לפני כשנה נדקר למוות יוסף זוהר בן ה-14 בחולון, בעקבות מריבה על שימוש באופניים. משפחתו ביקשה לקבור אותו בבית הקברות חולון כדי שיהיה קרוב למשפחה המתגוררת בעיר. בחברה קדישא דרשו 44 אלף שקלים עבור קבר רגיל (לאחר שבמקור נדרש סכום גבוה יותר), משום שמדובר בבית קברות "סגור" – הגדרה לבתי עלמין ש- 99% מחלקות הקבר בהן אינן פנויות לקבורה ואשר הוכרזו על ידי השר לשירותי דת כסגורים. "הסכום בקושי מכסה את העלות", טענו שם. משפחתו האבלה והכואבת של הנער לא יכלה לעמוד בהוצאה הכבדה והנער נקבר ב"קבורת על" ללא תשלום.
כל מוות הוא חוויה קשה לאלו שנשארים לאחור, והוא ממשיך ללוות אותם במשך שנים. אולם פרט לעצב מגלות המשפחות שיש לאובדן משמעויות כלכליות כבדות שצריך להתמודד עמן. בין אם מדובר בהוצאות קבורה וההתמודדות מול חברה קדישא, ובין אם המשפחה צריכה להתמודד עם אובדן הכנסה של אחד המפרנסים של משק הבית.
עוד ב-mako כסף:
- הדרך היחידה להוזיל מחירים היא לא ללכת לחנות
- 12 עצות להצלחה מאנשים שעשו את זה בגדול
- רוצים להיות עשירים? תרמסו את כולם
המקרה של יוסף זוהר מעיד על הנטל הכבד שמוטל על משפחות בשעתן הקשה ביותר. באופן עקרוני, בישראל לא משלמים על שירותי קבורה, בתנאי שהמת הוא תושב ישראל (גם אם הוא לא יהודי). הוצאות הקבורה ממומנות על ידי הביטוח הלאומי, שמשלם את דמי הקבורה ישירות לחברה קדישא, או לכל גוף אחר שהורשה לעסוק בקבורה. שווי דמי הקבורה המכוסים על ידי הביטוח הלאומי מוערך ב-4,500 שקל, נכון לעכשיו.
אולם הדבר נכון כל עוד למשפחה אין בקשות מיוחדות, כפי שגילתה משפחת זוהר. כאשר המשפחה מבקשת חלקה מסוימת או בית עלמין מסוים, הדבר נקרא "קבורה חריגה". במקרה כזה המשפחה נדרשת לשלם עבור הקבורה, והרבה. התופעה בולטת במרכז הארץ שבו רוב בתי הקברות מוגדרים "סגורים".
אין מדובר בפעילות לא חוקית. המדינה התירה לחברה קדישא להקצות חלק מהקרקע בבתי הקברות הסגורים למכירת חלקות תמורת תשלום, ולאור מצוקת המקומות המחירים מגיעים לכ-60-70 אלף שקל בחולון או בפתח תקווה. מי שרוצה לקבור את יקיריו בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב ישלם כמה מאות אלפי שקלים. בדיוק כמו בנדל"ן (הרי בשני המקרים מדובר בקרקע), בתל אביב הרבה יותר יקר.
החברה קדישא אמורה להשתמש בכספים אלו לכיסוי הוצאות קבורה שאינן ממומנות על ידי הביטוח הלאומי, כגון הכשרת הקרקעות לקבורה ופיתוחן, סלילת שבילים, ניקוז, גינון, ניקיון, שמירה וביטוח. אולם חוסר הפיקוח על גובה התשלום מוביל לעליית מחירים. המשפחות הכואבות משלמות, והשוק משתולל.
