ביג מיסטייק
לירון היא אחת המפגינות הנאמנות ביותר של המחאה נגד המהפכה המשפטית. לא ממש מהיעדים של המשטרה, אבל מאלה שברור להם איפה יהיו בשבת בערב ועל הדרך מצטרפים גם למחאות מול בתיהם של שרי הליכוד. במקביל, היא מחזיקה עסק מצליח במרכז, שכל כולו מבוסס עליה. ביום שלישי, למרות הקריאות לשביתה, היא המשיכה לעבוד. אל ההפגנות היא הצטרפה לקראת חצות. במצב הכלכלי הנוכחי, גם המתנגדים החריפים ביותר של מהלכי נתניהו לא יכולים להרשות לעצמם לוותר על פרנסה.
לכן אפשר היה להבין את התרעומת של חלק מבעלי העסקים על ההכרזה של ביג על סגירת מתחמי הקניות ביום המחאה על ההצבעה בכנסת על עיקור עילת הסבירות מתוכן. קשה יותר היה להבין את ההתנגדות של השחקנים הגדולים, שהתאמצו מאוד להעמיד פנים שבכלל לא מדובר בעניין פוליטי. רמי לוי, ליכודניק ותיק, מיהר להוציא הודעה שהוא משרת את כולם, וגם רשתות אחרות לא מיהרו להצטרף למחאה. את הגישה סיכם היטב יעקב הלפרין: "בפרנסה של יהודי אסור לגעת. זה קודש הקודשים".
נתעלם לרגע מהסטריאוטיפים השליליים שהמשפט הזה מעורר, ונתמקד בעיקר. האם פרנסה היא הדבר היחיד שנמצא בסולם הערכים של בעלי העסקים? "מה זו דיקטטורה? זה שאחד מחליט למען כולם, בלי לשאול אף אחד", התלונן הלפרין ושכח לקשר בין מה שאמר לבין שבירת מערכת האיזונים והבלמים שמתרחשת בכנסת.
בניגוד לבעלי עסקים אחרים, הלפרין הוא בעל אמצעים כבר שנים רבות. כך גם בעלי עסקים רבים אחרים, שבמרץ האחרון דווקא הודיעו על שביתה. דווקא הם, אם היו רוצים, היו מסוגלים לספוג את ההפסד של שביתה הצהרתית למשך יום אחד שתעביר מסר נחרץ יותר לשלטון.
אבל חוץ מבעלי ביג וחברות ההיי טק שרואות איך הענף שלהן הולך וקמל בלי שלמישהו בממשלה אכפת, לאיש אין אומץ לנקוט עמדה, גם בימים בהם הוויכוח הוא על מהותה של הדמוקרטיה הישראלית. אבל איך נלין על אנשי עסקים, שבכלל לא ידעו שיש להם עוד מטרות פרט לרווחים, כשההסתדרות מחכה לרגע שבו "יקיצו כל הקיצין" כדי להתערב בוויכוח. להתערב, אמרנו, לא לסגור את נמל אשדוד.
צריך להיות תמים למדי בשביל לחשוב שממשלה שמתעלמת מכל בעיות המשק ומקדישה את עיקר זמנה לשבירת כל המגבלות על שלטון החוק לא תתפנה לאחר מכן להגשים את החלום הישן ביותר של פורום קהלת ומעריציו: שבירה מוחלטת של העבודה המאורגנת בישראל. גם אם בסופו של דבר זו תהיה שבירה חלקית, בפורום יהיו מרוצים. ההסתדרות וחבריה, לפחות אלה שלא התפקדו למרכז הליכוד, יהיו מרוצים קצת פחות.
עבור כל מנהיג עובדים אחר, זו הייתה קריאה לפעולה. נכון לכתיבת שורות אלה, נדמה שיו"ר ההסתדרות ארנון בן דוד מעדיף לשמור על יחסים טובים עם השלטון, כדי שיוכל להשלים את הסכם השכר עליו חתם עם האוצר, זה שמכסה באופן חלקי על שחיקת השכר של עובדי המגזר הציבורי. טוב, פרנסה זה קודש הקודשים.
