בשבוע שעבר דיווחנו על תעשיית הזיוף של שטר ה-200 החדש שמתחילה לשגשג, למרות פשיטות ומעצרים של המשטרה. החשש הוא כמובן שאלפי שטרות מזויפים הגיעו לידיים תמימות ונכנסו למחזור הכספי שלהן. הזייפן שאיתו דיברנו טוען שרמת זיוף השטרות הולכת ונעשית איכותית יותר, כשלא תמיד אפשר לזהות על נקלה את ההבדלים.
עוד ב-mako כסף:
- העם עם סמו, הפרסומאים עם זגורי
- המבחן שיראה כמה הכסף שלכם שווה ברחבי העולם
- המוצרים ששווה לשלם עליהם יותר
זייפני ישראל הם צרה אמיתית, אבל אם מחפשים נחמה כלשהי אפשר למצוא אותה בעיקר בארה"ב, שבה היקפי הזיוף מזכירים יותר את תקציב הביטחון הישראלי. השירות החשאי האמריקאי הוא הגוף האמון על לכידת הזייפנים, אולם לפעמים הפושעים הללו כה חמקמקים עד שכמעט בלתי ניתן לאתרם. אלו הם 5 הזייפנים הכי גדולים בהיסטוריה.
אלבוש דוש רייש: "האיש שגנב את פורטוגל"
כמעט 100 שנה עברו מאז פעל הזייפן הזה, אולם תוצאות מעכשיו עדיין ממשיכות להדהד מדי פעם בפורטוגל מולדתו. אלבוס נחשף לעולם הזיוף כשזייף תעודת הכשרה מבית ספר טכני, איתה התקבל לעבודה במחלקת התשתיות של אנגולה (קולוניה פורטוגלית, בזמנו). בעזרת צ'קים ללא כיסוי קנה מניות בחברת הרכבות המקומית והחל להתעשר. לאחר שנעצר החל ליזום את מה שיכונה "פרשת השטרות הפורטוגלים".
תכניתו הייתה מקורית – הוא זייף חוזה עם הבנק הלאומי של פורטוגל המאפשר לו להדפיס כסף דרך מדפיסים מורשים, בתמורה לביטחונות שלא היו ברשותו. כך הצליח לזייף 200 אלף שטרות של 500 אסקודות פורטוגליות (כאחוז אחד מהתל"ג של המדינה ב-1925), כך שנוצר מצב שבו ישנם יותר שטרות מזויפים של 500 מאמיתיים. לאחר שנתפס, הצליח דוש רייש להתל בשופטים עם מסמכים מזויפים, אך לאחר חמש שנים של משפט נכלא. פורטוגל נקלעה למשבר כלכלי עמוק בעקבות הגילוי, שאף הצמיח משטר של דיקטטורה צבאית ששלטה במדינה ביד רמה.
אדוארד מולר: הזייפן שחשב בקטן
אף זייפן אמיתי לא היה מדפיס את השטרות של מולר. או בשמו האמיתי אמריך ג'וטנר, עם כתם שחור במקום העין של ג'ורג' וושינגטון, נייר באיכות ירודה ואפילו שגיאת כתיבה בחלק מהשטרות – אך מולר ידע מה הוא עושה, וזאת משום שהדפיס שטרות של דולר אחד בלבד, אותם אף אחד לא טרח לבדוק. לאחר שהדפיס שטרות רבים מספור, הבינו בשירות החשאי האמריקאי שיש להם כאב ראש קטן להתמודד עמו. בסופו של דבר, ב-1948, לאחר שנים של זיופים, שריפה שפרצה בדירתו של מולר הכריחה אותו לנוס על חייו, וכשמכבי האש זרקו את כל הציוד השרוף החוצה, חבורה של נערים מצאה גם את מכונת הזיוף. משם הדרך אל רשויות החוק הייתה קצרה.
זיוף בחסות היטלר
מכונת המלחמה הנאצית לא פסחה על אף תחום כידוע, כולל זיוף כספים. קצין נאצי מיחידה מנהלי הכפופה להימלר בשם ברנארד קרוגר, היה אמון על מזימה רצינית ביותר: הדפסת 600 מיליון לירות שטרלינג (ששווים כיום כ-6 מיליארד דולר), במטרה להציף את השוק בבריטניה ולהחליש משמעותית את כלכלתה. לשם המבצע נוסד מחנה ריכוז מיוחד בו עבדו 142 יהודים, כדי להדפיס את השטרות. ב-1944 נגמר המבצע, וקרוגר עבר לזייף דולרים, והורה ליהודים שעבדו תחתיו לעבוד לאט, זאת משום שחזה את סיומה של המלחמה. אולם במשפטים שנערכו לאחר מכן התברר כי לא מדובר באוסקר שינדלר ממש אלא בפושע נאצי שירה למוות ביהודים ללא הבחנה.
סטיבן ג'ורי: זייפן הבשמים
סטיבן ג'ורי היה נער ממעמד גבוה שגדל בצפון לונדון הדשנה, אך הוא בחר באופן מודע לחלוטין לצלול אל עולם הפשע. תחילה, ועשה זאת על ידי זיוף של בשמים יוקרתיים בשנות השבעים. הוא שיחד בעלי מקצוע לתת לו את המתכונים לבשמים, ולאחר מכן שכנע בעלי מפעלים להכין ולבקבק את הבשמים. כשהחל להפיץ אותם, נחשף לכמות ההון שאפשר להרוויח מזיוף. על פי הערכות הוא הרוויח 300 מיליון פאונד מעסקי הבשמים.
לאחר שנתפס, נכלא, כתב ספר והשתחרר, החליט לשנות את ייעודו: להתחיל ולזייף שטרות. במעבדה קטנה בביתו החל להשתעשע עם שטרות של 20 פאונד. ג'ורי היה מוכשר באופן יוצא דופן, והשטרות שזייף בסופו של דבר היו כה מדויקים עד כי חלקם נכנסו למערכות הבנקים הממשלתיות. כשנתפס שוב ב-1998 הסכים להודות בזיוף של 50 מיליון לירות שטרלינג, אולם התביעה חשדה שמדובר בסכום גבוה הרבה יותר. עד כמה הזיופים של ג'ורי היו טובים? עד כדי כך שמשרד האוצר הבריטי נאלץ לשנות את שטר ה-20 ולהוסיף לו סימני בטחון נוספים.
ממשלת פקיסטן
אחת המדינות המוסלמיות הגדולות בעולם ידועה בעיקר בשל הסכסוך של עם השכנה הודו ומאזן האימה הגרעיני ביניהן. אולם אחת הדרכים החמקמקות שבהן משתמש פקיסטן היא זיוף הרופי ההודי עליו מתנוסס בגאווה מהטמה גנדי. תפיסות של מאות מיליוני רופי מזויפים על ידי המשטרה החשאית ההודית בשנים האחרונות העלו את החשד שמדובר בזיוף מקצועי. ואכן, בדיקות מעבדה קפדניות של סוכנות הביון ההודית הגיעו למסקנה שסוג הנייר המשובח שעליו מודפס הרופי המזויף יכול להימצא רק בפקיסטן, מה שגם המכונה שבה הודפסו השטרות יכולה להיות רק בבעלותה של מדינה. היקפי הזיוף לא לגמרי ברורים, אך ההודים טוענים כי מדובר בסכומי עתק שיכולים להשפיע על כלכלתה.