הפרידה של בני הזוג, מיכאל צ'רנוי וניקול ראידמן מעוררת את השאלה, מה יקרה עכשיו לניקול ראידמן מבחינה כלכלית. שאלה שמתחדדת לאור הצהרתה של ראידמן בריאיון שניתן כבר בשנת 2013, לפיו היא והאוליגרך לא ערכו הסכם ממון.
לאור העובדה שניקול ראידמן ומיכאל צ'רנוי מהווים זוג שמעמדו הוא "ידועים בצבור" לא חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, אלא חלה עליהם "הלכת השיתוף". כלומר, בניגוד לבני זוג שנישאו כדת משה וישראל, בהעדר הסכם ממון ברירת המחדל היא שיתוף בכל הרכוש שנצבר במהלך הנישואין. על זוגות בסטטוס של ידועים בציבור לא חלה הלכת השיתוף אוטומטית, הפסיקה שהתפתחה בנושא קובעת כי מי שטוען שהוא זכאי למחצית מרכוש בן הזוג, צריך להוכיח כוונת שיתוף.
מה אם יתברר שדווקא הוא זה שצבר את הונו הרבה לפני שהם נעשו לזוג ויתגלה כי דווקא היא הרוויחה מיליונים בתקופת הזוגיות? עולה מדבריה כי הם ניהלו מערכת יחסים כלכלית של הפרדה מוחלטת בתחום הרכוש, עובדה שיכולה בהחלט להשפיע על הזכות של כל אחד מהם לתבוע מחצית מההון שנצבר. שכן, כאמור, בניגוד להסדר החל על זוגות שנישאו, לגבי ידועים בציבור הפסיקה קובעת שיש להוכיח כוונת שיתוף.
ידועים בציבור שהעדיפו לוותר על שירותי הרבנות ולא להינשא, יזקקו לשירותי הרבנות בעת הפרידה. מאחר ולבני הזוג שני ילדים, הרי שעל פי ההלכה היהודית נעשו קידושין ולכן אם תרצה ניקול ילדים נוספים הם עלולים להיחשב ממזרים ולכן לא יחסך מהם הליך הגירושין עצמו והם יזקקו ל"גט לחומרא" שכרוך בהליך של סידור גט בבית הדין הרבני.
מה היה לנו, בהנחה שהפרידה תגיע לפסים משפטיים? רבנות חסכו בדרך פנימה אך לא חסכו בדרך החוצה. איזון הנכסים וההון שנצבר לא חל אוטומטית אלא מהווה מקור למאבק משפטי ולספק פרנסה לעורכי דין, שמאים, אקטוארים, שלא לדבר על פסיכולוגים לילדים אשר בדרך כלל משלמים את המחיר בכל מאבק משפטי בין בני זוג.
חשיבותו של הסכם ממון
בשנים האחרונות לא פורסם פירוט של הונו של צ'רנוי. בשנת 2006, בטרם החלה הזוגיות בינו ובין ראידמן, העריך מגזין פורבס את הונו ב-975 מיליון דולר.
מאחר ומדובר באיל הון שזהו "פרק ב" של חייו אשר הגיע למערכת היחסים כשהוא בעל הון רב, הגיוני היה שהוא יעמוד על עריכת הסכם ממון בטרם החלו בחייהם המשותפים. אולם, דווקא בשל העובדה שמיכאל צ'רנוי עשה את מרבית הונו (כנראה) טרם החיים המשותפים, ומאחר ולא נחתם הסכם המגדיר את מערכת היחסים הממונית בהסכם להפרדה רכושית מוחלטת, יתכן כי דווקא הוא יצא הנשכר מבין שניהם. הסיבה לכך היא שניקול ראידמן פרצה לתודעה בשנים האחרונות וסביר להניח שהיא עשתה את הונה בשנים האחרונות, כך שאם יגיעו הצדדים לפתחו של בית המשפט יתכן שדווקא הוא יהיה זכאי לקבל נתח מההון שהיא צברה בשנים האחרונות.
המסקנה עבור הקוראים היא שבלי הסכם ממון אתם חושפים עצמכם לחסדי פרשנות בית המשפט שיצטרך לקבוע אם היתה ביניכם כוונת שיתוף אם לא.
חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע כי ניתן לאשר הסכם ממון בין בני זוג העומדים להינשא על ידי נוטריון או על ידי הרב העורך את הקידושין. לעומת זאת, לאחר הנישואין גם אם לא מדובר בפרידה כל שינוי בהסכם הממון שנחתם לפני הנישואין חייב באישור בית המשפט. סביר להניח שזוג שזקוק לאישור בית המשפט לשינוי בהסכם הממון המקורי לא יזקק לשירותי בית הדין הרבני ולעומת זאת זוג העומד להתגרש, יכול לאשר הסכם ממון גם בבית הדין הרבני.
לעומת זאת זוג שאינו מתכוון להינשא אינו יכול לאשר ההסכם בפני נוטריון או רב אלא עליו לאשר ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה.
ומה עם הילדים?
לעניין משמורת ומזונות ילדים שנולדו לידועים בציבור אין הבדל בין ילדים שנולדו להורים שנישאו לבין הורים שלא נישאו. בית המשפט יחליט על סמך כל הנתונים הרלוונטיים ולאור המהפכה שחלה לאחרונה בדיני המזונות, סביר שיעדיף הורות משותפת. גם אם טרחתם להסדיר את הדברים בהסכם מראש, הרי שבנושאים הקשורים במשמורת, אשר אגב זו מילה שהוצאה מהלקסיקון וכיום מדברים בבתי משפט על "זמני שהות" כל מה שהסכמתם יכול להשתנות, שכן בית המשפט דן בשאלות אלה בהתאם למצב נוכחי קיים .
לסיכום, על מנת למנוע מאבקים והתדיינויות במצב של פרידה, כדאי להסדיר את כל הסוגיות, הזכויות והחובות הנובעות מהקשר הזוגי, לעבר, להווה ולעתיד, באמצעות עריכת הסכם אצל עורך דין, ולאחר מכן לאשרו בבית המשפט. אל תתעצלו. עדיף להקדים תרופה למכה.
כן, זה מבלבל. המסקנה היא שהסכם ממון לא פותר את כל הבעיות הנובעות מהפרידה. הוא בהחלט יכול לתת מענה לשאלות הקשורות בחלוקת רכוש וממון במקרה פרידה, אך לא יכול להוות תעודת ביטוח כנגד תביעות בענייני זמני שהות ומזונות.
הפרטים על הפרידה בין צ'רנוי לראידמן והתנאים שבהם סוכמה לא נחשפו, ואולי לא נדע אותם לעולם. ובכל זאת, יש מסקנות שאפשר להסיק גם מהסיפור שלהם.
עו"ד נורית פיש עוסקת בדיני משפחה
כסף - כל מה שצריך לדעת