אשת התקשורת ג. יפית שהלכה הבוקר (ג') לעולמה, לאחר מאבק ממשוך עם מחלת הסרטן בגיל 70. ג. יפית הוא שמה המסחרי של יפית גרינברג, שהייתה מחלוצות הז'אנר של תוכן שיווקי בישראל.
היא החלה בתור כתבת מדור צרכנות פרסומי בעיתונות, בשם "כדאי" וחתמה בשם העט ג.יפית. בכתבות שלה היא פרסמה מוצרים ושירותים, אך להבדיל מפרסומת רגילה, היא גם הוסיפה חוות דעת וביקורות, מה השהוסיפו ערך לקוראים.
"כשבני אייל נולד חיפשתי עבודה שתפרנס אותי ולא תגביל אותי בשעות", סיפרה בכתבה למעריב ב- 2018. "כך פיתחתי את הז'אנר החדש של כתבות אינפורמטיביות. בשנות ה־70 וה־80 לא היה ממש מקור מידע, והצרכנות הייתה בחיתוליה. הציבור היה צמא לאינפורמציה, ואני הנגשתי אותה בכתבות אינפורמטיביות. הכתבות הכניסו אותי לתוך המעיים של התעשייה. כל מה שהמלצתי בדקתי, ולעומק. ההזדהות שלי עם המוצר הייתה טוטאלית. מקצוענות הייתה, ועודנה, שם המשחק אצלנו".
אבל הפריצה הגדולה שלה, כזו שהובילה לכך שהפנים שלה מוכרות בכל בית בישראל היתה בזכות הטלוויזיה. גרינברג הבינה שאת המודל של שפרסום במסווה של כתבות צרכניות ניתן בקלות לשכפל לטלוויזיה. כשהערוץ המסחרי הראשון נפתח בשנות ה- 90, גרינברג רכשה כמות גדולה של זמן אוויר בזול, וחילקה את הזמן בין לקוחות קטנים עם תקציבים נמוכים יחסית. על-פי הערכות התשלום בעבור התשדיר וזמן האוויר נע בין 30 ל-40 אלף דולר.
השילוב של ההפקה הזולה שעלו, על פי הערכות בתעשייה, לא יותר מ-5,000 דולר, בשילוב מחירי זמן האוויר המוזלים, הפכו את גרינברג לאטרקטיבית ללקוחות ולרווחית מאוד. גורמים בשוק הפרסום העריכו אז, כי בעוד משרד פרסום מרוויח מכל קמפיין כ-7 אחוזים מסך-כל תקציב, אצל גרינברג הרווח זינק עד לכ- 30 אחוזים.
הקמפיינים הללו, שכללו גם לקוחות גדולים כמו סנו, הוט, תנובה, שטראוס עלית, ישראכרט, שירותי בריאות כללית, סופר פארם, טרה ועוד, מיצבו את גרינברג כדמות ברת-סמכא בענייני צרכנות בקרב אחוז גדול מהאוכלוסיה בישראל. בתעשייה העריכו שגרינברג קיבלה תקציבים חיצוניים בהיקף של כמיליון דולר בחודש על הכתבות הללו. בהמשך צירפה אליה גם למשדרים את הדוגמנית מאיה ישעיהו, כלתה.
עם השנים גרינברג בנתה אימפריה קבוצת התקשורת משלה (שבה שותף גם בנה, איל) ומחזיקה כמחצית מהבעלות על G מדיה גרופ - קבוצה הכוללת, בין השאר, חברות שיווק, רכש מדיה, אינטראקטיב, מיתוג ויחסי ציבור.
גרינברג לא הגבילה את פעילותה רק בתחום הפרסום אלא פנתה גם לתחום הנדל"ן. בשנת 2008 פורסם באתר גלובס כי גרינברג רכשה לא מעט נדל"ן כולל בניין משרדים גדול בנמל תל אביב ושתי דירות בכיכר המדינה. אחת הדירות משמשת אותה למגורים והאחרת נרכשה לצורך הסבתה לאולפן צילומים. חברות בבעלותה בנו את פרויקט "אנטוקולסקי" בסגנון ה"באוהאוס", אחד הפרויקטים היוקרתיים בתל אביב.
