בישיבת הסיעות סיכמו ראשי הקואליציה היום (חמישי) כי תאגיד השידור הציבורי יעלה בסוף חודש אפריל ובתמורה יקודם חוק הפיקוח על התקשורת המשודרת. ל-1,000 עובדי רשות השידור לא נמצא מקום.
"אני הולכת להיות נטל על משלם המיסים", אומרת בעצב ורד פלמן הדר (35), כתבת המשטרה של ערוץ 1. עם תינוקת קטנה בבית ובעל עצמאי ורד לא מאמינה עדיין שזה קורה לה. "רשות השידור הייתה במשך 11 שנה הבית השני שלי ובהרבה תקופות גם הבית הראשון שלי. במשך שנים בניתי את עצמי ועכשיו אני לא יודעת מה אעשה. שוק התקשורת ובמיוחד כתבי החדשות הוא שוק סגור וקטן ואין הרבה משרות כך שאין לי מושג איך אוכל להמשיך".
גם דניאל אופיר (39) כתב הכנסת של הערוץ מסכים עם פלמן-הדר. "המקרה שלי עוד יותר גרוע כי עדיין לא קיבלתי, חודש וחצי לפתיחת התאגיד, תשובה סופית האם אני בפנים או בחוץ. במשך תשע שנים וחצי בניתי קריירה ענפה ועבדתי קשה להגיע לאן שהגעתי. מכיוון שכבר איישו את המשרה שלי בתאגיד אני בעצם ממתין לשמוע האם אתקבל לתפקיד אחר שברור לי שהוא יהיה הרבה פחות ממה שאני מסוגל אליו".
ההתנהלות הזו מעוררת הרבה שאלות איך נבחרו ואוישו תפקידים בתאגיד השידור החדש. הגוף אשר הגדיר את סף כוח האדם שלו על 750 עובדים ומיצה אותו בימים אלה הוציא שני מכרזים לשכירת שירותי כתבים, צלמים, מפיקים, בימאים, טכנאים וגרפיקאים לפי שעה באמצעות חברות קבלניות.
"בתחילת התהליך הודיעו לתאורנים שעבדו ברשות שלא יאוישו משרות תאורן בתאגיד החדש ופתאום מוציאים מכרזי קבלן לחיפוש תאורנים. זה הזוי", אומרת פלדמן הדר. בנוסף עולה השאלה איך מאפשרים את העסקה הקבלנית ללא יחסי עובד מעביד בזמן ששר האוצר ויו"ר ההסתדרות כבר הכריזו שאין מקומה במגזר הציבורי?
הניסיון לנקות את האורוות ברשות השידור באמצעות הקמת התאגיד הוביל לטענות על אפליה של מאות מעובדי הרשות שביקשו לעבור לתאגיד החדש. עובדים מנוסים ומקצועיים נדחו לטובת עובדים חסרי ניסיון בתחומם שלא הגיעו מרשות השידור. גם מי שהתקבלו לתאגיד (שם הם מכונים "רשותניקים"), הועברו לתפקידים אחרים ושכרם נפגע באופן משמעותי.
"אנחנו שומעים טקסטים מזעזעים נגדנו מאנשים שעובדים בתאגיד", מספר אדי אהרונוף עורך בחדשות ערוץ אחד. "מספרים דברים על הרמה המקצועית שלנו ועל הארגון שלנו. אנשים מהרשות שהתקבלו לעבודה שמעו שאומרים עליהם שאנחנו קומיסרים של השלטון, שאנחנו לא מקצועיים, שאנחנו עצלנים, שהרווחנו משכורות עתק ועכשיו הם אבלים וחפויי ראש רק כי הם נאלצים לרדת ממשכורות של עשרות אלפי שקלים למשכורות יותר נמוכות. בפועל, לפחות אנשים שאני עובד איתם, הולכים לקבל משכורות לא גבוהות במיוחד בדומה למה שהם קיבלו ברשות".
"איך יכול להיות שברגע שהחליטו על הקמת התאגיד החדש העובדים הראשונים שראיינו אלו יוצאי גל"צ שעכשיו השתחררו ואילו כתבי החדשות הוותיקים במערכת זומנו אחרונים?", תוהה אופיר. "את מחיר הדמוניזציה משלמים העובדים ובראש ובראשונה העיתונאים שמזוהים עם הערוץ למרות העבודה הקשה שאנחנו עושים לפעמים התנאים הרבה יותר פחותים מהערוצים המתחרים".
"לא אנחנו גרמנו לתחלואיה של רשות השידור"
אף אחד מהמרואיינים לא מיתמם. כולם מודים בפה מלא שהיו תחלואים ברשות הישנה וכולם רצו בהתייעלות של הרשות. "לא אנחנו גרמנו לתחלואיה של רשות השידור. מי שגרם לזה זה ראשי הממשלה והשרים הממונים לדורותיהם אשר מינו מנהלים כושלים שכל מה שהיה להם אכפת זה לרצות את מי ששלח אותם ולאו דווקא ליצור תוכן איכותי וחזק שיצעיד אותה קדימה", אומר אופיר.
"אני לא חף מביקורת גם על הבית שלי", מוסיף אהרונוף, "היו סיבות מאוד טובות לא להיות מרוצים מהעשייה שלנו. גם בתור צופים וגם כמקבלי החלטות שהיו אחראים על המקום הזה. אבל אם לילד הזה פילל מי שרצה לתקן אני חושב שעשו טעות חמורה, כי לא יתכן שאנשים מעולים כמו ישי צר'ניאק שכראייה התוכנית 'המוסף' בעריכתו הייתה מועמדת, לא פעם ראשונה, כתוכנית האקטואליה הטובה בישראל לא התקבל לתאגיד?".
אהרונוף, שעובד 16 שנה בערוץ 1, ומילא תפקידים כרכז מערכת וממלא מקום ראש חטיבת החדשות, לא יודע מה יעשה עכשיו. הוא עדיין מסרב להאמין שלא ימצא פתרון של הרגע האחרון.
לעומתו פלמן הדר ודניאל כבר שבעי "ספינים" ומנסים להשלים עם הבשורה. "הפור נפל בפורים", אומרת פלמן-הדר. "אנשים שעבדו 20 שנה ברשות הולכים הביתה ואלו שלא יאלצו להסתפק במשכורות של 8,000 שקלים רק כדי להמשיך לעבוד".
"התחום כל כך קטן ותחרותי שברור שאנשים ויתרו על מעמד, כסף והישגים בקריירה רק כדי שיוכלו להמשיך לעשות את מה שהם אוהבים", מסכים אופיר.
למרות הכל, עובדי רשות השידור מתעקשים שאפשר עוד לתקן ומסבירים שהרשות עברה התייעלות משמעותית בניהולו של המפרק בשנתיים האחרונות. תקציב הרשות צומצם ועמד על 740 מיליון שקל ב-2016, בדיוק כמו התקציב שהציג התאגיד.
"הדבר הכי כואב זה שהחוק עבר בזמן שהיינו בארץ במלחמה וניצלו את עשן הקרב כדי להניע את המהלך המכוער הזה", מסכם אהרונוף, "באותו יום שנפלה ההחלטה לסגור אותנו נהרגו 10 חיילים ומה שהיה דחוף למקבלי ההחלטות זה לשבת ולהצביע בעניינה של רשות השידור. באותו זמן אנשים כאן עבדו 24 שעות מסביב לשעון בזמן שילדיהם נלחמו בעזה הם עמדו על הגבול ושידרו. כל אדם אחר היה קם והולך אבל אנשים באמת אוהבים את העבודה הזו – אל תתנו לזה לקרות".