בניגוד למה שניתן היה לצפות, פסטיבל ראש-פינה התשיעי, שייפתח ביום חמישי הקרוב, לא יעסוק במשבר הכלכלי העולמי המאיים גם על תעשיית הטלוויזיה. הפעם יתמקד הפסטיבל במדיה דיגיטלית ובמפגש בין תוכן לטכנולוגיה. לשני סוגי המדיה - המשודרת והחדשה - יינתן נפח שווה בדיונים לאורך כל שלושת ימי הפסטיבל. אבל מייסד הפסטיבל ויו"ר תיא תקשורת , עמי גניגר, לא מבין איפה הבעיה, להיפך.
"בשמונה השנים האחרונות עסקנו בכל שנה בסוגיות החמות בעולם הטלוויזיה", מסביר גניגר. "השנה אנחנו רוצים לדבר גם על מה שבוער, וגם על ההזדמנויות המדהימות שיש לחברות טכנולוגיות להציע, שמשיקות לפעילות של גופי המדיה. הבנו שהכנס שלנו במתכונת הקודמת כבר לא נכון למצב החדש. במדינת ישראל אנחנו לא יודעים לעשות דרמות יותר טוב מה-BBC ולמכור פורמטים יותר טוב מאנדמול. מצד שני, בטכנולוגיה אנחנו משיגים את רוב העולם וגם מסתכלים עלינו ככאלה. חבל שחבריי, יזמי התוכן, מנסים לעשות ביניהם Me Too - "האח הגדול" נגד "מפרץ האהבה" וכיוצא באלה. ההזדמנויות האמיתיות להרוויח הם כלל לא בתעשיית התוכן".
מביט מהצד
קבוצת תיא תקשורת עוסקת בתחום ההפקות והאמצעים בשוק הטלוויזיה ונסחרת בבורסה בתל-אביב. באחרונה ביקשה הקבוצה לקנות את המניות שנמצאות בידי הציבור ולהפוך אותה לחברה פרטית, אך לפי שעה החליט הדירקטוריון לדחות את הרכישה. תיא, שהחלה את דרכה כחברת תמרוקים בשנת 1933 על-ידי אביו של גניגר, מקס (השם "תיא", מתברר, הוא ראשי התיבות של "תהיי יפה אישה"), הפכה ברבות השנים לחברת תקשורת ובדרך מכרה את פעילות הקוסמטיקה. כיום הקבוצה פועלת בעיקר באמצעות ארבע חברות בת עיקריות: אולפני הרצלייה - קריית אולפנים, בתי הפקה ופוסט פרודקשן; פרימוס אנימציה, העוסקת בתחום אריזות המסך, פתיחים ופרסומות; גומי אינטראקטיב, העוסקת בפיתוח פתרונות תוכנה לתחום הניו מדיה; ו- WTS Broadcast הבריטית (אשר תיא רכשה לפני כשנה 50% ממנה תמורת סכום של כ-5.5 מיליון דולר), שעוסקת בשיווק פתרונות טכנולוגיים וציוד לחדרי שידור והפקה, ובעלת אולפנים בלונדון.
בפסטיבל ראש-פינה מארח גניגר את בכירי תעשיית הטלוויזיה מדי שנה. גניגר, שעיקר פעילותו היא ב"ברזלים" של ענף הטלוויזיה ולא בתוכן, מביט עליהם קצת מהצד. לא פעם לאורך הקריירה שלו, הוא היה אדון כמעט. פעמיים הוא כמעט היה זכיין בערוץ 2, כמעט השתתף במכרז ערוץ 10 ואחר כך כמעט הצטרף אליו כמשקיע, כמעט היה זכיין ערוץ הכנסת, כמעט בעלים של ערוץ מורשת וגם כמעט בעל ערוץ כלכלי.
את סיבוב ההתמודדות האחרון שלו במכרזי הטלוויזיה המסחרית הוא עשה לצדו של איש העסקים מוטי זיסר, בעלי חברת אלביט הדמיה, כאשר גיבשו סביבם את קבוצת "כאן". הקבוצה הפסידה. באחרונה, לנוכח הקלות מסוימות שקיבלו הזכייניות רשת וקשת ממחויבויותיהן במכרז, פנה זיסר לרשות השנייה וביקש לעיין בהסכמים ובדיונים שנערכו בנושא. זיסר דרש מהרשות החזר כספי של הוצאות המכרז, במקרה שיתברר כי תנאי המכרז שונו בדיעבד לטובת רשת וקשת, והדיון במועצת הרשות השנייה בנושא זה עדיין לא הסתיים. גניגר, לדבריו, שם את העניין מאחוריו. "השקעתי הרבה כסף כדי להוציא את זה מהסיסטם. החיטוט בזה מייצר רק תסכולים", הוא אומר.
היום, לנוכח המשבר המאיים על הענף, אתה קצת שמח שלא זכית במכרז ערוץ 2?
