הברכה הנפוצה ביותר כיום לקראת השנה החדשה היא "שתהיה שנה טובה יותר". הציבור הישראלי מגיע אל תשפ"ד מוכה כמעט מכל בחינה. מלמעלה מכה בו שלטון שהאינטרסים שלו מתמצים בדאגה למשפט נתניהו, שנאה עזה למערכת המשפט והעדפת סקטורים שמקורבים למפלגות שמרכיבות את הממשלה על פני קידום האינטרסים של הציבור כולו.
התפקוד של הממשלה גרוע כל כך, שכל שר שעושה את הדבר הפשוט וממלא בה את תפקידו מתבלט מעל חבריו השרים. כך שר הבריאות והפנים משה ארבל, שלכאורה מחזיק בתפקיד עבור דרעי, הפתיע את כולם כאשר במקום להילחם בשלטון החוק, עסק באמת במלחמה בעישון ובניסיון לפתור את בעיית התורים לחידוש דרכון. בממשלה סבירה, זו הייתה התנהלות צפויה ויום יומית. בממשלה הנוכחית מדובר בקרן אור של ממש.
בקשר ישיר עם ההעדפות האלה, הציבור מוכה מלמטה, בכיס שלו. בחסכונות שהיו יכולים לתת יותר, מחירים שלא מפסיקים לעלות מצד אחד, וריבית שהפכה את המשכנתאות להוצאה בלתי נסבלת מכיוון שני. הציבור תמיד משלם, לא משנה למי הצביע. מי זוכר בכלל שבערב ראש השנה שעברה עסקנו בהדר מוכתר ובביקורת על המחירים במלונות שחמדו את הכסף שהצטבר בארנק שלנו מזמן הקורונה. הזמנים ההם חלפו, וסיכום השנה הזה מציג תמונה קשה יותר. במצב כזה, קל לשכוח שהמשבר האקוטי ביותר הוא בכלל משבר האקלים, שזוכה להתעלמות גורפת. אפשר רק לקוות שהגענו לנקודת השפל, ומכאן אפשר רק לעלות.
הריבית: משלמים את המחיר של חוסר העשייה
אזרחי ישראל נכנסו לשנה החולפת כשהם יודעים שהריבית תעלה. בנק ישראל כבר החל להעלות אותה בתחילת 2022, ובראש השנה תשפ"ג עמדה הריבית של בנק ישראל על 2%. מדי חודש היא קפצה מעלה מעלה עד שהגיעה לשיא (נוכחי) של 4.75%.
כמה זה בשקלים? החזרי המשכנתאות בישראל התייקרו ב-36% בין 2022 ל-2023. במקרה הטוב מדובר במאות שקלים בחודש. במקרה הרע 1,000 שקל ואפילו 2,000.
באווירה שבה ברור שלממשלה אין עניין ממשי לרסן את עליות המחירים במשק אלא לרסק את מערכת האיזונים והבלמים בדמוקרטית, בנק ישראל נשאר המוסד הכמעט בלעדי שמתמודד עם האינפלציה. הוא בלם כמעט לבדו את העלייה במחירי הדיור המשתוללים, וגרם לכל משפחה שתכננה לקנות דירה לחשוב פעמיים ושלוש.
במקביל, נאלץ נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, להמשיך ולהילחם על עצמאותו של בנק ישראל אל מול חבורה שהייתה נחושה לכופף כל פקיד. מבקריו, במקום ליזום צעדים שירסנו את עליות המחירים, הציעו הצעות שונות להשפעה על הריבית ולביטול העצמאות של בנק ישראל. בתקציב העדיפה הממשלה כספים קואליציוניים למטרות שלא מקדמות את המשק, בלשון המעטה, ושר האוצר בילה חלק ניכר מזמנו בניסיונות להמעיט בנזקיה הכלכליים של המהפכה המשפטית, שהוא אחד מתומכיה הקולניים ביותר.
בראייה קרה, בנק ישראל מצליח להשיג את מטרותיו. קצב האינפלציה בישראל הולך ודועך (בינתיים, לפחות). אלא שבמקביל, גם היכולת לחיות חיים סבירים ממשכורת במדינת ישראל הולכת ונעלמת. לריבית יש תפקיד לא קטן בסיפור הזה. גם לרווחי הבנקים, שזינקו במיליארדים תודות למהלכים של בנק ישראל. הציבור ניצב בפני שתי אפשרויות גרועות: מחד, ממשלה גחמתית שכל הצעותיה פופוליסטית, ומנגד בנק מרכזי שעדיין רואה בעובדה שעובדים מקבלים משכורת גבוהה איום ("שוק עבודה הדוק", בניסוח מנומס). בפועל, האינפלציה נבלמת, אבל עבור הציבור אין הקלה ביוקר המחייה. את מה שצמצמם בהוצאות הוא משלם לבנק.
