הקריירה של יונתן וולפגור התחילה בגלל הסרט "האשליה", שמתאר ארבעה קוסמים שמתכננים לשדוד בנק. "מאז שהסרט יצא לא הפסקתי לדבר עליו עם חברי. הבנתי שגם אני רוצה להיות קוסם ורציתי לדעת כיצד לעשות את כל הקסמים שהם עשו בסרט", אומר מספר וולפגור (18) קוסם ואמן חושים.
הוא התחיל ללמוד קסמים דרך סרטונים ביוטיוב והעלה קסמים מקוריים שפיתח לרשת. "בעקבות הסרטונים, אמן החושים שימי אטיאס שמע עליי ונפגשנו. הוא לימד אותי סודות רבים ואף המליץ לי להצטרף לאגודת הקוסמים"
אחרי כמה שנים של למידה ואימונים בבית מול המראה בחדר, בגיל 15 וחצי הוא החליט שהגיע העת להתחיל להופיע בפני אנשים. " התחלתי להופיע בפני ילדים", וולפגור נזכר. "בניתי מופע שלם, קניתי ציוד, הגברה, והתחלתי לפרסם סרטונים בפייסבוק וברשתות החברתיות, ומשם זה רק התפתח יותר ויותר".
"הפעם הראשונה שהופעתי הייתה מדהימה" ,הוא אומר בעיניים נוצצות. "קלטתי שעשיתי הופעה שלמה לבדי וקיבלתי על זה תשלום. הבנתי שלא רק שאני מקבל כסף, אני גם נהנה מזה על הדרך ומפתח את התחביב שלי".
וולפגור דרש פחות כסף מקוסמים אחרים. מהלך טבעי למי שנמצא בתחילת דרכו. "כיום, לאחר שנה וחצי של פרסומים והופעות, אני כבר מופיע לכל הגילאים, ומרגיש שהשתפרתי ולמדתי המון על הדרך שבה מופיעים ועל איך להתנהל במצבים מסוימים שאותם לא ידעתי בתחילת דרכי".
גם ערן מחלב (17) מפתח אפליקציות ואתרים ידע מגיל צעיר בדיוק מה הוא רוצה לעשות. "גדלתי בבית שהטכנולוגיה מאוד נוכחת בו ועוד מהילדות התעניינתי מאוד במחשבים. תמיד עניין אותי ההיגיון שמאחורי מכשירים ותוכנות, ואיך בדיוק כל דבר עובד".
בזמן שלמד בכיתה ו' רשמו אותו הוריו לקורס פיתוח אפליקציות ותכנות במכללת HackerU. "מאוד אהבתי את העובדה שאני כותב משהו והוא פועל ועושה בדיוק את מה שאני מגדיר. בהמשך מנהלת הקורס הציעה לי להצטרף לצוות ההדרכה שלו וזו הייתה חוויה מלמדת שמאוד נהניתי ממנה. בנוסף לאפליקציות התחלתי ללמוד פיתוח אתרים באופן עצמאי. בכיתה י' בחרתי להרחיב 10 יחידות מדעי המחשב ורשתות וגם התנדבתי לפתח ולתחזק את אתר ואפליקציית בית הספר שלי. אני מרגיש שזה מאוד תרם לי אישית ומקצועית", הוא אומר בסיפוק.
"בכיתה ט' קיבלתי הצעה משותף של אבא שלי לבנות אפליקציה שהמתכנת המקורי שלה לא הצליח לפתח אותה בצורה טובה", נזכר מחלב. "בהתחלה חששתי, אבל בסוף הצלחתי לבנות אותה בצורה שכולם היו מרוצים ממנה. זו הייתה גם הפעם הראשונה שקיבלתי כסף על עבודה כזו – אמנם פחות ממה שהמפתח המקורי היה אמור לקבל, אבל משמעותית מעל ומעבר למקובל בגילי".
כיום הוא עובד בצוות פיתוח שאחראי על הובלת אליפות הסייבר הישראלית (SKILLZ). "פגשתי אנשים בעלי תחומי עניין זהים לשלי, ולמרות שהייתי הכי צעיר מבניהם הם היו מאוד נחמדים אליי וממש כיף לי לעבוד שם עד היום", הוא אומר בגאווה.