"ניצול ציני וקשה של מצב האבלים"
לא פעם, החברה קדישא מנצלת את מצבם הרגיש של בני המשפחה ודורשת תשלום גבוה, אף שהייתה יכולה להציע באותו האזור קבורה בחינם. אישה מאזור חיפה תבעה את החברה קדישא בטענה ששילמה 25 אלף שקל כדי לקבור את בעלה בחלקה שהייתה סמוכה לחלקות חינם. איש מחברה קדישא לא טרח להסביר לה את הדבר. בתחילה היא נדרשה לשלם 30 אלף שקל, אבל החברה הועילה לעשות לה "הנחה". בבית המשפט טענה האישה שמעולם לא הובהר לה שהיא זכאית לקבור את בעלה ללא תשלום, ממש באותו האזור בו הוא נקבר בסופו של דבר. מנגד, חברה קדישא טענה שמדובר בחלקה חריגה, והיא רשאית לגבות עליה תשלום.
בית המשפט לא קיבל את עמדת החברה קדישא והטיח בה ביקורת קשה. "הנתבעת, באמצעות עובדיה, מנסה להצניע כמיטב יכולתה את האפשרות לקבורה בלא תשלום וגובה מחירים גבוהים במיוחד, שלא לומר שערורייתיים, בלא כל פיקוח. מדובר בניצול ציני. אוי לאוזניים שכך שומעות, שהבאים לקבור את יקירהם בקבר ישראל נאלצים להתמקח בשעתם הקשה", כתב השופט.
נושא הפיקוח הוא רגיש במיוחד. ההסדר שמאשר תשלום על קבורה בחלקה שהוכרזה כחריגה דורש חתימה של המשפחה על הצהרה שבה היא מסכימה לקבורה בתשלום. אולם התעריף על שירות כזה אינו קבוע בחוק, והוא נתון לשיקול דעתו של הגוף האחראי על קבורה באותו המקום. הביקור לחלקות החריגות הביא גם לתופעה של מאכערים, שמצליחים להשיג חלקות מבוקשות באמצעות קשרים, ובדרך גוזרים קופון שמן.
רוצים הובלה? תשלמו
אין זה השירות היחיד שאמור להתקבל ללא תשלום. הביטוח הלאומי מכסה על עלות הטיפול בנפטר. הדבר כולל את טהרת הנפטר ותכריכים רגילים, שעלותם היא בין 200 ל-350 שקלים. בנוסף מכוסים השתתפות חזן וצוות קבורה במהלך ההלוויה והעברת הנפטר למקום הקבורה, בכל שעות היממה.
גם כאן המקרים יוצאי הדופן מקוממים. חברה קדישא גובה מאות ואף אלפי שקלים עבור פינוי נפטרים במהלך השבת ובשעות הלילה. במוסד לביטוח לאומי נמנעים מלהחזיר את הכסף עבור הפינוי.
בדיקה של חדשות 2 העלתה שעל פינוי מחוץ לשעות העבודה משלמת משפחת הנפטר 600 שקל לאמבולנס, ועוד 360 שקל לחדר הנפטרים. "כל פינוי כרוך בהוצאת שלושה אנשים מבתיהם באמצע הלילה פלוס נהג", הסביר אברהם מנלה, מנכ"ל חברה קדישא בת"א.
אין זה המקרה היחיד שבו התקנות מחייבות את המשפחה לשלם לחברה קדישא. אם איתרע מזלכם ובן משפחתכם מת בעיר אחת, אבל הוא צריך להיקבר בעיר אחרת, תשלמו על ההובלה שלו. התעריף הוא 373 שקלים עבור 10 הקילומטרים הראשונים מתחום השיפוט של הרשות המקומית האחת, ועוד 11.33 שקלים עבור כל קילומטר נוסף עד למקום הקבורה.
גם המתנה עם הקבורה תעלה לכם כסף. חברה קדישא לא תדרוש מכם תשלום על שמירת הנפטר בחדר קירור ביום הראשון. החל מהיום השני תשלמו 356 שקלים ליום, על פי התעריף של משרד הבריאות. בימי שישי וערב חג התשלום נגבה החל מהיום השלישי.
החלקה היא רק ההתחלה
אולם העלויות לא נגמרות כאן, ואינן מכוסות על ידי הביטוח הלאומי. הדפסת מודעות אבל לתלייה בסביבת המגורים הקרובה של המת יכולה לעלות כמה מאות שקלים. מודעה בעיתון תעלה לכם כ-500 שקל. יש משפחות שממנות אוטובוסים למלווים (הוצאה שיכולה להגיע ל-2,000 שקלים) ומסע הלוויה במסלול מיוחד, שגם הוא מוסיף 1,000 שקלים לחשבון.
