אם אתם מחפשים דרך להוריד את יוקר המחיה, אולי כדאי שתסתכלו על המים. פער המחירים בין קניית מים מינרליים (בין אם בבר מים או בבקבוקים) לבין שתיית מי ברז הוא עצום. ובכל זאת, רבים מעדיפים את התחושה ה"בריאה" יותר של המים הקנויים.
אבל איפה באמת צריך לדאוג מאיכות המים? את התשובה אפשר למצוא בבדיקות המיקרוביאליות של מים השתייה. בדיקות אלה מודדות חיידקים קוליפורמים, שמעידים על זיהום במאגר המים או במערכת ההולכה. התקן הישראלי הוא הוא אפס קוליפורמים במי השתייה. כלומר, קוליפורם אחד נחשב לחריגה.
על פי הנתונים שסיפק משרד הבריאות ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, איכות מי השתייה היא לא משהו להתבייש בו. ב-18 השנים האחרונות בממוצע הארצי, אחוז הבדיקות החריגות של קוליפורמים לא עלה על אחוז אחד.
מבין 16 הערים הגדולות שבהן 100 אלף תושבים ויותר, ב-2020 שיעור החריגות הגבוה ביותר היה בתל אביב (2%), והנמוך ביותר בירושלים (אפס אחוזים). אחרי תל אביב נמצאות ברשימה בני ברק, כפר סבא, רחובות וראשון לציון.
עם זאת, בישובים קטנים יותר יש חריגות גדולות יותר. כך, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמבוססים על הנתונים המלאים של שנת 2019. במועצה האזורית גדרות נרשמו לא פחות מ-11.5 אחוז חריגות בבדיקות המיקרוביאליות במי השתייה.
הרחק מאחור, אבל עדיין במקום השני, נמצאת המועצה האזורית מגילות ים המלח, עם 4.42 אחוז חריגה בבדיקות. במקום השלישי נמצא כפר ברא, במקום הרביעי מודיעין עילית.
בתחתית הרשימה נמצאים עילוט ופקיעין בצפון, והמועצות האזוריות תמר וגזר.
למרות זאת, חשוב לזכור שאחוז החריגות הארצי הוא נמוך יחסית. בכל שנת 2019 היו 544 בדיקות חריגות מתוך 96,996 בדיקות. בשנת 2020 היו 529 בדיקות חריגות מתוך 96,957 בדיקות.