובה לטפל בנושאי בעלות כדי שלא יצוצו דרישות לא הגיוניות בהמשך הדרך, כשהחברה תהיה שווה מיליונים, כמו במקרה של אוטמזגין.
איך מסדירים בעלות על מותג?
בשלב ראשון צריך לבחור שם למותג. יש כמה דרישות סף לבחירת שם לעסק: השם צריך להיות מספיק ייחודי, שם שאינו מטעה ושאין לו משמעות שלילית במדינה שבה מתכוונים לפעול. שנית, צריך לבדוק שהשם פנוי לשימוש, כלומר שאין שם שדומה לו עד כדי בלבול בתחום מסחרי קרוב. כדאי לדעת שלא מספיק לבדוק בגוגל. צריך לבדוק גם במרשם סימני המסחר, משום שייתכן שמישהו כבר רשם שם דומה אבל עדיין לא משתמש בו מסחרית. אם העסק פונה למדינות מחוץ לישראל, חשוב לבדוק גם שם, במרשמים של סימני המסחר במדינות הרלוונטיות. אחרי שמוודאים שהשם פנוי, חשוב לרשום אותו, וכדאי לרשום גם מאפיינים נוספים של המותג כסימני מסחר.
אילו עוד מאפיינים של המותג כדאי לרשום כסימני מסחר?
המאפיינים הקלאסיים של המותג הם כמובן השם וגם הלוגו, אבל זה יכול להיות הרבה דברים אחרים, ובגדול הכוונה היא לכל מה שהצרכנים מזהים באמצעותו את המותג. תווית, צורה של מוצר – למשל הצורה של חטיף אפרופו, שוקולד פררו רושה, או בקבוקי בושם למיניהם – שילוב צבעים מסוים, ואפילו צליל, למשל האריה השואג של MGM, או אפילו ריח, למשל הריח של בצק המשחק פליי-דו נרשם כסימן מסחר בארה"ב.
איך רושמים את המותג ומאפייניו כסימן מסחר?
צריך להגיש בקשה לרשם סימני המסחר. בדרך כלל חולפים כמה חודשים עד שהבקשה נבחנת, ואז, אם נמצא שהסימן כשלעצמו ראוי לרישום ואינו דומה עד כדי הטעיה לסימנים אחרים – הוא מאושר ומתפרסם ביומן סימני המסחר. במשך שלושה חודשים יכול כל אחד להתנגד לרישום, ולאחר מכן, בהיעדר התנגדויות – הסימן נרשם. אגב, אם מתגלעת מחלוקת, מה שקובע הוא תאריך ההגשה של בקשת הרישום, כלומר, גם אם הסימן עדיין לא נרשם – עצם הגשת הבקשה מקנה למבקש קדימות ברישום הסימן.
למה אנשים לא מסדירים את הבעלות על המותג?
הבהרנו כבר שמדובר בנושא חשוב בתחילת דרכו של העסק, אבל הסיבה שיש נטייה להתעלם מרישום יכולה לנבוע ממגוון סיבות. למשל, רתיעה מלגעת בנושאים רגישים במקרים שבהם יש ספק מי הבעלים ומה חלקו של כל אחד מהשותפים במותג. זה יכול להיות גם סתם בגלל חוסר מודעות או תיעדוף נמוך. בשנים הראשונות, כשהיזם משקיע את כל כולו בבניית העסק והמוניטין של העסק, הוא לא תמיד רואה קדימה, ולא מבין כמה חשוב לרשום סימני מסחר ולהבטיח שהמותג וכל ההיבטים שלו יישארו שלו, ושאף אחד אחר באותו תחום מסחרי לא יוכל להשתמש בהם.
חשוב להבין שבחירת סימן מתאים ופנוי, וההגנה על המותג באמצעות רישום סימני המסחר מעניקים שקט תעשייתי. הם מאפשרים לעסק לפעול בתנאים של ודאות, ולהשקיע את האנרגיה והכספים בפיתוח העסק במקום במחלוקות משפטיות. ככל שעובר זמן והמותג צובר מוניטין, חשוב יותר לשמור על הבלעדיות בו ולמנוע מאחרים שימוש בו. הרישום מעניק הגנה הרבה יותר חזקה בהקשר הזה. קל וזול יותר לאכוף את זכויותיך כשמסתמכים על סימן רשום.
עו"ד רונית ברזיק-סופר היא ראש מחלקת סימני מסחר בקבוצת הקניין הרוחני ריינהולד כהן,