העובדה ששערי הדולר והאירו ירדו בשנה האחרונה משמחת בעיקר את הנוסעים לחו"ל, שיכולים לקנות יותר במטבע הישראלי החזק. ואולם, התחזקות השקל פוגעת פגיעה אנושה בתעשייה הישראלית, שמהווה 87 אחוז מהיצוא הישראלי.
מתחילת השנה נרשמה התחזקות חדה של השקל ביחס למטבעות גושי הסחר העיקריים, אשר באה לידי ביטוי בייסוף של כ- 6.6 אחוזים בשערו של השקל ביחס לדולר, שבדצמבר 2019 עמד על כ-3.75 שקלים לדולר, ובאוגוסט האחרון עמד על כ-3.51 שקלים לדולר. האירו נחלש עוד יותר לעומת השקל בשיעור של כ- 9.1 אחוזים.
התעשיינים מסבירים, כי הייסוף מול מטבעות גושי הסחר הגביר את השחיקה המתמשכת ברווחיות היצוא ובכושר התחרות מול המתחרים בעולם. השפעת שער החליפין על היצוא ניכרת יותר בקרב יצוא הסחורות התעשייתי, זאת לעומת יצוא השירותים. ממחקר של בנק ישראל עולה כי השפעת התחזקות השקל מתואמת בפיגור של שנתיים עם נסיגה ביצוא וכי כל אחוז ייסוף מביא לירידה של 0.3 -0.6 אחוזים. לפיכך, השפעת התחזקות השקל מתחילת השנה צפויה להביא לנסיגה ביצוא של כ- 1.4 מיליארד דולר בשנתיים הקרובות.
התעשיינים מדגישים, כי שער הדולר הוא המרכיב החשוב ביותר שמשפיע על התעשיין. כששער הדולר נמוך היצואן מקבל פחות שקלים על כול דולר, אבל התשומות שלו – חומרי גלם, שכר לעובדים וכד', משולמות בשקלים. לשם המחשה - יצואן שמוכר לחו"ל במיליון דולר לשנה לפי שער של 4 שקלים לדולר, יקבל למעשה 4 מיליוני שקלים לכיסו. אם השער הוא 3.4 שקלים לדולר, הוא יקבל רק 3.4 מיליוני שקלים – הפסד של כ-600 אלף שקלים בשנה, שאין לו איך לכסות אותו. שכר העובדים משולם בשקלים, וכך גם רוב ההוצאות על חומרי גלם וציוד. כלומר, ההוצאות של היצואן ממשיכות לעמוד באותו גובה, אבל ההכנסות נחתכות.
התוצאה – מפעלים רבים נאלצים לפטר עובדים כדי לחסוך בהוצאות, חלקם מעבירים את הייצור לחו"ל, מה שמוביל גם כן לפיטורם של עובדים ישראלים, ואחרים פשוט סוגרים את המפעל שהקימו בזעת אפיהם וידיהם. ומבחינת המשק כולו – הפסד של מיליארדי שקלים, כאמור.
ההבדל בין להרוויח לבין להפסיד
"ברגע שאתה מקבל פחות שקלים על כול דולר שאתה מקבל ממכירת המוצרים שלך לחו"ל, זה הבדל לפעמים של בין להרוויח לבין להפסיד", מסביר אחד היצואנים. "זו לא בעיה אישית של היצואנים; כ-60 אחוז מהעובדים נמצאים בפריפריה, ולכן להפסד בגלל שער הדולר השלכות על מאות אלפי עובדים. גם ככה קשה בגלל הרגולציה המכבידה ביותר בין מדינות המערב, עלויות ייצור גבוהות, חוסר בכוח אדם טכנולוגי – קשיים שוטפים בייצור בישראל. ברגע שגם הדולר נוסף, זה מאפיל על הכול – הופכים להיות לא רווחיים".
התעשיינים מזהירים, כי אם שער הדולר לא יעלה, נראה ירידה ביצוא ובצמיחה, פיטורי עובדים והעתקת מפעלים לחו"ל; בשנים האחרונות העבירו כשליש מהמפעלים את הייצור שלהם לחו"ל למדינות בהן עלויות עובד הייצור נמוכות משמעותית. הם מדגישים כי השחיקה ברווחיות היצוא בגלל שער הדולר היא בנוסף לנטל הבירוקרטיה והרגולציה בישראל, עלויות הייצור הגבוהות, ירידה בתמריצי ההשקעה הממשלתיים, מצאי נמוך של כוח אדם טכנולוגי ומקצועי ועוד. לגורמים אלו, הצטרפו בשנים האחרונות פעילויות אקטיביות לעידוד היבוא בשם מדיניות הממשלה להקטנת יוקר המחיה.
הפתרון - מדיניות מוניטרית אגרסיבית
התעשיינים מצפים להתערבות בנק ישראל בתחום זה. יש לציין, כי בתקופה של שני הנגידים הקודמים, פישר ופלוג, בנק ישראל התערב באופן קבוע ומנע ייסוף השקל מעל גובה מסוים של שער הדולר. "מספיקה הצהרה של בנק ישראל שהוא מודאג משערי החליפין בגלל הפגיעה ביצוא, וזה ישדר לשוק שהבנק עם האצבע על הדופק," הם אומרים.
נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש מסכם: ״שערי המטבע הקיימים אינם מאפשרים את קיומה של התעשייה הישראלית. אנו מצפים מבנק ישראל לנהל מדיניות מוניטרית אגרסיבית, בדומה לנעשה בכל העולם, על מנת לחזק את יכולתה של התעשייה הישראלית להתחרות בשוק הבינלאומי ובכך להבטיח את הצמיחה והתעסוקה במשק״.