אצל ים טנא ולנסי, שחקנית בת 16 וחצי הקריירה התחילה כבר בגיל 9. "אמא שלי קראה עיתון וראתה מודעה - אודישנים למחזמר 'אנה ומלך סיאם'. היא הראתה לי את המודעה וישר אמרתי לה שאני רוצה ללכת. ההורים שלי לא היו בעד כי הם חשבו שלא אעבור, כי 'ממתי אני יודעת לשיר ולשחק?'. הגעתי לאודישן קצת לחוצה, הוא התקיים על במה מול הבמאי, הכוריאוגרף והמנהל המוסיקלי. שרתי את השיר 'אפונה וגזר' של גידי גוב ואיכשהו עברתי את השלב הראשון, השני ואז את האחרון ונכנסתי להפקה. אני זוכרת שנהניתי מאוד".
שנה לאחר מכן, המורה שלה לדרמה בבית הספר היסודי הביאה לה פתק של אודישנים למחזמר "צלילי המוסיקה" בבית צבי. "התרגשתי מאוד כי מאוד אהבתי את הסרט. הייתי צריכה לשיר את השיר מהמחזמר 'דו רה מי' והיה לי מאוד קשה, הוא דיי גבוה. זה היה אודישן שאני לא אשכח לעולם. נכנסתי פנימה, התחלתי לשיר עם מלא זיופים, ואז הבמאי, ארתור קוגן, עצר אותי, הייתי בטוחה שזהו. אכלתי אותה. הוא הרים אותי על השולחן ואמר לי לצעוק 'לה לה לה' לפי המנגינה של דו רה מי, יצאתי מהאודישן ובאותו רגע הודיעו לי שהתקבלתי. כל כך שמחתי", היא נזכרת.
מאותו רגע הפך בית צבי לבית השני שלה. "ביליתי שם כל היום, ובאותה השנה התקבלתי גם ל'עלובי החיים' בבית צבי. גם היום, המחויבות שלי היא לבית צבי, אני לומדת לעשות תאורה וסאונד, ורואה הצגות עם סטודנטים כל כך מוכשרים. הספקתי לשחק גם בשני סרטים וכרגע אני משחקת במחזמר 'סאלח שבתי'".
"מאז שאני זוכרת את עצמי על הבמות, אני מקבלת על כל חזרות ולכל הצגה סכום כסף מסוים", היא מסבירה. "אני גם רשומה בסוכנות של 'זוהר יעקובסון', וזה מאוד נוח כי ככה אני לא צריכה להסתבך עם כל התשלומים והסכמים. אני יודעת שיש לי מי שדואג לי וזה מדהים".
שלושתם מסכימים כי בלי תמיכת המשפחה העסק לא היה עובד. "ההורים והמשפחה מתחילת הדרך ראו שאני מתעניין ועזרו לי להשתפר, שאלו קוסמים אם הם עושים שיעורים פרטיים בשביל שאתקדם", מספר וולפגור. "הם היו מסיעים אותי לכל ההרצאות ולאגודת הקוסמים. כשהתחלתי להופיע הם היו מסיעים אותי גם להופעות, מייעצים לי בסוף ההופעה מה יש לשפר ומה היה טוב, והם אלה שגם קנו לי את ציוד ההגברה הראשון שלי".
"ההורים שלי מפרגנים ותומכים", טוענת גם טנא ולנסי. "הם כמובן הזהירו אותי שאם התאטרון יפגע לי בלימודים אני אצטרך להפסיק. אבל זה לא. הם נהנים מההצגות ומאוד גאים בי".
ומחלב מוסיף "רוב המשפחה שלי מהתחום ולכן הם מאוד מעודדים אותי להמשיך להתקדם בו. הם סומכים עלי שלא אזניח חובות אחרים".
"אני יוצא להפסקה קצרה מהשיעור ועונה ללקוח"
אבל יש עוד גורם שמעורב בתהליך מפאת גילם והוא בית הספר. למרות גילם הצעיר שלושתם מגלים בגרות וטוענים כי הלימודים והחברים הם עדיין מעל הכל.
"אני לא לוקח על עצמי הרבה עבודה בתקופה של בחינות או בגרויות", פוסק מחלב. "במהלך שנות הלימודים קיבלתי תעודות הצטיינות לימודית וגם חברתית – מאוד אכפת לי מהאקלים הכיתתי והבית ספרי והפן החברתי חשוב לי לא פחות מההצלחה שלי בלימודים. יש לי חברים מאוד טובים ואנחנו יוצאים הרבה. אני לא חושב שהלימודים והעבודה אמורים להיות סבל או משהו שמפריע לחיים התקינים שלי. השנים האלה חשובות ואני חושב שצריך ליהנות מהן".
