הפתרון למחירי הטיסות יפיל אתכם מהכיסא
כבר כמה חודשים טובים עומדת חברת התעופה אל על בצד שנושא רווחים מהמצב הביטחוני ומהביטולים של הטיסות של חברות התעופה הזרות שהגיעו בעקבותיו. אלה הגדילו את נתח השוק שלה לכמעט 50% מתנועת הנוסעים ב־2024 עד כה. ביחד עם מחירי הטיסות הגבוהים מאוד שהיא גובה, הנתונים הכלכליים זינקו לגבהים חדשים. בחודש שעבר אושר תיקון לחוק הגנת הצרכן שיכול לשים קץ לעושק ציבור הטסים, רק שיישומו נמצא בידיים של שר הכלכלה ניר ברקת.
והנה סוף סוף ברקת התעורר וזימן לשיחה דחופה השבוע את מנכ"לי אל על, ארקיע וישראייר במטרה להפסיק את החגיגה.
נשמע לכם מוכר? אנחנו כאן כדי להזכיר מאיפה
במרץ לפני שנה, רגע לפני פסח, זימן אליו ברקת את הקמעונאים הגדולים והתריע נחרצות ש"לא נקבל עליות מחירים ערב החג". הם בתגובה שמו קצוץ.
במאי, לקראת גל התייקרויות נוסף, הפתיע ברקת עם איום חדש על יצרני המזון הגדולים: מסרו לידיי את הדו"חות הכספיים והנתונים המלאים של העלויות והרווחים שלכם, דרש. הם הבהירו לו שהדרישה לא חוקית והגישו בג"ץ.
ב־11 באוקטובר, ארבעה ימים אחרי הטבח ופריצת המלחמה בעזה, פורסמה הודעה חד-משמעית מטעם משרד הכלכלה: "השר ברקת קיים שיחה עם ראשי רשתות המזון, יצרנים ויבואנים... והזהיר אותם מפני העלאות מחירים בזמן המלחמה... הקמעונאים קיבלו את עמדתו והודיעו שלא יעלו מחירים". זה באמת נשמע נחוש ומרשים, עד שחברות המזון חשפו שהשר כלל לא השתתף בדיון שאליו זימן אותן. אה, והן שמו קצוץ.
ומה אתם חושבים קרה בדיון מול אל על?
ובכן ה"הישג" אותו מיהר ברקת ליחצ"ן כולל הפעלת טיסות הלוך-חזור במחיר מוזל יחסית לארבעה יעדים: אתונה (יוון) במחיר 299 דולר, לרנקה (קפריסין) במחיר 199 דולר, דובאי (איחוד האמירויות) ב-349 דולר, וכך גם לוינה (אוסטריה) ב-349 דולר. ומה הלאה? משם תוכלו לקחת טיסות לשאר העולם.
באל על, כמובן, רואים את הדברים אחרת. גורמים המקורבים לחברה טוענים שהתמקדות ביעדים האלה היא פתרון מצוין והתגייסות של החברה למען הלקוחות. הביקוש האדיר לטיסות לניו יורק וליעדים פופולריים נוספים, בהיעדר אלטרנטיבות, היה מאפשר לחברה לדרוש מחירים גבוהים אפילו יותר. החברה בחרה לבלום את העלייה, על אף שמערכת התמחור גורמת לטיפוס מחירים. "לא משנה מה נעשה יש תסכול מוצדק בשוק", אומרים בחברה.
באופן אירוני, באל על היו רוצים שחברות זרות יחזרו לשוק, כדי שייפסק השיח על המחירים שגובה החברה. למעשה, נדמה שבחברה שבחברה מקווים להרוויח קצת פחות כסף, רק כדי שיירדו לה מהגב.
וכך, במקום לקבל את המקום שלה ככמעט מונופול בנתב"ג, אל על סיכמה עם שר הכלכלה שתמשיך לגבות מחירים גבוהים, אבל תיתן אפשרות מסורבלת (ועדיין רווחית עבור החברה), לעקוף אותם. אם זה לא עוד יריקה בפנים של השר ושלנו אז מה כן?
ובאשר לניר ברקת וההצלחה הפנומנלית שלו גם במקרה הזה? ובכן, תמיד קיימת האופציה המעניינת לסמן מטוסים במדבקות שחורות, לא?
זו הממשלה, Stupid
בשבוע שעבר עוד יכולנו להיתלות בתקוות שווא על "אופטימיות במשא ומתן לשחרור החטופים". השבוע התברר שוב שמי שמעז לקוות בישראל לעתיד טוב יותר, סופו שייתקל בבנימין נתניהו.
ראש הממשלה שלח במשך כל השבוע מסרים סותרים לכל עבר. הלוואי שאפשר היה להאמין שמדובר בטקטיקת משא ומתן מבריקה, ולא בניסיון להשיג את הניצחון המוחלט: עוד יום בשלטון. שימור השלטון מסלק מדרכו כל דבר שעלול להיתפס כחשוב יותר: שלום האזרחים, כלכלה משגשגת ושלטון החוק, אם לחשוב על שלוש דוגמאות.