לא סביר בעליל
אם יו"ר ההסתדרות באמת רוצה לדעת מה צופן העתיד לעבודה המאורגנת, כדאי שיקדיש קצת זמן לקרוא על שביתת התסריטאים בהוליווד. האולפנים, שידעו שהשביתה מגיעה כבר זמן מה, החליטו לנקוט בגישה האגרסיבית ביותר שעולה על הדעת. אתר Deadline דיווח ביום רביעי שמנהלי האולפנים הבכירים לא מתכננים לפגוש את נציגי איגוד התסריטאים למשא ומתן עד סוף חודש אוקטובר. מקור אנונימי אמר לאתר: "המטרה הסופית היא לאפשר לדברים להימשך עד שחברים באיגוד יתחילו לאבד את הדירות שלהם ואת בתיהם". באופן רשמי, הדברים הוכחשו. בפועל, מספר מקורות הבהירו שהמטרה היא לשבור את אנשי האיגוד עד שידרשו ממובילי השביתה לחתום על הסכם. כל הסכם.
במבט לאחור על אירועי השבוע, מתגנבת התחושה שאולי זו המטרה של בנימין נתניהו. להוביל את מתנגדיו אל הקצה שוב ושוב במהלכים מופרכים יותר ויותר עד שמישהו יגיד: "די, תנו לו כבר עסקת טיעון כדי שהמדינה הזו תוכל להמשיך ולהתקיים".
מדובר, כמובן, בניחוש בלבד. "תסתכלו על זה לא מפוזיציה", אנחנו מתבקשים לא פעם מתומכי המהפכה המשפטית. ובאמת, צריך לשקול את כל הצדדים וההסברים שיבהירו למה הממשלה מקדישה ישיבה שלמה כדי להתנגח ביועצת המשפטית לממשלה במקום לעסוק בענייני כלכלה או ביטחון (שמענו שהיה איזה מבצע בג'נין... הכל הסתדר מאז?) ולמה עיקר הפעילות של הקואליציה, פרט למתן הטבות לקבוצות סקטוריאליות, היא להסיר את מעט הבלמים שעומדים בפני השלטון.
צריך אולי לשקול את כל הצדדים כאשר האנשים בעלי הכוח להוציא את הצבא החזק במזרח התיכון למלחמה מתלוננים כאשר בית המשפט העליון מגן על העובדים החלשים במשק, העובדים הזרים, מפני שלילת כספי פנסיה ופיצויים במידה ולא יצאו מישראל בזמן שהוקצב להם. האפשרות הזו נולדה כבר בתחילת שנות ה-2000, אבל הפכה למציאות בזמן ממשלת נתניהו ב-2014, זו שחברים מרכזיים בה מובילים כיום את האופוזיציה נגדו. אבל עכשיו הזמנים השתנו, ועבור יריב לוין זו בדיוק ההזדמנות להבהיר שמבחינתו לממשלה מותר לעשות ככל העולה על רוחה. ביום אחד משמיצים את בית המשפט על כך שהוא פותח את שערי ישראל למסתננים, ויום לאחר מכן מבטיחים שיגדילו את מכסת הפועלים הזרים.
"האם עובד זר הוא לא בעל זכויות יסוד גם אם חטא? האם כספים פנסיוניים שצבר כדין הופכים למרמס, וניתן להעלימם במלואם בהרף הוראת חוק?", שאל השופט גרוסקופף בפסק הדין. התשובה של לוין היא חיובית. וזו בדיוק הנקודה שעומדת במוקד המהפכה המשפטית. מבחינת לוין ומבחינת פורום קהלת ושלוחותיו האידיאולוגיות, זכויות הן משהו שהשליט הוא הבעלים הבלעדי שלהם, והוא מעניק אותן בחסדו לאזרחים. ירצה? יקבלו זכויות. לא ירצה? תפסיקו להתלונן ואל תעזו להפגין.