"לא מוותרת על ספר טוב לפני השינה"
בשנת 2014 גרינברג החליטה להיכנס לתחום חדש. היא ובנה אייל, רכשו את השליטה על רשת סטימצקי, מקרן מרקסטון, שהייתה אז בקשיים כלכליים. "לפני מספר שנים הרגשתי שאני צריכה לעשות שינוי, הגעתי למסקנה שאני חייבת להיות עצמאית, ולא רק לפרסם אחרים", אמרה גרינברג בראיון למעריב. "כשהגיעה ההצעה לרכוש את סטימצקי, שנקלעה אז לקשיים חמורים, החלטנו שותפיי ואני ללכת על זה. החיבור עם סטימצקי היה הכי טבעי עבורי. מאז ומתמיד ספרים מילאו את חיי, כשאני קוראת ספר אני חיה אותו, אני הופכת לתסריטאית, לבימאית ולמלבישה. אני לא מוותרת על ספר טוב לפני השינה".
בריאיון למאקו באותה שנה היא התייחסה גם לשינויים בתחום הפרסום שהובילו להחלטתה: "היום יותר קשה. אז הייתי היחידה בתחום, היום יש המון. יש אינטרנט ובלוגים והיום כל אחד הוא סוג של עיתונאי", תיארה. "אין נוסחה מדויקת להצלחה, אחרת היינו כולנו עשירים. אבל יש לי כמה טיפים. ראשית, מזעור נזקים. לדוגמא, עסק חייב לעשות ביטוחים מתאימים כדי לא ליפול אם משלוח מתפקשש, או עסק שמתעסק בייבוא - לא להתחיל במשלוחים גדולים גם אם זה אומר להרוויח פחות אבל בטוח. שנית, לשים מטרה ולהסתכל קדימה, לעשות תכנית. ודבר נוסף, לדעת עם מי לעשות עסקים ולא להיות ראוותן. אני לא אוהבת ראוותנות".
בשנה שעברה רכשה סטימצקי גם מניות ברשת האופנה גולף מהמיליארדר לן בלווטניק. רשת הספרים מחזיקה ב-6.5 אחוזים ממניות גולף. כדי שהעסקה תיהיה כדאית לסטימצקי, הוחלט על מינוי אייל גרינברג, בנה של ג. יפית, כמשנה למנכ"ל גולף, בנוסף כך תפקידו כמנכ"ל רשת סטימצקי.בכך קיוו ברשת גולף שתהיה הלימה מלאה בין האינטרסים של כלל תעשיות לגרינברג. אם גרינברג יצליח להביא לשיפור, סטימצקי תקצור רווחים מהירים; אם העסק לא ימריא, הוא לא סיכן דבר.
"המשפחה, זה מה שחשוב באמת בחיים"
גרינברג נולדה בשם יפה מימון בבני ברק למשפחה מסורתית, ולמדה בבית ספר תיכון עירוני דתי בני ברק. היא בעלת תואר ראשון בחינוך וגאוגרפיה באוניברסיטת בר-אילן. בראיון ל- YNET במרץ לפני שנה, היא סיפרה על זיקתה העמוקה לדת. "כבר שנים שהיא שומרת שבת. הפסקתי לנסוע בשבת לפני 12 שנים. בעלי בני (בנימין ארד) הקריא לי משהו מהגמרא ודיברנו על העומק בדיני ממון וחולין שם, וזה מה שבעצם תלמידי ישיבה לומדים, חומר שמקביל ללימודי משפטים באוניברסיטה. זה ספר חוקים שכל תלמידי הישיבות לומדים ונשמעים לתוכנו. זה ספר החוקים שלהם'".
בקורונה העידה כי חברת סטימצקי, החברה בבעלותה ספגה בהתחלה מכה ,אך מהר מאוד התאוששה כשגרינברג חיזקה את אתר האונליין ומכרה ספרים משם. "בסופו של דבר הרשת עברה את 2020 בסדר. ברור שלא הרווחנו מה שרצינו, אבל היה סביר"', אמרה באותו ראיון".
היא העידה על עצמה שהיא טיפוס משפחתי, וביתה תמיד היה פתוח. במיוחד בימי שישי."המשפחה, זה מה שחשוב באמת בחיים. כל השבוע אנחנו עסוקים בעניינינו, ורק מחכים ליום שישי ליהנות מהיום עם המשפחה והחברים. בכל שישי אנחנו מקפידים על קבלת שבת ועל ארוחה מפוארת ומושקעת, יושבים, צוחקים. בשבילי זה אושר צרוף".