רחוב אהוד קינמון בבת ים נראה כמו עוד רחוב רגיל. בנייני מגורים לצד בנייני משרדים ישנים. כמה מאות מטרים מהים. אווירה פסטורלית למדי. אבל באחד המשרדים התנהל מבצע עוקץ שהרס את חייהם של לא מעט קשישים שאולצו לקנות מוצרים שלא היו זקוקים להם כלל.
מאחורי השמות "סופר לייף", "קניה זהב", "קניה בטוחה", "קונים ונהנים", "גוד סרוויס", "קניה לבית" ו"קניה בטוחה" עומדת שני אלימלך, שבשיתוף עם כמה חבריה הקרובים הרוויחה מיליוני שקלים על חשבון אותם אנשים, חלקם במצב כלכלי קשה.
שני אלימלך, בת 30, היא אם לשלושה ילדים. שניים מבעלה הראשון וילד נוסף מבן זוג אחר. בעלה הראשון, דוד אלמליח, חוסל בשנת 2013 כנקמה על כך שהסכים לשמש עד תביעה בתיק רצח.
כתב האישום שהגישה לפני כשבועיים על ידי פרקליטות מחוז תל אביב לבית המשפט המחוזי בעיר חושף כיצד פעלה השיטה. אילו סכומים ואילו התמריצים שקיבלו אנשי המכירות על גיוס קשישים למועדון החברים.
על פי כתב האישום, שכר הטלפנים ואנשי המכירות בחברה עמד על 30 שקל לשעה. לא שם היה הכסף הגדול. הנציגים קיבלו בין חמישה לעשרה אחוזים מכל עסקה שסגרו מול הלקוחות.
הטלפנים ואנשי המכירות הציגו את עצמם ללקוחות בשמות בדויים וקיבלו הסבר מפורט מאלימלך ומשאר המעורבים בעוקץ, איך לפנות אליהם. אלימלך השיגה מאגר מידע שפילח את גיל הלקוחות, יישוב ומוצא שאוֹתו העבירה לעובדיה מה שהקל על מעשי המרמה.
"שני הייתה אחראית על משכורות העובדים והעברת הכספים למנהלי הקש של החברות שניהלו עבורה. היא העבירה הדרכות לעובדים, ניהלה את מוקד המכירה, שילמה כספים לספקים ועובדים היו אליה בכל בעיה שבה נתקלו", אומרים במשטרה.
טרף קל
אלימלך, היא הרוח החיה מאחורי כל שש החברות שהקימה פעם אחר פעם בסיוע של חבריה הקרובים המואשמים יחד עמה בכתב האישום ואשר שימוש כאנשי קש כדי להונות את הקשישים ואת רשויות המס. היא הבינה שמדובר בטרף קל, בכסף קל מאוד שלא דורש עבודה מלבד מסע שכנועים ולחצים על הקשישים כדי יסכימו לשלם עבור מוצרים שאינם זקוקים להם באמת ולעיתים במחירים מופקעים יחסית לשוק.
"שני הייתה הדמות הדומיננטית מאחורי כל העוקץ הזה. היא למעשה הובילה את העניין והתעשרה ממנו", טוען גורם במשטרה המכיר את היטב את הפרשה, "היא בחורה מאוד מתוחכמת שמצאה פתרון לכל דבר כדי להמשיך ולעסוק במעשי העוקץ".
את החברה הראשונה "סופר לייף", הקימה אלימלך לפני חמש שנים מביתה בבת ים. לאחר שזכתה להצלחה רבה וגייס עשרות עובדים רבים היא העתיקה את משרדי החברה מביתה למשרדים מרווחים יותר ברחוב קינמון.
השיטה פעלה כך: במשרדי החברה פעלו אנשי מכירות וטלפנים בתחום הטלמרקטינג שמטרתם לגרום ללקוחות להירשם כחברי מועדון בתמורה "להטבות" שיקבלו מידי חודש מהחברה. עבור החברות במועדון כל אחד מהלקוחות נדרש לשלם מאות שקלים בחודש למשך שנתיים.
"חלק גדול מהלקוחות שהיו קשישים לא הבינו את המשמעות ועל מה מדובר ולמעשה הוכנסו כחברי מועדון ללא שהביעו את הסכמתם בכלל. כשבתמורה הוצעו להם מוצרים במחירים זולים ובהנחות", טוען גורם במשטרה, "אנשי המכירות והטלפנים קיבלו הדרכה והיה להם תסריט מובנה ומוסדר כיצד לשכנע באופן בלתי פוסק ותחת לחץ את הלקוחות להצטרף למועדון ולרכוש מוצרים שעליהם חויבו בכרטיסי האשראי באלפי שקלים".