אגב, אם המוות היה בבית או ברחוב (לעומת בית חולים), התעריף של מד"א לקביעת מוות הוא מעל 700 שקל, שלא מוחזרים על ידי קופות החולים בטענה שלא מדובר בטיפול להצלת מוות.
גם ההוצאה על מצבה, שאיש אינו מוותר עליה, לא מכוסה על ידי ביטוח לאומי. על פי אתר "מידרג", מחירי מצבות נעים בין 3,000 שקל ל-5,000 שקל, למצבה מאבן חברון שהיא הפופולארית ביותר במצבות בישראל ומהווה את האופציה הזולה ביותר. האופציות היקרות יותר הן שיש טורקי או אבן סלייב שמחירן נע בין 4,500 שקלים ל-7,500 שקלים. מצבות מגרניט או אבן גלילית עולות בין 7,000 ל-12,000 שקלים. עלותה של מצבת בזלת הוא 10,000 שקלים ומעלה. גם הכיתוב על המצבה עולה כסף – אם מדובר בחריטה ומילוי בצבע המחיר הוא בין 4 ל-9 שקלים לאות; חריטת אותיות ויציקת עופרת לתוכן תעלה בין 8 – 12 שקלים לאות. הדבקת אותיות על המצבה עולה בין 30 ל-70 שקלים לאות.
יש רבים המעדיפים לרכוש חלקת קבר עוד בחייהם, בעיקר מי שרוצים להיטמן לצד אדם יקר להם שנפטר, או לשמור מקום בבית עלמין ליד מקום מגוריו וכך להקל על בני המשפחה, גם כספית. באתר המשרד לשירותי דת יש פירוט של תעריפי חלקות לקניה בחיים, ועל פי חוק לבית העלמין אסור לחרוג מהם. אלא שגם זה קורה, והיו מקרים שהגיעו גם לבתי משפט. המחירים היקרים ביותר הם בירושלים, תל אביב, חיפה והרצלייה (מעל ל-14 אלף שקל).
חילונים משלמים יותר
ההתמודדות מול חברה קדישא אינה הכרחית. כיום נקברים מאות אזרחים בקבורה שאינה יהודית כהלכה. בישראל יש כמה עשרות בתי עלמין פרטיים (רובם בקיבוצים ובמושבים), שעונים על הצורך של מי שאינו רוצה, או אינו יכול, להשתמש בשירותי הקבורה שמציע המשרד לשירותי דת. אין הכוונה לחלקות המיועדות לקבורה אזרחית בבתי עלמין ציבוריים, המיועדות ללא יהודים.
עם זאת, יש גם המבקשים להיטמן בבית עלמין פרטי בטקס יהודי דתי מלא, וזאת משום שבתי הקברות הפרטיים מטופחים ומרווחים יותר בדרך כלל מבתי קברות ציבוריים. מחירי הקבורה בבתי העלמין הפרטיים מתחילים בכמה אלפי שקלים ויכולים להגיע גם ל-30 אלף שקל ויותר. הכל תלוי במיקום בית העלמין (המרכז, כמובן, עולה יותר), גודל החלקה, העיצוב ועוד.
אם הנפטר אינו חבר הקיבוץ או המושב, הביטוח הלאומי לא משתתף במימון הקבורה. אגב, המדינה החליטה להפסיק את שירותי הקבורה בקיבוצים ובמושבים, למעט לתושבים, נושא שעדיין נמצא במוקד של מאבק בין תומכי הקבורה החילונית לדתית.
אלון נתיב, מנכ"ל חברת עלי שלכת, החברה המובילה העוסקת בקבורה חילונית, מסביר, שהחוק מגדיר קבורה אזרחית כשהאדם או בני משפחתו רוצים קבורה לפי בחירתם. "זה יכול להיות גם בטקס יהודי מלא, אבל בארון, או עם מוסיקה, כיסאות לאבלים ועוד," אומר נתיב. "הנפטר מראש או בני המשפחה קובעים לנו את צורת הקבורה. כיום ניתן גם לקבל שירותי קבורה הכוללים מוסיקה, כיסאות ועוד גם בבתי עלמין של החברה קדישא. הדבר היחיד שלא אפשרי במקרה כזה הוא קבורה בארון".