בתחום הכלכלי נדמה שישראל הולכת וצועדת מדחי אל דחי, ואין מי שיתעשת ויעצור לתקן את המעוות. כלכלני סיטי בנק הזהירו השבוע מפני הורדת דירוג נוספת של ישראל. ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' ידעו מיד למצוא את האשם: המלחמה. אלא שהניתוח של הבנק הצביע על אשם אחר: הממשלה עצמה. מעבר לכך שנראה שאין מאמץ אמיתי לסיים את המלחמה ולהשיב את החטופים, או חלילה לחשוב על מטרות ארוכות טווח ליום שאחרי, הבנק מבהיר שאיש בממשלה לא נוקט בצעדים ממשיים להתאים את התקציב שלה למציאות החדשה. כלכלני הבנק לא מתעלמים מהמלחמה, אבל מזכירים שישראל יצאה ממשברים כלכליים גדולים לא פחות בהצלחה יחסית ובלי הורדות דירוג. הפעם, הם מציינים, איש לא מוכן לעשות את הצעדים הנדרשים.
דוגמה היסטרית למדי אירעה באמצע השבוע, כאשר סמוטריץ' נכנס לעימות חזיתי מול לממונה על התקציבים באוצר יוגב גרדוס. שר שמתעמת בתקשורת עם אחד הבכירים במשרדו? לא הוכחה לכישורי ניהול מזהירים. סמוטריץ' ביקש לפתוח את התקציב כדי לממן את המשך פינוי תושבי הצפון. גרדוס דרש למצוא את המימון במקומות אחרים: כלומר, קיצוץ בכסף קואליציוני, כדי למנוע אפשרות נוספת של הורדת דירוג אשראי. לזה כבר שר האוצר לא יכול היה להסכים. מי מעלה בדעתו לפגוע בכסף של המקורבים למפלגה, ועוד בזמן מלחמה? "ככה אינך מזדהה עם מדיניותי הכלכלית אתה מוזמן להניח את המפתחות", כתב השר.
כן, שמח בכלכלה. התקציב לא מתקדם, הפקידים נשארים מאחור, נגיד בנק ישראל נוזף בראש הממשלה ושר האוצר מתנגח בעובדיו דרך התקשורת. במקרה הספציפי הזה, קל להיות בצד של נערי האוצר. הם רק מבקשים לשחק את המשחק המקובל, אולי אפילו אהוב עליהם: קיצוצים כואבים כדי להתמודד עם משבר והפרטות כיד המלך. הבנקים העולמיים אוהבים את זה.
אלא שאל מול הגישה הזו, חשוב לשקול גישה אחרת. האם לא ייתכן שדווקא השקעה בתשתיות היא זו שתציל את המשק ותיקח אותו קדימה אל מעבר לתקופה החשוכה הזאת? תעיפו מבט במשטרה שמתפרקת לאיטה מנכסיה תחת שלטונו של בן גביר, ובמערכת החינוך שמקרטעת כבר שנים. אלה רק שתי דוגמאות. אבל מעניין שאיש לא שוקל חלופה אחרת. במקום להשקיע פחות באזרחים ולדרוש מהם להצטמצם, דווקא השקעה היא זו שעשויה להוביל לצמיחה ולהתאוששות.
כמובן שאם סמוטריץ' היה שותף לגישה כזו, שמכוונת לטובתם של כל אזרחי ישראל, אפשר היה להתייצב לצידו אל מול "הפקידים". אלא שהוא דווקא מקבל לגמרי את גישתם הכלכלית, וההתנגדויות שלו נובעות מסיבות אחרות לגמרי – שימור הקואליציה, קידום מטרות קיצוניות וטיפוח של הבייס על חשבון כל השאר. נתניהו נותן לו להמשיך ללא הפרעה, כי כנראה שמטרותיו לא שונות בהרבה. מלחמות הן בדרך כלל תקופה של התעלות, זמנים שבהם נולדים מנהיגים וגיבורים. הממשלה הנוכחית מוכיחה שגם ההיפך הוא הנכון.
תלושי המזון יחכו לחג אחר
במקום לעסוק בנושאים קשים כמו ביטחון המדינה ומדיניות כלכלית שמשפיעה על כלל האזרחים, ש"ס העדיפה במערכת הבחירות האחרונה להתמקד בהבטחה סקטוריאלית: תלושי מזון לנזקקים. לנזקקים חרדים, כמובן. הקריטריונים של חלוקת התלושים נקבעו, כמעט באופן פלאי, בהתאמה מוחלטת למצביעי ש"ס ולמשפחות האברכים.
זו שיטה גרועה למדי לטפל בבעיית העוני, בטח כשהיא יוצרת תלות בין הצבעה למפלגה הנכונה לבין עזרה בסיסית. אלא שבש"ס הצליחו לעשות את הבלתי יאומן: גם להבטיח מיליונים לבוחריה, וגם לא לחלק אותם. עתירה שהוגשה לבג"צ בטענה לאי שוויון בחלוקת התלושים הכריחה את המדינה ליצור קריטריון הגון ושוויוני שעל בסיסו יחולקו התלושים. עד פסח המדינה לא סיימה לגבש קריטריון, וגם לפני החגים המתקרבים לא יקרה כלום. וועדה בין משרדית מתכנסת באיחור, לא מקבלת החלטות ומי שצריך תלושי מזון נשאר מאחור.
האם ייתכן שמרגע ששרי ש"ס נדרשים להתחשב בחלוקה בכלל הציבור הם מאבדים עניין בפרויקט כולו? זה מה שטוענת עו"ד ד"ר יפעת סולל, סמנכ"ל עמותת חדו"ש - חופש דת ושוויון, שהגישה את העתירה. מצידם של דרעי וש"ס מבטיחים שהם "בישורת האחרונה", והנה אוטוטו מחולקים תלושים. במה הם עסוקים בינתיים? כנראה שלא בטובת הציבור הכללי, ואפילו לא בטובת ציבור המצביעים.