בספטמבר השנה נפל דבר – תאונה בין רכב לאופניים חשמליים בשדרות רוקח בתל אביב הביאה למותו של ארי נשר בן ה-16, ויותר לא ניתן היה להתעלם משלטי האזהרה – ישנן סכנות ממשיות ברכיבה על כלי רכב חשמליים.
"המוות של ארי חתם אצלי תקופה ארוכה שבה ידעתי שהאופניים האלה לא אמורים להיות בבית, ואחריו החלטתי שאני מוכרת אותם" אומרת שלי טראוב, שרכבה על אופניים חשמליים במשך שנתיים. "אני לא יודעת להגדיר את התחושה הזו, כי זה לא פחד ספציפי שיקרה לי משהו, אבל בתור אמא לילדה הרגשתי שכל עוד אני חיה בעולם שבו ילד יכול לחצות צומת סואנת באלכסון ואז להמשיך לרכב כאילו כלום, זה לא אחראי מצידי להמשיך לרכב עליהם. לא רציתי שהבת שלי תגדל לחיים עם אופניים חשמליים בבית, כשבחוץ משתולל כזה ג'ונגל ללא חוקים, ואני תוהה כמה עוד קורבנות האופניים החשמליים יגבו, לפני שאנשים יבינו כמה שזה מסוכן".
בשנים האחרונות, גדל מספר האופניים החשמליים בישראל פי 6 – בין 2014 ל-2017, יובאו לישראל יותר מ-257 אלף זוגות, אך נראה שהשנה המספרים מתחילים לרדת. לפי רשות המיסים, בעוד שב-2016 יובאו 70,021 זוגות אופניים, ב-2018 נצפתה ירידה חדה עם פחות מ-50 אלף זוגות שיובאו לישראל. כנראה שגם הכסף מהמכירות יורד בהתאם – ההבדל בין סכום הכסף שהוציאו יבואנים על אופניים חשמליים ב2018 נמוך בעשרות אלפי שקלים מזה שהוצא ב-2014 וגם אם ניקח בחשבון את ירידת המחירים של האופניים, מדובר בסכום לא מבוטל.
אז האם האופניים החשמליים היו רק טרנד חולף שסופו להיעלם, או שאולי ריבוי התאונות שהופיעו בכותרות, והאכיפה המוגברת שהגיעה בעקבותיהן, גורמים לישראלים להימנע מקנייה של אופניים חשמליים? "אני כבר הודעתי לבן שלי שאין לו מה לחלום אפילו על אופניים חשמליים", מספרת סיוון חורש-תמיר "יש לי שלושה ילדים, והגדול בן 15 מה שאומר ששנה הבאה הוא יוכל חוקית לרכב על אופניים חשמליים, אבל מבחינתי אין סיכוי שזה קורה. אני גרה בתל אביב, והיו מיליון תקריות שבהן כמעט נדרסתי או דרסתי אופניים חשמליים, ואני בתור אמא לא מוכנה לשים את הילדים שלי בסיכון כזה. זה מטורף בעיניי שלאופנוע צריך רישיון, אבל את הכלי הזה, שהוא אופנוע לכל דבר, כל אחד יכול לקנות. בהרבה דברים אחרים שאני לא מסכימה איתם התפשרתי, כי חשוב לי לא להפוך את הילדים שלי לחריגים שהם היחידים שאין להם, אבל כשזה מגיע לאופניים חשמליים – זה טאבו מבחינתי".
נועה (שם בדוי), תושבת מושב בני ציון, מסכימה עם הדברים של סיוון, אף שבנה רוכב על אופניים חשמליים שקנתה לו. "היו לי הרבה לבטים, אבל בסוף החלטתי שבגלל שאנחנו גרים במושב והנסיעה היא לעולם לא בכבישים בין עירוניים או בכבישים עם הרבה תנועה, אני בוטחת בו. אנחנו מאוד מקפידים על הכללים: הוא חייב לחבוש קסדה בכל פעם שהוא יוצא עם האופניים, ואסור לו לצאת איתם מהמושב אבל בכל זאת, אם היינו גרים בעיר, לא הייתי קונה את זה בחיים".
תושבת נוספת מאותו המושב מספרת שבגלל מחסור בתחבורה ציבורית, אופניים חשמליים הפכו לפתרון שמקל מאוד על ההורים, שבדרך כלל נאלצים להסיע ממקום למקום. עם זאת, זה לא הספיק כדי לשכנע אותה לקנות אותן לבן שלה זוג כזה. "ברור לי שלא אוכל לשלוט בזה שהבן שלי ייסע עם קסדה, והסכנה היא פשוט גדולה מדי. משהו בתנועה של האופניים החשמליים והעובדה שאתה לא צריך לעשות כמעט כלום כדי שהם יזוזו מכניסה אותך לרוגע שהוא לא מבוסס מציאות. אני כל הזמן רואה ילדים שנוסעים באופניים חשמליים עם העיניים בפלאפון, כשברור שאם הם היו רוכבים על אופניים רגילים הם בחיים לא היו נוסעים ככה, ולצערי כשמדובר באופניים שנוסעים כל כך מהר, חוסר תשומת לב יכול להסתיים רע מאוד. לי היה מזל והבן שלי הבין את הסירוב שלי ולא התעקש, אבל אני יודעת על חברות שהילדים שלהן ממש ישבו עליהן כמו מכבש עד שבסוף הן נשברו".
