מה הסיפור עם ביטול נקודות המס להורים?
מפברואר המשכורת של הורים לילדים בני 6-12 הולכת לרדת במאות שקלים.
זוכרים שליברמן נתן ביולי לכל הורה שעובד, אקסטרה נקודת זיכוי במס? כלומר כל הורה שילם 235 שקל פחות בחודש למס הכנסה ו-2,820 שקלים בשנה לכל ילד?
אז זהו, נגמר. המשכורת נטו שלנו לא רק שלא תעלה ותתאים את עצמה ליוקר המחיה - היא גם תרד. ההטבה צפויה להתבטל מהמשכורת הקרובה מה שאומר שאבות לילדים בגילאי 6-12 יאבדו את נקודת המס היחידה שהם קיבלו עבור הילדים (נקודות המס מוענקות באופן אוטומטי לאישה אצל זוגות נשואים) ולכן לא צפוי לקבל בכלל הנחה בתשלום מס ההכנסה, והאימהות תקבלנה במקום 2 נקודות, רק נקודה אחת. סך הכל משפחה עם זוג הורים נשואים צפויה להפסיד בשנה 5,640 שקל לכל ילד בגילאים 6-12.
עכשיו הכל תלוי בסמוטריץ', שר האוצר החדש, ובפקידי האוצר. כולם בעד להעניק את נקודות הזכות להורים עובדים כדי לעודד כניסה למעגל העבודה, ואף להאריך את ההטבה עד גיל 18. יש רק בעיה אחת קטנטנה: התקציב. רק במאי יתחילו הדיונים ואם יאושר הסעיף, תראו את הזיכוי רק במשכורת יוני. סמוטריץ' אומנם התחייב להחזיר את הכסף רטרואקטיבית, אבל עד מאי תאלצו לשלם יותר.
לאן השרים עפים כשהאגם קפוא?
כמה שורות מעלינו, במגזין סוף השבוע של mako, מתלוננת חברת הכנסת לשעבר אוסנת מארק על כך שמישהו העז לבקר את הניסיון למנות למנכ"לית משרד המדע. כמה חלמה מארק לשבור את תקרת הזכוכית עבור המזרחים, ולהחליף את מנכ"לית משרד המדע היוצאת, שגם היא מזרחית. כמה נפגעה כשהפכה לדמות בארץ נהדרת. איפה הממלכתיות? אולי בציוץ: "אל נקמות ה'", יום לאחר הבחירות. במי צריך לנקום? נחשו בעצמכם. בוודאי לא באנשי מרכז הליכוד שלא בחרו בה למקום ריאלי ברשימה.
אבל מעבר לגיחוך ולהיתממות של מארק, ולעובדה שהיא באמת אמרה את המשפט "לעידית סילמן מגיע להיות שרה כי היא הביאה אותנו לסיטואציה שיש בחירות" בלי לגמגם, תפסה את עינינו ההצרה של מארק על עניין הפרנסה. ג'וב? כסף? על מה אתם מדברים? זה בכלל בשביל הנפש. "מחר אני עושה ייעוץ לשתי חברות ואני מקבלת את הפרנסה שלי", היא קובעת. אשרי האנשים שפוליטיקה היא התחביב הצדדי שלהם.
אבל האם מדובר באמת בתחביב צדדי, או בכלי שהופך למקפצה לתפקידים בכירים שלא היו זמינים לאנשים האלה בעבר? לא רק מארק הוצנחה לתפקיד שלא התאימה לו כלל לאור הניסיון שלה. הנה, בתחילת השבוע התבשרנו שאיילת שקד, שגם היא לא קיבלה את אמון הבוחרים, לא תרעב ללחם ותמונה ליו"ר חברת קרדן נדל"ן. איש לא ציפה ששקד תעבוד בפס ייצור במפעל, אבל היה מי שחשב שתחזור להיי טק, תחום העיסוק הקודם שלה. אלא שכנראה ששנה וחצי של אחריות על מנהל התכנון, שאחראי לאישור כל תכניות הבנייה, עושות את שלהן.