האינטרס של נתניהו, כך נדמה, נוגע רק למשפטו. האינטרס של לוין, על פי מעשיו ודבריו, הוא חיסול היכולת להתנגד לשלטון. וכשהממשלה מתחרה בעצמה מדי יום בצעדים פופוליסטיים ואנטי דמוקרטיים, לא פלא שהציבור חושש שבלי עילת הסבירות ייפרצו כל הגבולות (שהיו די פרוצים גם כך) ומעשי הממשלה ייהפכו ללא סבירים: ג'ובים למקורבים יהפכו לשגרה, זכויות נשים וזכויות אדם יוגבלו וכל הגנה מפני השלטון תירמס. וסוף הדרך הזו, כמובן, מגיעים החוקים להגבלת ההצבעה בציבור הערבי. פוזיציה? אולי. מכל מעשי הממשלה בחצי השנה האחרונה, זו נדמית כמו הערכה סבירה של המציאות.
חלב על השפתיים
אתמול (ה') הכריז שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על פתיחת המשק לייבוא חלב ניגר לשלושה חודשים בלבד. בינתיים. המס של 40% על הייבוא, שמנע אותו בפועל עד כה, בוטל.
זה היה יום חג לכל מי ששואף לפתוח את השוק בכלל, לפרק "מונופולים" וליהנות משוק פתוח וחופשי שבו המוצרים מגיעים ללא הפרעה והתחרות הבריאה מובילה למחירים נמוכים ושכר גבוה. המציאות, מה לעשות, מעט מסובכת יותר.
מעבר לשאלה הפשוטה איך חלב מיובא ישרוד את התור בנמלים, יש כמה שאלות אחרות שמעיבות על החגיגה. מעבר לשאלה מה יעשה ייבוא בלתי מוגבל למשק החלב המקומי, בסופו של דבר הצרכנים אולי יזכו בחלב על המדפים, אבל מחירו יהיה גבוה יותר. אירוני, כשנזכרים שכל האירוע החל בגלל שסמוטריץ' לא רצה לשלם את המחיר הפוליטי של עליית מחיר החלב המפוקח לפי המנגנון שסוכם בממשלה הקודמת.
וכך, המדפים יתמלאו בחלב מיובא, שסביר להניח שיהיה יקר יותר מהחלב המפוקח. המחלבות, שגם ככה טוענות שייצור החלב המפוקח לא רווחי להם (הרבה יותר משתלם לייצר חמאה ושמנת), ייצרו עוד פחות והייבוא רק יגבר. לצרכנים יהיה חלב במחיר מפוקח, אבל רק בתיאוריה. בפועל, הם יתקשו למצוא אותו על המדפים. לא מאמינים, תסתכלו על מדפי החמאה ותשאלו את עצמכם איך התחרות העזה עם הייבוא רק העלתה מחירים.
המרוויחים הגדולים מהמלך הזה יהיו רמי לוי ושופרסל, שכבר זמן רב שואפים לייבא חלב ולהסית עוד חלק מהרווחים לכיוונם. המחירים ימשיכו לעלות ובמשרד האוצר ימשיכו להעמיד פנים שהם בכלל לא מתערבים בשוק והתחרות כבר תסדר את עצמה.
כושר בזול ואמזון לכל: הבשורות הצרכניות של השבוע
בעודנו מחפשים חלב במדפים של הסופר, שמענו לא מעט אנשים מתלהבים מהמבצע החדש של קופת חולים מכבי, שמאפשר להתאמן במכוני כושר במחיר נמוך. מזמן לא היה מהלך שקיבל הד גדול כל כך. קופות החולים האחרות מיהרו להגיב ולעדכן גם הן את הצעות הוולנס שלהן, ונדמה שכל אחד יוכל בקרוב להתאמן בסכומים מצחיקים.
כמובן שלא מעט גולשים העירו שמתאמנים קבועים בחדרי כושר מקבלים מחירים דומים, ובכל זאת יפה היה לראות איך הקופות מתחילות להיאבק על ליבם וכיסם של הלקוחות, ומציעות הנחות אמיתיות. עכשיו רק צריך לפתור את העניין הפעוט של מחסור בתורים לאורתופדים, ובעצם לכל רופא מומחה אחר.
מי שהצליח לחסוך כסף מאימוני הכושר, הלך והציא אותו באמזון פריים דיי. ענקית המסחר העניקה שורה את הנחות כדי למשוך את הקונים. גם כאן האותיות הקטנות לא מבשרות הרבה עבור צרכנים קבועים ועסקים קטנים, אבל מי שהצליח להשיג לעצמו מחשב נייד בזול, אשריהו.