אפשר היה לקוות לדרך ביניים, שבה בנק ישראל שומר על עצמאותו, אבל מותר לבקר את פעילותו באופן מקצועי, מבוסס ומתוך מטרה להיטיב עם הציבור ועם המשק. אלא שאם התחזיות נכונות וירון יוחלף ביס מן, עוד נתגעגע לקשיים שעוררה הריבית הגבוהה.
עליות מחירים: לא מפחדים מהצרכנים, לא מפחדים מהממשלה
זוכרים שלפני שנה, היו מחאות מגניבות כאלה, שלא היינו צריכים לצאת במשך חודשים כל שבת בחום לחסום את איילון? רק היה מספיק לכתוב פוסט בפייסבוק ולהודיע איזו חברה מוחרמת בגלל שהעזה להעלות מחירים, לעשות לו המון שיתופים, ולראות אותם נבהלים ומתקפלים אחרי יומיים?
הזמנים האלו חלפו מן העולם, קצת אחרי שהחלה המחאה על המהפכה המשפטית, וזה בדיוק היה הסימן של היבואניות והחברות הגדולות לעלות מחירים: ידעתם שדיפלומט העלתה מחירים 4 פעמים השנה? והיא אף מתכננת העלאת מחירים נוספת בקרוב בעקבות העלאות מחירים שמתכננים הספקים שאת מוצריהם היא משווקת ובשל היחלשות השקל? לא? ומה עם תנובה, שטראוס, טרה, גד? גם לא מצלצל מוכר?
וזוכרים את סאגת עליית מחירי מוצרי החלב שבפיקוח, שבהתחלה אמרו שהמחירים יעלו בסכום אסטרונומי של 16 אחוזים ובסוף הירידה "התמתנה" ל- 9.17 אחוזים? והפתרון של סמוטריץ היה לייבא חלב מחו"ל, אבל אז גילה שלאף חברה זה לא משתלם כלכלית, ובסוף מי שהציל אותו מהפאדיחה היה רק רמי לוי?
ואפרופו פיתרונות, איפה הפיתרון ששר הכלכלה לרפורמת הייבוא? למה עברה כמעט שנה, ורפורמת הייבוא של הממשלה הקודמת, שהייתה אמורה לצאת לדרך בינואר 2024 לא זזה?
במרץ בירך השר את חתימת טיוטת ההסכם של שופרסל עם ענקית המזון ספאר ובמאי הוא גזר כבר סרט בפתיחת סניף בקרפור. בשני המקרים הוא התגאה שהמדיניות שהוא מוביל תפתח את השוק ותוזיל מחירים. בינתיים קרפור לא ממש מוכיחה את עצמה, ודי מיישרת קו עם מתחרותיה בארץ, ושופרסל בדרך לבטל את העסקה לאחר שהבינה שקרפור לא מצליחה לשבור את השוק. אגב, ההסבר הרשמי שלהם הוא שהם לא יודעים אם ישתלם להם להביא עוד רשת לארץ - אם יפתחו את שוק הייבוא לפי הרפורמה. הרפורמה שכבר קרוב לשנה לא יוצאת לדרך.
טוב זה כנראה מאוד קשה לקדם רפורמה שתוזיל את המחירים לציבור, כשאתה כל היום בחו"ל. כי במקום ללחוץ על הממשלה, שתפקדה יופי במשבר החמץ בבתי החולים למשל, לאשר כבר את פתיחת השמיים לייבוא ללא רגולציה מיותרת מאירופה, אנחנו מקבלים מהדובר של השר תמונות שלו מטייל ומסייר ברחבי העולם במטרה "לעודד קשרים מסחריים". בפברואר הוא היה בבריטניה, באפריל בהודו, במאי במרוקו, ביוני הוא כבר קפץ לארה"ב, ובאוגוסט הוא ביקר בווייטנאם וסינגפור, ורק לפני שבוע, בספטמבר, הוא קפץ לגרמניה. והרפורמה? היא תקרה מתי שהוא. אולי שהוא התאושש מהג'ט לג.
השקל: זה לא אנחנו, זה אתם
אם טסתם לחו"ל בשנה הקודמת לחופשה אחרי שנות סגרים ומחלות נהניתם משער דולר של 3.35 שקלים. החל מסוף ינואר 2023, הדולר מטפס בעקביות עד שהגיע כבר ל-3.85 שקלים וירד מעט. במספרים פשוטים יותר: אם הטיסה של שר החינוך יואב קיש למלדיביים עלתה לו באוגוסט האחרון 2,748 שקל לאדם (עלות כרטיס משוערת של 714 דולר), לפני שנה הוא יכול היה לחסוך כמה מאות שקלים ולשלם רק 2,391 שקל.