כדי למנוע ביקורת, בקרדן הבהירו מראש שלשקד לא הייתה כלל היכרות מוקדמת עם החברה ועם פעילותה. מחד, מנהל תקין. מאידך, אם אין קשר בין שקד לבין החברה, איך היא מצאה את עצמה מתאימה לפתע לתפקיד היו"ר? האם אלה כישוריה העסקיים או שאולי היכולת שלה להרים טלפון לאדם הנכון במשרד הנכון ולקדם פרויקטים? גם כאן יש ועדה מאשרת, אבל הכללים הרבה יותר גמישים. בניגוד למארק, איש לא ישאל את שקד מה היא מביאה לתפקיד פרט לכישוריה וקשריה הפוליטיים.
יותר מכל דבר אחר, נדמה שניצול כוח פוליטי להתברגות בצמרת כלכלית הוא משהו שאין בו ימין ושמאל. לפני שקד היו פוליטיקאים רבים וטובים שמצאו את עצמם בתפקידים בכירים שניתנו להם על פי הקשרים שלהם. הכסף זרם, אבל קשה לחשוב על פוליטיקאי שהוכיח כישורים עסקיים של ממש והצליח לנער מעצמו את תדמית "הגעתי לכאן כי אני יכול להתקשר לשר הממונה אם צריך". מנגד, גם אנשי עסקים שהצליחו בתור פוליטיקאים עדיין לא מצאנו.
קסטרו לא רצתה להפסיד כסף אבל הפסידה את המוניטין
התמונות שזרמו השבוע מסניפי הרשת, והאתר שקרס בעקבות מבצע חסר תקדים בקסטרו: 3 פריטים במאה שקלים, היממו את כולנו. המותג, שנחשב מותג ביניים, איבד באחת את מעמדו.
בקסטרו הסבירו שהמהלך נועד לפנות מקום במחסנים לקולקציות החדשות, בשל החורף שממאן להגיע, אבל מומחים טוענים שהסיבה בכלל אחרת: קסטרו נמצאת כבר שנים במסלול ההפסדים ושווי המנייה בצניחה חופשית, ולכן היא חייבת לייצר מכירות מצד אחד, ומצד שני אסור לה להיתקע עם מלאי שעולה לה כסף.
המהלך הזה אולי מייצר לה תזרים מוזמנים בטווח הקרוב אבל פוגע בה מאוד בטווח הרחוק: כשקסטרו מרגילים את הצרכנים לחשוב שהמחיר של בגד הוא 33 שקלים גוברים הסיכויים שבפעם הבאה לקוחות לא יסכימו לקנות בגדים במחיר האמיתי שלהם. קסטרו למעשה איבדה את מוכנות הלקוחות לשלם פרמיה עבור השם של המותג לאורך זמן.
הבעיה היותר גדולה היא שקסטרו לא ניצבת לבדה בשוק הטקסטיל. המבצע הזה, שזכה לפרסום מאסיבי, מהווה סימפטום לבעיה כללית בשוק האופנה, בישראל ובעולם.
הרשת הערבית שרוצה לכבוש את המגזר היהודי
רשת הסופרמרקטים קינג סטור, הפועלת בעיקר בערים במגזר הערבי ובערים מעורבות, הודיעה על כוונתה לפתוח עוד 12 סניפים חדשים בערים יהודיות בהשקעה של 100 מיליון שקל.
למי שבנה על בשורה בדמות הורדת מחירים משמעותית בשל התפיסה הרווחת שהסופרים במגזר יותר זולים, נכונה אכזבה. המשפט הראשון של מנכ"ל הרשת מג'די כתאני היה: "אנחנו לא מתיימרים להיות הרשת הכי זולה".