כך צמחה לה תעשייה שלמה סביב מסע ההלוויה. תזמורות, זמרים, די.ג'יי, קייטרינג, מספידים מקצועיים, מאפרים, צלמים, הפרחת בלונים והקרנת סרטי וידיאו - אלה רק חלק מהעסקים שפורחים סביב טקסי הקבורה בישראל. מי שהופך את הדרך האחרונה להפקת ענק, יכול למצוא את עצמו מוציא סכומים של עשרות אלפי שקלים, שלא נוגעים כלל לקבורה עצמה.
איך? פשוט. נגן שילווה את האירוע עולה בין 800 ל-1,500 שקל. הרכב מוזיקלי כבר יכול להגיע ל-3,000 שקל. משפחות ששוכרות שירותי של חברת קייטרינג יכולות לשלם גם 10,000 שקל (תלוי בכמות המוזמנים). הפקת קליפ יכולה להגיע בקלות ל-5,000 שקל. צלם וידאו באירוע יעלה לכם בין 2,000 ל-5,000 שקל נוספים. ארגון והפקה עולים גם הם בין 2,500 שקל ל-5,000 שקל. מספיד יעלה כ-1,500 שקל.
ואם בכל זאת החלטתם להתעקש על ארון? לדברי נתיב מחירי ארונות נעים בין 1,000 שקלים לארון פשוט ועד ל-8,000 שקל לארון מהודר. בעלי שלכת חלק מהחברה אף מוכרות שירותי אקסטרא כמו שמירת ה-DNA של הנפטר תמורת כ-2,000 שקלים; בני המשפחה מקבלים את זה בקפסולה מיוחדת, למקרה שהמדע יתקדם, הזעזוע הציבורי ייעלם ואפשר יהיה לשבט את הנפטר. ניתן לשמור DNA בחיים, אף של כל בני המשפחה, וזה יכול לסייע למטרות רפואיות. יש המציעים כתובת ברקוד על המצבה ובה סיפור חייו של המנוח.
אף שהיהדות מצדדת בהטמנת גופות באדמה ("ואל העפר תשוב"...) אין מניעה בישראל משריפת גופה של נפטר, אבל גם אין השתתפות של המדינה בהוצאות הכרוכות בכך. הביקוש לשריפת גופה ושמירת האפר או הטמנתו קטן מאד בישראל, אך גם הוא גדל, טוען אלון נתיב, שחברתו "עלי שלכת" היא היחידה המציעה שירותים אלה כיום, הוא אומר. המחיר מסתכם באלפי שקלים, תלוי במקום אליו מובל האפר ובטקס אותו מבקשת המשפחה לצד שריפת הגופה.
נתיב מעריך שבין 12 ל-15 אחוז מכלל הנקברים בשנה נקברים בקבורה אזרחית. זאת לעומת אחוזים בודדים לפני 15 שנה, אז היו רק שני קיבוצים שהציעו את השירות, לעומת עשרות בתי קברות כיום. לדעתו, הנתון הזה הוא פועל יוצא של שינוי הגישה הדרמטי שחל באוכלוסייה כלפי הדת: "יש מי שכבר לא מלים את בניהם, או עושים את זה אצל אורולוג ולא בטקס דתי. כשליש מהזוגות נישאים היום שלא באמצעות הרבנות הראשית. ההתרחקות מהדת לצד התגברות האינדיבידואליות היא צורך אוניברסאלי הקיים גם בישראל," הוא מוסיף. "לא מדובר באנטי יהדות; רוב השוכרים את שירותינו הם לא אנטי דתיים, אלא באים מתוך הצורך לבחור איך ייפרדו מיקיריהם בעת מותם. יש גם אנטי דתיים, אבל הם מיעוט".
יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il