מטבע חזק הוא עדות למשק חזק. המשק הישראלי בשנה האחרונה אינו כזה. מאז החלה הממשלה ושליחיה בכנסת בניסיונות לדכא את מערכת המשפט (ספרו לנו עוד על כוחה המרסן של הכנסת, זה מאוד מעניין), השקל כבר לא קורץ למשקיעים שקובעים את גורלו, ובין היתר גם את גורלנו.
כל עוד הייתה ציפייה שהמשבר ייגמר בהסכמות היה מי שצפה שהשקל יתחזק. אלא שההתעקשות של הממשלה להתמקד אך ורק בנושא אחד גבתה מחיר. בממשלה ובקואליציה, כמובן, רואים את זה אחרת. הבעיה היא כל מי שלא קיבל בהכנעה את הפוליטיזציה המלאה של מערכת המשפט.
רק רצינו לתקן, הסביר רק השבוע נציג הממשלה בבית המשפט העליון, אבל התקשה להסביר איך התיקון הזה שובר את כל המבנה. לא שהיה מדובר במבנה יציב במיוחד מלכתחילה. האיזון, על פי הממשלה הנוכחית, הוא האיזון שבו הכל כפוף לגחמות הממשלה. וכיוון שכבר ראינו מה הן גחמות הממשלה, לא בטוח שזה הדבר שצריך להמשיך ולהוביל את המשק.
ושער הדולר? פעם, טוענים המחקרים, הוא היה קשור לביצועים של השווקים בחו"ל. כיום? כבול לטלטלות של המערכת הפוליטית הישראלית. בבנק ישראל מעריכים שההתנתקות הזו תורגמה לאינפלציה עודפת של 1.5%. וכשיש אינפלציה עודפת, הריבית עולה. שוב הציבור משלם. אבל שלא יתלונן, זו אשמתו.
מחירי הדיור: אל תתנו לירידה לבלבל אתכם, את הבומבה נחטוף בהמשך
את שנת 2022 סגרנו עם נתון שיא של עליית מחירים דרמטית: למעלה מ-20 אחוזים בשנה. לעומת זאת שנת 2023 נראתה אחרת לגמרי, ואת חודשים ינואר ופברואר פתחנו בירידת מחירי הדירות החדשות.
במרץ כבר יצאו הקבלנים הראשונים במבצעים, בניסיון למכור דירות. רבות מהחברות הציעו הטבות הקשורות למימון רכישת הדירה, פריסת תשלומים נדיבה יותר, ואף מבצעים שמיועדים להקל את נטל תשלומי המשכנתה על הרוכשים. במאי קבלנים כבר אפשרו לשריין דירות חדשות גם באמצעות הון עצמי שמכסה אחוזים בודדים ממחיר הדירה, ובספטמבר כבר הציעו לחתום על דירה בלי לשלם, פטור ממדד התשומות - וגם ללא תשלום על שכר טרחת עורך דין.
והיו גם קריסות. חברת הנדל"ן רום כנרת, שניהלה קבוצות רכישה לבניית פרויקט ענק שנקרא Sea Tower בשכונת פארק הים בבת ים, נכנסה להליכי חדלות פירעון. גם חברת חברת הרציג נדל"ן מתמודדת עם בקשה למינוי כונס נכסים עבור נכס שלה - אבל הן לא היחידות בענף שנקלעו לקשיים. הקריסה הגדולה ביותר השנה היא של קרן הנדל"ן הגשמה, שנכנסה להליך פירוק (אשר נעצר בינתיים על-ידי בית המשפט, בניסיון לאפשר לה להשתקם) לאחר בקשתה שלה לעיכוב הליכים ולגיבוש הסדר חוב.
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמדים על הקושי המתעצם לממן רכישה בערים היקרות יותר, והקבלנים מצידם מנסים בכל כוחם למכור דירות ולהתגבר על הקיפאון הקשה שעובר הענף. מכירות הקבלנים ברבעון הראשון של השנה הסתכמו ב-6,080 דירות, הרמה הנמוכה ביותר מאז פרוץ הקורונה. הסיבה לכך היא הריבית הגבוהה, המחירים הגבוהים, ולאחרונה כאמור, גם החשש מקריסה של חברות נדל"ן קטנות ובינוניות. גם אם עדיין לא רואים בנתוני הלמ"ס ירידות מחירים חדות במכירות הקבלנים, אין ספק שהמבצעים וההטבות שהם מציעים לכל מבקש מגלמים הנחה של עד מאות אלפי שקלים ממחיר הדירה - ואולי יצטרכו להוריד עוד יותר בשביל להחזיר את הקונים לשוק.
