אל תקנו בנובמבר סייל - חבל על הכסף
יריית הפתיחה של ימי הסיילים הגדולים של נובמבר נפתחה השבוע, כששופינג IL – - השאפתני של גוגל לקניות כחול לבן יצא לדרך. באופק מחכים לנו הסינגלס דיי, יום השופינג באתר הסיני עלי אקספרס, וכמובן הבלאק פריידי שיחול בסוף החודש. גם השנה, האירועים האלו מקבלים משמעות חדשה לנוכח המלחמה, כשמאות עסקים נפגעו, ומחזור המכירות ירד משמעותית.
הרשתות הגדולות לא ייתנו לכם את ההנחות הכי טובות, בניגוד לעסקים קטנים שזו ההזדמנות היחידה שלהם להתבלט
אבל רגע לפני שאתם שולפים את האשראי חשוב שתזכרו דבר אחד חשוב: הרשתות לא באמת יתנו לכם את ההנחות הכי טובות החודש הזה. צריך להבדיל בין עסק קטן, שזו ההזדמנות היחידה שלו לקבל בולטות, ונותן באמת את מלוא ההנחה שהוא יכול לתת, בעודו נאבק להחזיק את הראש מעל המים, מי בגלל המילואים מי בגלל שמקום מגוריו הוא בצפון או בדרום, או מי שנפגע מהמלחמה באופן ישיר או עקיף - לבין הרשתות הגדולות, שרק מתחילות לחמם מנועים לקראת ההנחות האמיתיות שהם בכלל יתנו לקראת אמצע דצמבר.
בשורה התחתונה: תקנו מעסקים קטנים או תזמינו מחו"ל - שם באמת יתנו לכם את ההנחות הכי טובות שאפשר לתת, וחכו עם ה"סיילים" של הרשתות הישראליות לחודש הבא.
קית' סיגל עוד בעזה, וזה כישלון של הממשלה
אילן סיגל, בתו של קית' סיגל שנחטף לעזה מביתו בכפר עזה, מדברת בקול שקט ומדוד. את הסיפור היא סיפרה כבר מי יודע כמה פעמים, ובכל זאת היא לא מתעייפת לספר על הכל. בשיחה שנערכה בתחילת השבוע עם הורים בבית ספר במרכז, היא לא הסתירה דבר, כמעט. לא את השעות מורטות העצבים בהן חיכתה שהוריה יודיעו שיצאו מהממ"ד, שהסתיימו בהבנה שהם נחטפו שעות ארוכות לפני כן. לא את האקט היחיד שהציל את חייו של אביה, כשכל הגברים בבתים הסמוכים נרצחו על ידי מחבלי חמאס. ולא את ההתמודדות הקשה של המשפחה, שאחרי שהאם אביבה שוחררה לאחר 51 ימים בשבי, ממשיכה להיאבק על שחרורו של האב.
בחלק הקשה ביותר לעיכול בשיחה מתארת אילן את מציאות החיים בשבי של אביבה ושל קית'. השניים בילו ימים ארוכים במחשבה שבנם נרצח בכפר עזה ושמעו מהחטופים שמדינת ישראל נכבשה על ידי חמאס. באופן מעורר השראה קית', מרפא בעיסוק במקצועו, מצא בעצמו אז תעצומות נפש ועודד את כל מי שסביבו לא להתייאש. את הבוקר הוא התעקש לפתוח בסבב שבו כל חטוף מוצא משהו להודות עליו.
השבוע, בנימין נתניהו לא עשה דבר כדי להשיב את קית' לחיק משפחתו
אלא שהתיאורים של סיגל לא מייפים את המציאות בשבי. הוריה עברו ממקום למקום, והגיעו למצב שבו לא היה להם מספיק אוויר בשביל לדבר אחד עם השני. אילן מסרבת לנקוב בשמות של חטופים שהיו עם בני הזוג סגל וטרם חזרו, או לפרט בדיוק מה עבר עליהם שם, אבל הרמזים מספיקים בשביל להרתיח את הדם. התעללות, הרעבה ודברים שקשה להעלות על הדעת. הדברים אינם חדשים, אבל לשמוע אותם מעלה שאלה אחת ברורה: איך המדינה לא עסוקה כולה בהשבת האנשים האלה הביתה?
