וויז הוכיחה שאין קסמים
לאורך כל השבוע היה ענף היי טק היה באופוריה. זאת לאור הדיווחים על עסקת המכירה של חברת הסייבר וויז (wiz) לגוגל בסכום חלומי של 23 מיליארד דולר. העובדים ודאי דמיינו את החלק שלהם מהעוגה. היה מי שכבר התחיל לחשב איך המיסוי של עסקת הענק יסגור את הגירעון ויעזור לדחות חלק מהגזרות הכלכליות שהממשלה מתכננת.
אלא ששבוע וחצי בלבד לאחר מכן, ובאופן כמעט חסר תקדים בפרסומים כאלה, התקבלה ההודעה שהעסקה נפלה. לפי גרסת המנכ"ל אסף רפפורט, שנמסרה בדואר אלקטרוני לעובדים, החברה החליטה לוותר על ההצעה ושואפת להנפקה. מנגד, העובדה שגוגל כלל לא התייחסה לעסקה בשיחות המשקיעים שקיימה השבוע מעלה חשד שאולי גם ענקית החיפוש לא הייתה נלהבת מאוד מהעסקה. ייתכן ושני הצדדים חששו מהליכי אישור והליכים משפטיים ארוכים בארה"ב שיגררו את העסקה במשך שנים ובסופו של דבר יובילו להפסדים. ייתכן וגוגל החליטה שהיא מסוגלת לפתח פתרונות בעצמה עם הוצאה נמוכה יותר וכאב ראש גדול יותר. ואולי מייסדי וויז הכריעו שחשוב לבנות ענקית טכנולוגיה ישראלית נוספת.
מה שלא יתגלה בסופו של דבר, המסקנה הסופית היא לא להסתנוור מההבטחות לכסף גדול. וויז היא חברה צומחת עם קצב הכנסות יפה מאוד של 500 מיליון דולר בשנה. אבל היא גם חברה שהפסידה 120 מיליון דולר באותה התקופה. הדרך להצלחה עוד רחוקה ורצופה מכשולים.
חשוב מכך, התקווה לעסקת ענק שתפתור את כל בעיות התקציב הישראלי היא יותר פנטזיה ממציאות. אין פתרונות קסם לניצול פושע של הקופה הציבורית כדי להעביר כסף וג'ובים למגזרים המקורבים לשלטון.
הסיבה הסודית והמפתיעה שתורמת ליוקר המחיה בישראל
יקר כאן. זה לא חדש. הדיור, המזון, הבילויים, הבגדים - הכל עולה כאן הרבה יותר. יש לכך הרבה סיבות אבל אחת הפתיעה אותנו השבוע: מתברר שהפקקים מוסיפים 6 אחוזים שלמים לסל הצריכה היקר ממילא שלנו.
מחקר חדש שערכו סני זיו ואורן שפיר שהוצג בכנס השנתי של מכון אהרון, קובע שהעובדה שאזורי התעסוקה מתנקזים במקום אחד, בעוד שאר האוכלוסייה מתגוררת במקומות אחרים, מעלה אוטומטית מעלה את מחירי הדיור. בפשטות: כולם רוצים לגור באזורי התעסוקה ולא לעמוד בפקקים. וכשמחירי הדיור בשמיים - כך גם האינפלציה שקובעת בסוף כמה ערך יהיה לשקל שלנו (אמל"ק- לא הרבה).
הפתרון הוא כמובן לתכנן מרכזי תעסוקה ומסחר יחד עם דיור יחדיו, אבל עד שזה יקרה לפחות צריך כאן תחבורה ציבורית נורמלית.
וזה יקרה, אולי, בשנת 2040 במקרה הטוב, לפי חוק המטרו שאושר אתמול (ה') בדיוק בכנסת. הפרויקט שעלותו מוערכת ב-150 עד 200 מיליארד שקל, צפוי לכלול שלושה קווי רכבת תחתית באורך כולל של 150 ק"מ ו-109 תחנות בגוש דן. הרשת מתוכננת לחבר 24 רשויות מקומיות ולהוביל כשני מיליון נוסעים מדי יום.
אז אחרי שנים של עיכובים הוסר המכשול העיקרי בפני הפרויקט התחבורתי הכי גדול בישראל, ואם יתרחש נס, בעוד 15 שנה תהיה כאן סוף סוף תחבורה ציבורית הולמת.
עד אז נמשיך לעמוד בפקקים וכמובן - לשלם הרבה יותר על הכל.
איך סם אלטמן זרק 60 מיליון דולר
השבוע פרסמנו כתבה שלא יכולנו שלא לצחוק ממנה בקול: לפני שלוש שנים פצח סם אלטמן, יזם חברת הבינה המלאכותית המובילה בעולם, בניסוי של הכנסה בסיסית אוניברסלית. הוא גייס 60 מיליון דולר, חלק מכיסו הפרטי, כדי לתת לקבוצת אנשים 1,000 דולר בחודש לשלוש שנים. חברת המחקר של Open AI עקבה אחריהם כדי לחלץ תובנות לגבי העתיד.
התוצאות כדלהלן: הנחקרים הוציאו את רוב הכסף שקיבלו, שהוא כסף נוסף על מה שאולי הרוויחו בפועל, על צרכים בסיסיים כמו שכר דירה, תחבורה ומזון. רוב הנסיינים לא ויתרו על שוק העבודה. חלקם נותרו מעורבים והיו גם יותר מדויקים בחיפושי העבודה שלהם, בהשוואה לקבוצת הביקורת. המסקנה של עורכי הניסוי, שאלטמן בראשו, הייתה ש"הנסיינים קיבלו יותר כוח לקבל החלטות שעובדות יותר טוב עבורם, ולהתכונן לעתיד. הם יכלו לעשות מהלכים כמו העתקת מקום המגורים או התעניינו ביוזמות עסקיות חדשות".
ואנחנו רק חשבנו לעצמינו, שאם סם אלטמן היה מסתכל קצת החוצה, נגיד לבער מדינה בשם ישראל, הוא היה מגלה שיש כאן אוכלוסייה שלמה שכבר שנים מקבלת כסף מהמדינה בלי לעבוד יום אחד - מה שהיה פוטר אותו מלשלם 60 מיליון דולר ולגלות שלאוכלוסיות כאלה יש בסוף הרבה יותר כוח לקבל החלטות שעובדות יותר טוב רק עבורם.