כתאני הדגיש שהבידול של הרשת מהמתחרים הוא בהעדפת יצרניות קטנות שלא מקודמות באף רשת אחרת. כך לצד המגוון שהלקוח מורגל אליו מהסופרים הגדולים, יש מקום בשפע על המדף ליצרנים קטנים ולא מוכרים.
מצד אחד - מהלך מבורך לכל הדעות, במיוחד למי שמחובר לטעמים האתניים הערביים: במקום 2 סוגי טחינה ספרנו לפחות 10. מעבר שלם הוקדש לשמנים מכל המינים ובכל הגדלים. גם ירקות ופירות שמיועדים במיוחד לבישול כמו חציל בלדי, לובייה ואחרים תופסים מקום של כבוד.
מהצד השני: אולי לא הוגן להגיד שהרשתות האחרות לא נותנות מקום ליצרנים קטנים כשיש את עניין הכשרות. בעוד שקינג סטור היא לא רשת שמחזיקה רק מוצרים בכשרות, רשתות אחרות מנועות מכך.
אבל באקלים העסקי ששורר עכשיו, לקינג סטור יש יתרון שאין לאף אחד בשוק. אפילו לא לשופרסל הגדולה. להיפך, הרשת הערבית יכולה רק להרוויח איפה ששופרסל כשלה, כי אם תנובה מודיעה לקינג סטור שהיא מעלה מחירים, לקינג סטור, שמחזיקה עוד מגוון רחב מאוד של מוצרי חלב, יכולה פשוט לשחרר אותה לדרכה בלי להניד עפעף, ועם הכוונה של הרשת להתרחב, אולי זה אפילו יזיז למישהו.
משחק האמת והשקר של נתניהו
לא מעט אנשים רוצים שנאמין שכלכלנים גילו את סוד הקיום. בעזרת ניתוח שוק ו"יחס חוב תוצר" הם יודעים לגלות את העתיד. זה מדע, כמובן. הכל מקצועי. ערבבו כמה נתונים כלכליים בקערה, ותגלו בכמה תעלה הריבית של בנק ישראל.
הנבואה לא ניתנה ל-270 כלכלנים שהזהירו השבוע מפני הנזק חסר התקדים שעלול להביא הניסיון להכפיף לחלוטין את מערכת המשפט לממשלה. אבל בכל זאת, אולי שווה להקשיב.
מולם הצליח נתניהו לגייס את עצמו, ועוד שלושה שרים כדי לעמוד בפרץ ולהעניק תגובה הוליוודית – הם מונעים מאידיאולוגיה זרה. הוא עומד בודד בפרץ ההתנגדות ויודע טוב מהם. העובדה שלא מעט מהמזהירים חולקים עם נתניהו את השקפת העולם הכלכלית לא מפריעה. היא גם מאפשרת לו לעשות את הספין האהוב ביותר על פוליטיקאים – אם האזהרות לא יתקיימו, הוא שוב צדק. אם יתקיימו, זה בגלל שהם גרמו לזה לקרות, כדי לדפוק אותו.
בעצם, מה הבושה הגדולה באידיאולוגיה? במסיבת העיתונאים שלו עסקו הדוברים שוב בטובתה הכלכלית של ישראל, אבל הטובה הכלכלית היא פועל יוצא של העדפה אידיאולוגית. הפרדת רשויות ודמוקרטיה הן עקרונות שנועדו לייצר איזונים ובלמים כדי שהציבור יוכל לבטוח בשלטון שבו בחר. לא צריך להתבייש בבחירה הזו. האם מישהו מתאר לעצמו את בצלאל סמוטריץ' שוקל לפנות התנחלות כי הוא משתכנע שזה יועיל לכלכלת ישראל?