"לפעמים יש עומס כבד בלימודים אני נוהג לסגור פחות הופעות ולחכות שהעומס ייגמר או לקבוע כשיש זמן בין כל המבחנים והעבודות", אומר וולפגור . "אם מתקשרים לברר לגבי אירוע בזמן שאני בבית הספר אני יוצא ל'הפסקה קצרה', מנהל את השיחה עם בעל האירוע שמתקשר לברר ואומר לו שאחזור אליו יותר מאוחר עם כל הפרטים וכך בעצם התחביב לא פוגע בלימודים".
"עם בית ספר זה קצת קשה להסתדר", מודה טנא ולנסי, "ההפקה של 'סאלח שבתי' יצאה ממש בתקופת הבגרויות ולא הייתי בבית ספר המון פעמים, אז למדתי לבגרויות ומתכונות בזמן החזרות. השחקנים המדהימים עזרו לי. יש פעמים רבות שאני לא נמצאת בבית ספר בגלל חזרות, הצגות, צילומים וכו׳. המורים וההנהלה תומכים בי, מצדיקים לי חיסורים, ועוזרים לי בכך שהם משלימים לי שעות שהחסרתי, אין לי דרך להראות להם כמה שאני מודה להם".
גם עם חברים יותר קשה לה להיפגש. "זה קצת יותר מסובך מאשר בני נוער אחרים, לוח הזמנים שלי מסודר ביומן, ואפילו כשאני קובעת להיפגש עם חברים אז אני פותחת יומן וקובעת", היא מסבירה.
"זה קשה מאוד לשלב את התחביב עם החברים, בית הספר וכל הלימודים מסביב", מסכים גם וולפגור, "אבל אם אוהבים משהו, עושים אותו עד הסוף".
"להוציא רישיון טיס ולטייל בעולם"
כרגע שלושתם חוסכים את הכסף שהם מרוויחים אבל לכולם יש תוכניות די גדולות ומפורטות לגביו. "הכסף שאני מקבל מן ההופעות מתחלק לכמה דברים, קודם כל תמיד לאחר כל הופעה אני משאיר כסף בצד לחסכונות שיישארו לעתיד", אומר וולפגור. "שאר הכסף מההופעות שנשאר הולך לשני תחומים - תחום אישי ותחום עסקי. בתחום האישי, הכוונה לכסף ליציאות עם חברים, ימי הולדת שהולכים אליהם, מסיבות מידי פעם, קניית בגדים. בתחום העסקי אני מוציא על קניית קסמים חדשים וכנסים של קוסמים בארץ ובעולם שיעורים פרטיים בקסמים עם הקוסמים הטובים ביותר בארץ וציוד צילום כדי לפרסם את עצמי"
"כרגע אני תלמיד ואין לי הרבה הוצאות, אז הכסף מצטבר וישמש אותי בעתיד להגשמת המטרות שלי. המטרה שלי בעבודה בשלב הזה היא לא כלכלית", אומר מחלב. "אני מאוד נהנה מהעשייה וצובר ידע וניסיון, ככה שהכסף מבחינתי הוא בונוס".
ומה התוכניות לעתיד?
"אני חושב שאלמד מדעי המחשב או הנדסה אחרי הצבא", אומר מחלב. "בנוסף, אני רוצה להוציא רישיון טיס ולטייל בעולם מהכסף שחסכתי".
טנא ולנסי חוסכת כבר ללימודים. "אני מקווה להיות בתאטרון צה"ל. אחר כך אני רוצה להתחיל לימודי משחק. החלום זה ללמוד בבית ספר למיוזיקלס בלונדון, ואם בארץ, אז כמובן שבית צבי", היא אומרת.
לעומתם מודה וולפגור כי הוא לא יודע אם בעתיד זה יישאר המקצוע שלו, "גם תחום המחשבים מאוד מדבר אליי אך מה שאני יודע שזה תמיד יהיה חלק משמעותי בחיים שלי ושאני לעולם לא אפסיק לאהב אותו ולהסתקרן ממנו כי תמיד יש עוד דברים ללמוד".
"אני מאוד אוהב לשמח ילדים ואנשים באופן כללי וגם נוהג להתנדב בבתי חולים, כדי לספק רגעי אושר לילדים שעוברים דברים לא פשוטים. זוהי זכות גדולה להיות בעל כישורים שיכולים לשמח קהל ואני לא מתכוון לוותר על הזכות שניתנה לי".