השבוע, בנימין נתניהו לא עשה דבר כדי להשיב את קית' לחיק משפחתו. אפשר אפילו להרחיב ולהגיד: גם השבוע.
לאנשים אין כוח, וההסתדרות מאכזבת אותם
ההפגנות שפרצו מיד לאחר ההכרזה על פיטוריו של שר הביטחון יואב גלנט היו צפויות, אם כי באופן טבעי למחנה מיד נשמע תלונות על כך שלא היה מדובר באירוע שמזכיר את העוצמה של ליל גלנט הראשון. ובכל זאת, לכולם היה ברור שנחצה קו אדום. ראש הממשלה דואג לטובתו הפוליטית האישית ולא למדינה.
אלא שהפגנות עצמן הן רק הפגנות. נדרש להן גיבוי. כאן היו אמורים להיכנס הגופים החזקים במשק. אלה שבממשלה מקשיבים להם יותר מלציבור. פורום ראשי העסקים התלבט ובסוף לא עשה דבר. רק משרדי צים נותרו סגורים ליום אחד. המלחמה מתנהלת, בעלי החנויות מפסידים כסף גם כשהם פותחים והישראלים כל כך מדוכאים שאין להם ראש לשביתה ולמחאה.
בר-דוד התכופף השבוע פעמיים מול נתניהו ומול סמוטריץ', הן במאבק למען העובדים והן במאבק למען השחרור של החטופים
אבל מי שנחשפה בקלונה הייתה ההסתדרות. זה התחיל עוד בתחילת השבוע, לאחר אישור תקציב המדינה. "אנחנו חיים במדינת קהלת?", אמר יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד בזעם בשביתה שהחזירה את גלנט לתפקידו בפעם הקודמת. השבוע הוא כבר הסכים לגמרי לגור במדינה הזו. על הדרישה לסגור משרדי ממשלה מיותרים הוא ויתר. "אין פה בשורות לציבור ואין מנועי צמיחה", אמר בריאיון לגלובס. " אבל מה מציעים, שאבעיר את המדינה?". את העיזים שהאוצר היה מוכן לוותר עליהם מראש הוא מציג כהישגים, ובו בזמן מיהר להסכים להקפאת שכר במגזר הציבורי ולהפחתה של דמי הבראה מהעובדים, גזרה שפוגעת בעיקר בעובדים החלשים.
ביום רביעי כבר חוסר האונים של ההסתדרות היה גלוי עוד יותר. אנשי ליכוד עומדים בראש רבים מהוועדים. בית המשפט קבע שלבן דוד אסור להשבית את המשק מסיבות פוליטיות ובהסתדרות אמרו בפה מלא שהם "לא יהיו שותפים למחאה שלא הם יזמו". במילים אלו. מהי המדינה לעומת הקרב על הקרדיט והרצון לשמור על מערכת יחסים טובה עם אנשי האוצר בזמן משא ומתן.
ר-דוד התכופף השבוע פעמיים מול נתניהו ומול סמוטריץ', הן במאבק למען העובדים והן במאבק למען השחרור של החטופים. הוא לא בהכרח היה חייב להשבית את המשק. אבל יו"ר מתוחכם יכול היה למצוא גם דרכים אחרות לסייע. נכון לעכשיו, לא נראה שבר-דוד מצליח וגרוע מכך, לא נראה שהוא ממש רוצה.