שליש מהרוכבים בני 18 ומטה
נראה שהחשש מפציעה הוא מבוסס, במיוחד כשמדובר בבני נוער. מנתונים שקיבלנו מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד), נראה כי בממוצע, 37% מרוכבי האופניים החשמליים שנפגעו בתאונות בכל שנה בשנים 2013-2017 היו מתחת לגיל 16 (חשוב לציין שלפי התקנות כיום, חל איסור לרכב על אופניים חשמליים מתחת לגיל 16). בנוסף, לפי מחקר שנערך על ידי חוקרים מהטכניון, שליש מרוכבי האופניים החשמליים בישראל בני 18 ומטה.
שנת 2018 הייתה קטלנית לרוכבי האופניים החשמליים, כאשר שמו של ארי נשר מצטרף לזה של אוריאל מלכה בן ה-15 שנהרג באפריל השנה ברמת גן לאחר שמשאית פגעה בו בזמן שרכב על אופניים חשמליים, ועוד רבים אחרים. מספר רוכבי האופניים החשמליים שנהרגו ב-2018, וזאת לפני שהשנה הסתיימה, שווה למספר ההרוגים בשנתיים האחרונות ביחד – 17 הרוגים ב-2018, 7 ב-2017 ו-10 ב-2016. הזינוק הזה, אשר מתווסף לעלייה גבוהה גם במספר הנפגעים, (מ-1,473 פצועים ב-2015 ל-2,185 פצועים ב-2017), הוביל גם להחמרת האכיפה של משטרת התנועה והרשויות המקומיות כלפי אי ציות לחוקי התנועה מצידם של רוכבי האופניים החשמליים.
"אני רכבתי בקורקינט חשמלי, וביצעתי עבירת תנועה. שוטר שראה אותי נתן לי דו"ח של 1,500 שקל, ו-10 נקודות ברישיון." מספר רוני (שם בדוי), מתל אביב "אני יודע שבזמן שזה קרה הוא היה במבצע שמטרתו הייתה רוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים, כי כל מי שהוא עצר לפניי ואחריי היה רכוב גם על אחד מהשניים. אני חושב שהאכיפה מוגזמת, במיוחד כי אין אלטרנטיבות ראויות. צריך לדאוג למסלולים כמו שצריך על הכביש, ולא על המדרכה ששם אתה באמת יכול לעלות על אנשים. אז המצב הוא שאי אפשר לנסוע על הכביש, כי שם יש אוטובוסים ומוניות שלא סופרים אותך בכלל וזו סכנת נפשות, אבל גם אי אפשר לנסוע על המדרכה כי אז יכול לבוא שוטר ולתת לך דו"ח".
רוני לא לבד – בעוד שב-2014 חולקו 11 דו"חות בלבד, השנה חולקו כבר למעלה מ-20 אלף דו"חות לרוכבי אופניים חשמליים, ובאוקטובר האחרון עברה בממשלה הצעת חוק שתאפשר סנקציות גדולות יותר על רוכבי אופניים שעוברים על החוק. לפי תכנית שהגו במשרד התחבורה ואמורה להיכנס לפועל באחד בינואר 2019, תלמידים בני 16 אשר ירצו לרכב על אופניים חשמליים, יוכלו לקבל אישור כשירות נהיגה לרוכב אופניים רק לאחר שיעברו קורס תיאוריה בידי מורים שהוסמכו על ידי הרלב"ד. נערים מתחת לגיל 16 אשר ייתפסו עוברים על החוק ורוכבים על אופניים חשמליים אף שעוד לא הגיעו לגיל המתאים, ייספגו עונש חמור – קנס כספי, דחיית מתן רישיון הנהיגה בשנה והחרמת אופניהם. בנוסף, הוחלט על קנס של 10,000 שקלים לאדם שיואשם בהורדת המגבלה של המהירות המותרת (עד 25 קמ"ש) או בשינוי מבנה האופניים החשמליים.
