הרשויות המקומיות הערביות שבתו בשבועיים האחרונים והתריעו כי משבר הקורונה הביא אותן אל סף קריסה. ראשי הרשויות הערביות מוחים על האפליה בסיוע הממשלתי לרשויות המקומיות בעקבות הקורונה, תמיכה שמסייעת דווקא לרשויות החזקות ומונעת מהרשויות העניות ביותר את היכולת להתאושש מהמשבר.
מתוך 2.8 מיליארד שקלים שהמדינה השקיעה ברשויות המקומיות בהתמודדות עם המשבר, הוקצה לרשויות הערביות רק כ-57 מיליון שקלים. כלומר, הרשויות הערביות קיבלו רק 2.3 אחוזים מהתקציב, זאת למרות שהן משרתות כ-15 אחוזים מהאוכלוסייה. ומדוע? כי המדינה החליטה לתמוך ברשויות המקומיות באמצעות מנגנון פיצוי על אובדן הכנסות מארנונה מעסקים, ולרשויות הערביות כמעט ואין ארנונה כזו. בחירתה של המדינה לפצות רשויות רק על אובדן ארנונה עסקית ולא לשקלל פרמטרים נוספים לחישוב הפיצוי, מנציחה את הפערים הקיימים ממילא בין הרשויות הערביות והיהודיות וממשיכה את האפליה ההיסטורית של הרשויות הערביות.
לרשויות הערביות אין בשטחן כמעט שטחים מניבים - כאלו המכניסים ארנונה עסקית לרשות. רק כ-3 אחוזים מאזורי התעסוקה המנוהלים על ידי משרד הכלכלה נמצאים בשטחי הרשויות הערביות. מרכז המחקר של הכנסת הצביע על כך שהמחסור בשטחים לתעסוקה הוא הסיבה העיקרית לגירעונות הנצברים ברשויות המקומיות ולתלות הגבוהה במענקי איזון.
ואכן, כשמשווים בין הרשויות היהודיות לבין הרשויות הערביות, עולים פערים גדולים מאוד: במחקר שערכנו לפני כמה שנים מצאנו כי בצפון, רשויות יהודיות מכניסות סכומים הגדולים פי 3 מארנונה לעסקים מרשויות ערביות, ובדרום המצב חמור אף יותר, שם רשויות יהודיות מכניסות סכומים הגדולים פי 7 מרשויות ערביות.
הפערים העצומים הללו בין הרשויות הערביות לבין הרשויות היהודיות אינם חדשים. האפליה של הרשויות הערביות החלה הרבה לפני המשבר, ורשויות אלו סובלות מאפליה ארוכת שנים בהקצאת הקרקעות ובחלוקת תקציבים. התוצאה היא פערים גדולים ביכולת של הרשויות המקומיות הערביות לספק שירותים איכותיים לתושביהן בשגרה ועל אחת כמה וכמה בחירום.
תושבת המתגוררת בישוב יהודי, תקבל כמעט פי 2 יותר שירותים מתושבת המתגוררת בישוב ערבי. הסיבה היחידה לפער היא שלרשויות המקומיות הערביות פשוט אין מספיק הכנסות
החלטת ממשלה 922, שהקצתה כ-10 מיליארד שקלים לפיתוח החברה הערבית, אמנם זיהתה את הפער בין הרשויות היהודיות והערביות ואף פעלה להקטנתו, אך במבחן התוצאה הפערים הם עדיין עצומים. כך לדוגמא בעוד שהרשויות היהודיות מוציאות בממוצע 3,110 שקלים לתושב על שירותים כגון פינוי פסולת, שירותים קהילתיים, חוגים לילדים ועוד, הרשויות הערביות מוציאות 1,720 שקלים בלבד. כלומר, תושבת המתגוררת בישוב יהודי, תקבל כמעט פי 2 יותר שירותים מתושבת המתגוררת בישוב ערבי. הסיבה היחידה לפער היא שלרשויות המקומיות הערביות פשוט אין מספיק הכנסות.
המצב חמור ולא ניתן להשלים עמו. יש פתרונות. על הממשלה לקדם מדיניות שתאפשר לרשויות הערביות להגדיל את ההכנסה שלהן על מנת לאפשר להן לספק שירותים חיוניים לתושביהן בחירום ובשגרה. לדוגמא: עידוד ותמרוץ בניית אזורי תעסוקה; חלוקה מחדש של ארנונה ממוסדות ממשלתיים; תיקון גבולות שיפוט של רשויות מקומיות, כך שיהיה להן יותר שטח לפיתוח אזורי תעסוקה ומסחר; או חלוקת הכנסות מארנונה של אזורי תעסוקה סמוכים. מניתוח עומק של מנגנונים אלו, שנערך כחלק ממחקר משותף של עמותת סיכוי, עמותת אינג'אז וועד ראשי הרשויות הערביות, עלה כי למרות שמנגנונים אלו קיימים ופועלים, במתכונתם הנוכחית הם לא מצליחים לצמצם פערים באופן משמעותי. אין ברירה אלא לחולל שינוי עומק במנגנוני ההקצאה התקציביים של הממשלה שיאפשרו לצמצם את האפליה ואת העיוותים ההיסטוריים המובנים, לחזק את עקרון הצדק החלוקתי ולקדם שוויון בין רשויות.
נגה שני היא מתכננת ערים במחלקה למדיניות שוויונית בעמותת סיכוי, המקדמת שוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים. גאדה אבו ג'אבר-ניג'ם היא מנכ"לית אינג'אז, המרכז המקצועי לקידום הרשויות המקומיות הערביות