"אם לא היינו מסכימים שהדבר הזה היה מנורמל, החטופים לא היו בעזה", סיכמה אילן סיגל את דבריה, וביקשה את עזרת כל מי שהקשיב. כמו ב-7 באוקטובר, הישראלים אולי ממשיכים להקשיב, אבל קורסים תחת נטל המלחמה. אם מישהו קיווה לסיוע מאיגוד העובדים הגדול במדינה, הוא יכול להמשיך לחכות.
עוד עליית מחירים בפתח ואין מי שיגן עלינו
השבוע פורסם שוב, בפעם המי יודע כמה, ש בקרוב חברות המזון יעלו מחירים על מגוון רחב של מוצרים. בין החברות שכבר פרסמו את כוונתן להעלות מחירים: יפאורה, מי עדן והשחר העולה - ובחודש הבא יצטרפו אליהם יקבי כרמל וגלידות נסטלה.
התירוץ הרשמי, כרגיל, הוא "התייקרות מחירי הגלם", אולם בדיקה של לובי 99 מראה בבירור שדווקא היו במהלך השנה הוזלה במחירי חומרי הגלם בעולם, ואם במקרה מוצר אחד אכן התייקר - שאר המרכיבים הוזלו משמעותית ולכן ייצור המוצר לא באמת התייקר בפועל.
רוצים דוגמה? בבקשה: מחיר שוקולד השחר העולה, מוצר שהוא כמובן אינו בגדר מוצר יסוד אבל בהחלט מדגים היטב למה אין שום סיבה בעולם שהוא יתייקר, עתיד לעלות ב-9.7 אחוזים. הסיבה הרשמית: עליות מחירי הקקאו. כמובן שהעובדה שמחירי הקקאו ירדו בחצי שנה האחרונה או שהשוקולד עשוי מאבקת קקאו בכלל לא משנה בכלל. מה שמדהים הוא שמחיר הסוכר, מרכיב מאוד משמעותי בממרח ירד ביותר מ-20 אחוזים, ושמחיר שמן הקנולה, עוד מרכיב משמעותי, ירד ביותר מ-7 אחוזים.
שוקולד השחר הוא דוגמה שממחישה איך אין שום הצדקה לעליית מחירי מוצרי המזון. בטח לא בפעם השנייה והשלישית השנה.
בחישוב שנתי, סל הקניות בסופרמרקט התייקר ב־10,000 שקל למשפחה לפחות
התחושה שבכל ביקור בסופרמרקט התשלום בקופה עולה, למרות צמצום כמות המוצרים וויתור על מותגים יקרים, מקבלת ביסוס עובדתי. על פי נתוני פרייסז, מבדיקה שנערכה לאתר כלכליסט, עולה כי עלותו של סל קניות שבועי, הכולל 50 מוצרים פופולריים, מ־10 קטגוריות שונות – מוצרי חלב, מזון יבש, בשר, עוף וקפואים, שימורים, משקאות קלים וחמים, חטיפים וממתקים, טואלטיקה, וניקיון, ירקות ופירות – זינקה מאז ספטמבר 2019 ב־194.3 שקל ל־830.5 שקל – עלייה של 30.5%.
בחישוב שנתי, סל הקניות בסופרמרקט התייקר ב־10,000 שקל למשפחה לפחות.
למה זה קורה? התשובה פשוטה. עייפנו. קודם הקורונה, אחר כך המלחמה, החטופים, ה"הותר לפרסום", החרדים שמכתיבים כאן את סדר היום וגוזלים עוד ועוד כספים מהקופה הציבורית. יש כל כך הרבה מערכות שאנחנו מפסידים בהן, אז מה זאת עוד מערכה אחת?
יאיר גולן קרה השבוע למרי אזרחי בעקבות פיטוריו של יואב גלנט. אנחנו נציע מרי אזרחי בעקבות עליית המחירים – מטרה חוצת מגזרים ודעות פוליטיות. ואולי זה מה שבאמת יאחד סוף סוף אין העם.