נתניהו הציג בהרחבה טיעונים שנועדו להוכיח כיצד "המשפטיזציה" פגעה במהלכים חשובים לכלכלה הישראלית. בלי התייחסות למשפט על שוחד, מרמה והפרת אמונים. בלי התייחסות להצעות חוק נגד נציגי ציבור ערבים. רק הכסף מדבר. ואלה היו טענות כבדות משקל, לו רק היו אמיתיות. החלטנו לבדוק את חלקן, כדי לוודא. בכל זאת, אנשי מקצוע.
גז, שוב הגז. נתניהו אוהב את הנושא, ולמרות הביקורת ממשיך להתגאות בהצלחה של קידוחי הגז. למתנגדי מתווה הגז יש לו שלל טענות.
לא, ההתנגדות למתווה הגז לא הייתה ממומנת. הטענה הקבועה של נתניהו היא שכל התנגדות לו היא זרה. ישבו אנשים תמימים בביתם, עד שלפתע הופיע מישהו עם חבילת שטרות שהגיעו מחו"ל, ושכנע אותם להפגין נגד הרפורמה המשפטית, או נגד מתווה הגז או נגד כל דבר אחר. זו איוולת להאמין בכך. שנית, נתניהו עצמו, הקמפיינים שניהל והארגונים שתומכים בו ובעמדותיו (למשל קהלת) מומנו כמעט במלואם על ידי כסף זר, שגדול עשרות מונים מכל השקעה בארגונים חברתיים או עמותות.
ספציפית לגבי ההתנגדות למתווה הגז, עיקר הטענה לגבי מימון הסתמכה על המעורבות במחאה של "המכון הישראלי לתכנון כלכלי", שאותו הקים המיליונר הישראלי-אמריקאי יוסי הולנדר. אלא שלא הוכחה מעולם כל תרומה של הולנדר למאבק, בעוד רבים מהמפגינים היו אזרחים מן השורה וארגונים חברתיים.
הגז מכניס לישראל עשרות מיליארדי שקלים? לא בדיוק. על פי נתוני דו"ח משרד האנרגיה מהשנה שעברה, סך ההכנסות מתמלוגי הגז בישראל מאז 2004 עומד על 9.8 מיליארד שקלים. זה סכום לא מבוטל, אבל בהחלט לא עשרות רבות שנתניהו מתגאה בהן. יתרה מכך, המלחמה באוקראינה ומשבר הגז שנוצר בעקבותיה יצרו למשק הישראלי הכנסות בלתי מתוכננות, שבלעדיהן הסכום היה נמוך אף יותר.
מי כן הרוויח? נכון, חברות הגז. ניו מד אנרג'י (לשעבר דלק קידוחים) שהיא אחת מהנהנות הגדולות ממאגרי הגז שהתגלו בשטחה הריבוני של ישראל, סגרה את חצי השנה הראשונה של 2021 עם רווחים של 460 מיליון דולר. נתניהו, כמובן, מתעלם מההפסדים הרבים שנובעים ממפעלים שמשתמשים בגז ומזהמים את הסביבה.
לא, מחירי הגז בישראל הם לא מהנמוכים בעולם. הגז מיוצר בישראל, זה לא ברור שהוא יהיה זול? מי ששולט באמצעי הייצור נהנה ממחיר נמוך. פשוט. עם זאת, גם בזה נתניהו לא מדייק. בבחינה של מחירי החשמל ברחבי העולם שנערכה בדצמבר, מדורגת ישראל אי שם באמצע. כל זאת, כאמור, על אף שהיא עצמה יצרנית גז. בהשוואה ליצרניות אחרות כמו רוסיה, איראן, קנדה, קטאר, נורבגיה ואחרות, מחיר הגז לקילוואט-שעה עבור משפחה הוא גבוה משמעותית. וכל זאת עוד לפני עליות המחירים שנכנסו לתוקפן רק זה עתה.