"להיפך, אני ממש מצטער שהפסדתי. אני חושב שלקבוצת תיא זה היה עושה טוב, היה לנו מסר ערכי ותוכן חברתי שאין לי ספק שהיינו מקיימים".
ומבחינה כלכלית?
"אי אפשר להתעלם מזה שכרגע זה לא נראה טוב, אבל שוק המדיה לא נפל מהתחזיות. צריך לקחת בחשבון שכשלוקחים זיכיון ל-10 שנים, אז מותר להניח שבתוך התקופה הזו יהיה פעם אחת משבר כלכלי, 4 פעמים בחירות ולפחות פעם אחת מלחמה. המדינה קיימת 60 שנה וככה זה פחות או יותר כל עשור".
מבחינת תיא באופן ספציפי - הפסדתם ברבעון השני 3 מיליון שקלים, פי שבע מהרבעון המקביל ב-2007. איך ייראו הדו"חות של 2008?
"ההפסד הוא עדיין השפעה של רכישת WTS, ואני מאמין שהוא זמני לנוכח קצב ההכנסות. 2008, עד ספטמבר, הייתה שנה מצוינת: המכירות גדלו בצורה דרמטית. אבל זאת לא תהיה שנה טובה לתיא כנראה, קשה לדעת. לתיא יש 100 מיליון שקל בקופה, ואני מוכן לתת את הכל למי שיגיד מה יהיה עכשיו, כי בינתיים כל התיאוריות הפיננסיות שהיו נר לרגלינו עומדות בסימן שאלה".
מדוע דחיתם את רכישת מניות תיא שבידי הציבור, ובכלל - למה ביקשתם להפוך לחברה פרטית?
"שניים מהדירקטורים חשבו שזה לא יהיה אחראי עכשיו להיפרד מ-30 מיליון שקל, והם הצליחו לשכנע את כולם וגם אותי. אז נדחה את זה קצת, אני לא יודע בכמה זמן. הסיבה שרצינו להפוך לחברה פרטית היא בעיקר שיקולי רגולציה. בגדול, אני לא חושב שלחברה בסדר הגודל של תיא, 100-400 מיליון שקל, כדאי להיות חברה ציבורית. הרגולציה שחלה על בנק לאומי ועליי היא אותה רגולציה, וזה בלי להיכנס לביקורת על הרגולציה".
איפה אתה רואה את השוק העתידי שלך?
"חברה כמו שלנו צריכה לחפש שווקים בחו"ל, השוק המקומי כבר מוצה. זה גם מה שאחרים עושים. החלקות כבר מחולקות והבניינים בנויים. אתה יכול לגנוב חניות פה ושם, אבל אתה לא יכול להשתלט על בניין. השווקים העתידיים הם רק של טכנולוגיה, לא של תוכן. בניגוד למה שאומרים שאפשר לייצא תוכן מישראל, זה רק בשוליים. "בטיפול" או "הכספת" הצליחו, אבל מה זה לעומת מאות אלפי תוכניות שיוצאות לשוק בעולם. כל עוד יש חמישה מיליון דוברי עברית, ישראל לא תייצא תוכן במאסיביות".
בפסטיבל מתוכנן דיון על הפעילות של זכייניות ערוץ 2 ו-10 באינטרנט. מה דעתך על ההשקות המחודשות של אתרי קשת (מאקו), רשת ונענע10?
"עוד לא ממש התעמקתי באתרים החדשים. עד עכשיו ההצלחה היא חלקית, זה ברור, וזו בעיה של כל השחקנים היום בעולם איך למקסם את המסך. עוד לא רואים את ההתחלה של חלוקת השלל באינטרנט".
מה אתה חושב על התוכן שממלא היום את הפריים-טיים?
"אני צופה, אבל הרבה פחות ממה שמצופה ממני כמי שעוסק בתחום. מה שקורה בברודקאסט היום מאוד מסקרן אותי, אבל יוצא שאני רואה יותר דברים בפלטפורמה הרב ערוצית. בלומברג, BBC, ערוץ הכנסת. כן, ערוץ הכנסת. התמודדתי עליו, לדאבוני לא זכיתי במכרז, אבל אני אומר לך שזה ערוץ נפלא, במעט מאוד תקציב עושים דברים מעניינים ומצחיקים".
ובכל זאת, בטח נחשפת לתופעת "האח הגדול".
"הזכיינים מייצרים את מה שהציבור רוצה לראות כנראה, ועושים את זה לא רע בכלל".
מה עם תוכן קצת יותר משמעותי?
"אנשים שוכחים שדוקומנטרי לא מרוויח כסף. עושים את זה כי צריך לשדר את זה מבחינה ציבורית, ואני בטוח שהיוצרים הדוקומנטריים חושבים שיש מעט מדי גם במכסה הכי מחמירה".
מה עם שיקולים של מחוייבות במכרז?
"האם אפשר לשים יד על הלב ולומר שהמחויבויות הן הכרח המציאות? שידורים בנושא הפריפריה, למשל. המסך צריך דרמה טובה, הוא לא צריך שיצלמו אותה בחדרה".