"נתקענו עם מלא אופניים"
אז יש קנסות גבוהים, אכיפה חמורה יותר, ומספר הרוגים שרק עולה משנה לשנה – האם זה מספיק כדי לשכנע אותנו להפסיק לקנות אופניים חשמליים? נתנאל פרץ, בעלי חברת האופנים החשמליים "אורבניקו", טוען שכן. "פחות או יותר מהיום שבו נהרג ארי נשר, והיה עליהום בתקשורת על אופניים חשמליים, אנחנו רואים ירידה במכירות. החוק מכריח אותך לרכב על הכביש, אבל הממשלה לא דואגת למסלולים מיוחדים והנסיעה נהיית נורא מסוכנת. וגם הקנסות לא עוזרים – אדם אומר לעצמו שאם הוא יכול לקבל 1,500 שקל קנס עם אופניים, והחוקים הם נוקשים כמו חוקים של אופנוע, אז כבר עדיף לו לנסוע על אופנוע. אני לא מבין את המדינה – היא באה והכניסה לפה כמות מטורפת של אופניים, אישרה את הכל ועשתה על זה כסף במכון התקנים, אבל לא נתנה תשתיות מתאימות ועכשיו נתקענו עם מלא אופניים והרבה פחות אנשים שרוצים לקנות אותן".
מירן דבורה, מחנות האופניים "אופני מידן" אומר שמדובר במגמה הרבה יותר ספציפית. "המכירות שרואים בהן הבדל, הן אלו של אופניים שקונים בני הנוער – היום אני מוכר משמעותית פחות אופניים לנערים ונערות ממה שמכרתי בעבר, וזה כנראה כי הם צריכים כסף מההורים כדי לקנות אותן, וההורים לא מוכנים שהילדים שלהם ירכבו על אופניים חשמליים, ובצדק. בעיניי, מי שלא אחראי, שלא ייסע על אופניים".
אם כך, אז מה עכשיו? אם האופניים החשמליים במגמת ירידה, מי תופס את מקומם? "המכירות של הקורקינטים החשמליים עלו מאוד", אומר עודד מזרחי, מנכ"ל חברת scooter. "בחודשיים-שלושה האחרונים אנחנו רואים מגמת עלייה של מכירת קורקינטים חשמליים, שנובעת מהאכיפה המוגברת. נכון שאוכפים גם נסיעה על קורקינטים חשמליים, אבל נראה שבגלל שבכותרות הופיעו בעיקר אופניים חשמליים, אנשים מפרידים בין השניים. אנשים גם כנראה מגיעים למסקנה שקורקינט הוא כלי יותר בטיחותי מאופניים, כי הרבה יותר קל להשתלב איתו בתנועה של הולכי רגל ובשנייה את מאטה ויורדת ממנו והופכת להולכת רגל רגילה. נפילה מאופניים כמעט תמיד תסתיים בחבלת ראש, צוואר או כתפיים, בעוד נפילה מקורקינט היא לרוב רכה יותר".
האם קורקינט חשמלי הוא אכן בטוח יותר? כזכור, באוגוסט 2017 הדוגמנית שלומית מלכה רכבה על הקורקינט שלה בתל אביב, אך החליקה אתו בשדרות רוטשילד והובלה לבית החולים איכילוב כשהיא סובלת מחבלת ראש ומוגדרת במצב קשה. אמנם מלכה לא חבשה קסדה בעת הרכיבה, מה שללא ספק החמיר את עוצמת הפגיעה, אבל חשוב לזכור שגם קורקינט חשמלי הוא כלי הנוסע במהירות גבוהה ויש להתייחס אליו ככלי רכב לכל דבר.
בנושא הזה, גם עודד מציב גבולות אדומים. "המדיניות של החברה שלנו הייתה שלעולם אנחנו לא מוכרים לילדים מתחת לגיל 18, וזה נובע ממקום מצפוני ולא מהחוק. אני אבא לילדים בעצמי, ואני לא אקח את זה על המצפון שלי שילד שלא יודע טוב את החוקים ייפצע על כלי שאני מכרתי לו. גם לילדים שלי אני לא מסכים לרכב על זה, אולי רק אם הם צמודים אליי, במהירות אפס, באזור נידח של הפארק. אני חושב שיש פה הרבה עניין של אחריות הורית – לא מזמן יצא לי לראות ילד עולה על איילון, כשהוא מרכיב ילד אחר, ואני רואה את זה ותופס את הראש – איפה ההורים שלו?".
אז מה תביא איתה 2019? האם כולנו נלמד לרכב טוב יותר וחוקי יותר, או שנזנח לחלוטין את כלי הרכב הממונעים? אם נסתכל על רוני, לא נראה שזה הכיוון. "הדו"ח מכביד, אבל אני לא עומד לעזוב את הקורקינט, כי זה נוח ונייד ואני חייב את זה כדי להתנייד - אני לא יכול להרשות לעצמי מוניות, והתחבורה הציבורית גרועה. זה ללא ספק יותר מסוכן מאופניים רגילים, וצריך להיות הרבה יותר בפוקוס, אבל לא מספיק כדי שאפסיק לנסוע עליהן".