מי באמת עיכב את הוצאת הגז? לא בית המשפט. זו הטענה הרלוונטית ביותר. הוצאת הגז בישראל אכן התעכבה, אבל העיכוב התרחש בגלל שממשלה בראשות נתניהו חתמה על הסכם הפקה שמייצר בפועל מונופול של שני גופים: נובל אנרג'י ודלק אנרגיה. רק לאחר שקמה זעקה ציבורית, הואילה ממשלת ישראל לבצע אסדרה של מחיר הגז, אלא שגם היא כללה הנחות מופלגות ופטורים וכמעט חסרי תקדים לגופים המפיקים. הטענה הייתה שההסדר מול החברות כובל ממשלות עתידיות ומאיים על עצמאותה הכלכלית של מדינת ישראל. מנגד, חברות הגז עצמן איימו כי מאבק משפטי יגרום להן לוותר ולהימנע מהפקת הגז. כן, הגז כמעט נשאר באדמה בכלל חברות הגז.
המתווה אמנם אושר באופן מסויג למדי על ידי נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, אך הממונה על ההגבלים העסקיים, דוד גילה, התפטר מתפקידו על רקע המתווה בטענה שהממשלה פועלת בניגוד לעמדת גורמים מקצועיים ונחושה בדעתה להמשיך במתווה על אף האזהרות. גילה עוד היה בר מזל ללכת מרצונו החופשי, מכיוון שאורית פרקש-הכהן, יו"ר רשות החשמל באותה תקופה, מתחה ביקורת על תמחור הגז ופוטרה על ידי נתניהו ושר האנרגיה, יובל שטייניץ.
כשהדיון הגיע לבסוף לבג"ץ, הודתה סוף סוף המדינה שמחירי הגז גבוהים אבל שהיא חששה להטיל הגבלות מחשש שאלו יפגעו בפיתוח של מאגרי גז נוספים. כלומר, נדרשנו להגיע עד בג"ץ כדי שמדינת ישראל תודה במה שכל גורמי המקצוע טענו מלכתחילה. בהחלטה שהתקבלה בהרכב של ארבעה שופטים נגד אחד (השופט סולברג), נקבע כי החלטת הממשלה להימנע מחקיקה רגולטורית בתחום הגז למשך עשור אינה יכולה לעמוד. אף על פי כן ניתנה למדינה שנה כדי לתקן את החקיקה.
מנגד, חשוב לציין, דחה בית המשפט את כל העתירות האחרות נגד מתווה הגז, וביניהן הדרישה לבטל את החלטתו של שר האנרגיה להעניק פטור להגבל עסקי על פי סעיף 52 לחוק התחרות.
אגב, מי שהתפטר מתפקידו תוך כדי משבר הגז בטענה שהוא "לא יכול לבצע עקיפה של הרגולטור" הוא אחד, אריה מכלוף דרעי.
הדמוקרטיה תהיה במצב טוב יותר עם מערכת משפט פוליטית? והנה, שוב חזרנו לאידיאולוגיה, אבל גם קצת לבדיקת מציאות. שוב ושוב מוכיחים פוליטיקאים (לא, לא רק ימנים, ולא רק ליכודניקים) שבלי ריסון הם מרשים לעצמם לקחת חלקים גדולים יותר מהעוגה על חשבון טובת הציבור. כשהממשלה, שממילא כבר שולטת בכנסת, בוחרת גם באופן בלעדי את השופטים, הריסון הזה מתפוגג.
בנאום התגובה התרכז נתניהו בענייני זכות קניין וכיבוד הסכמים. עניינים שמשקיעים מחו"ל אוהבים אולי לשמוע עליהם יותר. מה לעשות שכשהמערכת כולה פוליטית, לא יהיה מי שיעצור את אלה שיבקשו לעצמם משהו קטן לכיס שלהם, כדי שבאמת הכל יכובד. ל-270 כלכלנים אולי אין כדור בדולח, אבל לצד שכנגד אין טיעונים טובים שמפריכים את האזהרות שלהם.