אבל מי שממהר לחגוג ולהכריז על מותו של הנדל"ן כאפיק השקעה מניב, או ממשיך להמתין על הגדר לירידת מחירים דרמטית כדי (סוף סוף) לקנות דירה למגורים - נמליץ לא לבנות על כך.
בהתחשב בכך שמספר הדירות שבנייתן החלה ברבעון הראשון של שנת 2023 היה נמוך ב־25% מאשר הרבעון המקביל ב־2022, המחירים לא צפויים להמשיך לרדת אלא להיפך- רק לעלות.
אולי לא בזמן המיידי ואולי לא באופן דרמטי כל כך בפריפריה - אבל קצב הריבוי הטבעי הגבוה יחסית במדינת ישראל מחד, והקיפאון המתמשך בהתחלות הבנייה מאידך, אומר רק דבר אחד - המחירים יעלו, ובגדול.
תחבורה: עלילות מירי רגב ומלחמתה בנת"צים
בעוד למירב מיכאלי היה דחוף ממש בתור שרת התחבורה להילחם במזגן ברכבת, במקום בפקק בנמלי הים בזמן תקופת סגרי הקורונה שסייע לעליות המחירים המטורפות, מירי רגב החליטה שהיא נלחמת בנת"צים במקום לשפר את התחבורה הציבורית.
השרה הורתה לגורמי מקצוע במשרד התחבורה לבחון המרת נתיבי תחבורה ציבורית לנתיבים רבי תפוצה. בנתיבים האלה יורשו לנסוע גם כלי רכב עם מספר הנוסעים שייקבע. נניח שאפשר למצוא היגיון במהלך הזה בכבישים בין עירוניים. בתוך הערים מדובר באסון. אוטובוסים ומוניות יאבדו את היתרון שלהם, ונתיב התחבורה הציבורית לא ימלא את המטרה שלו. למה? כי אין מי שיאכוף את זה בפועל, ואנחנו ישראלים. הבנתם לבד מה יקרה.
זאת לא המלחמה היחידה שהשרה מנהלת. אומנם התחבורה הציבורית משוועת להוספה של קווי אוטובוסים ותגבור של הקווים הקיימים, אבל רגב החליטה שבמקום לתקצב את שיפור התחבורה הציבורית, היא תבנה תוכנית הוזלת התעריפים בתחבורה הציבורית, שנקראת "צדק תחבורתי". במסגרת התכנית יינתנו ההנחות לפי מגורים באזורים מוחלשים בתוך ערים ומועצות אזוריות מסוימות. מה שגרר עליהום וביקורת על כך שהשרה בעצם דואגת לחרדים יותר מאשר לשאר האוכלוסייה. הביקורת הגיעה גם מבית, מלא אחר מאשר יו"ר ועדת הכלכלה דויד ביטן שאיים "לארגן הפגנות נגד שרת התחבורה והאוצר".
אפרופו חרדים, אלו יצרו לשרה לא מעט כאב ראש עם הדבר היחיד המרגש שכן קרה השנה בתחבורה הציבורית: אנחנו כמובן מדברים על פתיחת הקו האדום של הרכבת הקלה, 21 שנים לאחר תחילת תכנונה.
באוגוסט נפתח סוף סוף הקו האדום, והאזרחים המוקסמים מיהרו או להחמיא על ההרשה החו"לית, או דאגו להבהיר שעדיין, בלי החיבור לקווים אחרים כמו הסגול והירוק, שמי יודע מתי הם באמת יפתחו - זה לא עוזר להם.
כמובן שהבלאגנים לא איחרו להגיע. כבר בטקס הפתיחה עמדו מאות אזרחים שמחו נגד ההחלטה לסגור את הקו לפעילות בשבת, וגם שעות הפעילות במוצ"ש היו על הכוונת ולבסוף הוארכו.
בינתיים, אם תהיתם, אין לנו מושג האם הקו האדום פועל כהלכה או לא, שכן נת"ע מסרבת להוציא נתונים לציבור. גם לתוכנית צדק תחבורתי, שעברה בעקבות האיומים מספר שינויים, וכעת ההנחה אמורה להינתן לפי שכונות, ולא לפי ערים, מה שיכניס גם למשל שכונות מוחלשות מנתניה והרצליה למשל, אין תאריך יעד.
והשרה רגב? היא בכלל חולמת על רחפות מהים, שיסיע נוסעים לאורך ערי החוף, במטרה להקל את הגודש בכבישי ישראל — אף שברחבי העולם רחפות כאמצעי תחבורה ציבורית כמעט שנכחדו. הכל רק לא לדאוג למה שצריך לדאוג באמת: תחבורה ציבורית נורמלית.