החברה של אלימלך הציע לאותם לקוחות מוצרים כמו טאבלטים, כריות, שמיכות, טוסטרים, תכשיטים, בלנדרים, סירים, שואבי אבק, כיסוי מצעים, תאורת חירום פלטות לשבת ועוד. רוב המוצרים כ
אלא שבחברות האשראי הצטברו תלונות רבות על חברת "סופר לייף" של לקוחות קשישי ובני משפחותיהם שתבעו להפסיק לחייב אותם בדמי חבר. שמה הוכנס לרשימת ההתראות של חברת ישראכרט באופן כזה שכל בקשה שלה בעתיד לפתיחת פעילות או סליקה על שמה תסורב.
אלימלך לא נשברה ועברה לתכנית ב'. היא גייסה לעזרתה את חבריה הטובים, ששימשו על פי החשד עבורה כאנשי קש בחברות שלכאורה הם ניהלו אותם, שהוקמו במקום סופר לייף. כך חברות האשראי לא יוכלו לחשוד בקשר שבין החברות.
על פי כתב האישום באמצעות אנשי הקש היא פתחה חשבונות בנק על שמם תוך שהיא ממשיכה במעשי המרמה והעוקץ.
במשך כשלוש שנים החברות של אלימלך הכניסו סכום של כ-20 מיליון שקל. יתר המעורבים גרפו הכנסות של כעשרה מיליון שקל.
"שני ניסתה להסתיר את הקשר שלה לאותן חברות קש שהוקמו בחסותה באמצעות אנשים הקרובים אליה. אותם חברים הציגו עצמם בחברות האשראי כבעלי החברות כדי שיוכלו לבצע פעילות סליקה של כספי לקוחות", ציין גורם במשטרה.
החברות והמוקד פעלו במשך כארבע שנים שבמהלכן יצאו מהמתחם כרבע מיליון שיחות לעשרות אלפי לקוחות. חקירה נפתחה לאחר שהצטברו כ-60 תלונות במשטרה וברשות להגנת הצרכן, וההערכה היא שאלפי בני אדם שנעקצו.
"הם היו מתקשרים אליי עובדים של החברות הללו כמה פעמים ביום, לפעמים כל שתי דקות. משגעים לי את השכל. מפחידים אותי. אומרים שאני חייב להם כסף ושאני חבר מועדון לעוד שנתיים", סיפר אחד הקשישים לחוקרי המשטרה, "היו שולחים לי הביתה מוצרים שלא רציתי ולא קניתי".
"אמרו לי שההצטרפות למועדון היה בחינם ושמחייבים אותי רק בדמי המשלוח של המוצר אבל אז גיליתי שחייבו אותי באלפי שקלים על מוצרי חשמל שלא שווים כלום"
"אמרו לי שההצטרפות למועדון היה בחינם ושמחייבים אותי רק בדמי המשלוח של המוצר אבל אז גיליתי שחייבו אותי באלפי שקלים על מוצרי חשמל שלא שווים כלום", סיפר אריה, קשיש אחר. "ביקשתי שיפסיקו להתקשר אבל הם המשיכו פעם אחר פעם להטריד ולהפחיד אותי. הם הבטיחו לי להפסיק את החיובים אבל זה נמשך ונמשך. הם היו משכנעים אותי שאני חייב להם כסף".
לקוחות אחרים סיפרו, כי אולצו לבצע פריסת תשלומים לחברות הללו על מנת לבטל עסקאות או לבטל את המנוי ושילמו על כך אלפי שקלים.
1.5 מיליון שקל בחשבון
הפרשה התפוצצה לפני כשנתיים כאשר אלימלך וארבעה מאנשי הקש שעבדו עמה נעצרו על ידי מחלק ההונאה של משטרת מחוז תל אביב. החוקרים תפסו כמות גדולה של פריטים במחסני החברה אשר היו מיועדים למשלוח ללקוחות, בעיקר מכשירי חשמל ומוצרים לבית.
אלימלך טענה להגנתה, כי מעולם לא ביקשה מהעובדים שלה לרמות או להונות לקוחות ולא ידעה על מעשי העוקץ.
"לא עקצתי קשישים. עבדתי כל החיים שלי קשה כדי לבנות את עצמי. אני לא יכולת לדעת און ליין מה כל עובד ועובד עושה", טענה אלימלך בין השאר, "אם היו מחדלים הרי שצריך לבוא בטענות לאנשים שעבדו שם".
במהלך החקירה התברר כי אלימלך נסע במכונית ב.מ.וו מפוארת אבל לא חדישה, רכשה דירת פאר בבת ים ודאגה לרפד את חשבונות הבנק של ילדיה בעשרות אלפי שקלים לכל אחד. בחשבון הבנק שלה נמצא סכום של 1.5 מיליון שקל.
התביעה דורשת לחלט את רכושה את אלימלך כולל דירה בשווי של 1.3 מיליון שקל בבת ים וכן את מכונית הב.מ.וו שלה בשווי של 178 אלף שקל.
כתב האישום מייחס לאלימלך עבירות של העלמת מס בסכום של 7.9 מיליון שקל. היא נאשמת עם שאר המעורבים בעבירות של קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה, עבירות מס, הלבנת הון, הלבנת הון אסורה, עבירות על חוק הגנת הצרכן, פגיעה בפרטיות.