לכהונה השנייה של טראמפ יהיה מחיר
ארה"ב הוכיחה שהיא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. נשיא לשעבר שנחשב לאחד מהגרועים בהיסטוריה של המדינה, אנס מורשע שאילולא נבחר היה נכנס לכלא על הובלת ניסיון הפיכה אלים, גזען ושקרן כפייתי חזר לבית הלבן. אמריקה עשתה את זה לעצמה, באופן מודע.
ייקח זמן לנתח בדיוק את הסיבות שהובילו להפסד של האריס ולניצחון של טראמפ. האם זו ההתעקשות של ביידן לרוץ בגיל מבוגר מדי, מה שמנע הליך מסודר של מציאת יורש עם סיכויים טובים להתמודד נגד טראמפ, האם זו קמאלה האריס שלא בידלה את עצמה מהממשל שהייתה חברה בו, אולי מדובר במנגנון ימני שהביא הפעם הרבה יותר מצביעים לקלפיות ואולי מדובר במשהו בלתי נמנע: בכל רחבי העולם מנהיגים משלמים את המחיר של העלייה במחירים וההכבדה ביוקר המחיה. לפי התיאוריה הזו, להאריס לא היה סיכוי מההתחלה, ובעצם כמעט לא משנה מה טראמפ היה עושה. הציבור רוצה שינוי וייקח את כל מה שייתנו לו.
כדאי בכל זאת להתעכב על פרט שנדחק מעט הצידה, אבל הוא לא שולי בכלל לחיי האמריקאים, וגם לחיי הישראלים. אנחנו מתכוונים כמובן לשינוי שמתקרב ביחס לעובדים. ביידן, אולי יותר מכל נשיא אמריקאי לפניו, היה נשיא שנטה לעבר האדם העובד. בין אם מדובר בניסיון שלא הצליח יותר מדי למחול על חובות של לימודים או להגדיל את הקצבאות, ובין אם מדובר בהעלאות שכר ובחיזוק איגודי עובדים באמצעות סובסידיות למפעלים מאוגדים. הוא אפילו הצטרף לשביתה של עובדי הרכב במישיגן.
ביידן מעביר לטראמפ כלכלה במצב טוב. האינפלציה בירידה, הצמיחה מהירה, השכר משתפר והאבטלה בשפל. האמריקאים גמלו לו באחוזי פופולריות נמוכים
ביידן מעביר לטראמפ כלכלה במצב טוב. האינפלציה בירידה ואיתה גם הריבית, הצמיחה מהירה, השכר משתפר והאבטלה בשפל. הממשל של ביידן השקיע במדינה, וקיבל החזרים. מצבם של העובדים השתפר בזמן כהונתו, גם אם לא הצליח לרסן את ההתנגדות בתוך מפלגתו ולבצע צעדים דרסטיים אפילו יותר, במונחים אמריקאיים. הציבור הגיב בירידה בפופולריות שלו. זה אומר משהו על פוליטיקה, אבל לא בהכרח על כלכלה שמיטיבה עם הציבור. רעיון מעניין שאולי היה שווה לשקול גם אצלנו.
טראמפ, מצידו, צפוי להציע מדיניות שונה לגמרי. הורדת מיסים שתקל על חשבון הבנק אבל עלולה לפגוע בטווח הארוך, צמצום ההשקעות הציבוריות ומלחמות סחר עם סין ומקסיקו. על פי התחזיות אלה, אם אכן יתקיימו, יובילו לתוצאה ההפוכה – זינוק של המחירים כלפי מעלה. וכשטראמפ גם מבטיח גישה ישירה למיליארדרים כמו אילון מאסק, אל תצפו לניסיון לרסן תאגידים. מעמד הביניים והשכבות החלשות ישלמו את המחירים הגבוהים, בעוד העשירים ימשיכו לראות את הונם מצטבר. המעמד שקנה את המסרים הפשטניים של טראמפ יגלה שזה עולה לו, והרבה.