עינת (30), מזכירה נשואה ואם לילדה שהוצאה לחל"ת בעקבות הקורונה מצאה בשבוע שעבר עבודה חדשה. אמנם לא מדובר היה בקריירה משגשגת, אלא באריזה וליקוט של הזמנות אונליין, אבל בימים כאלה, כשרוחות האבטלה מנשבות באוויר מכל כיוון, הלך הרוח הוא שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו להיות בררן.
אולם למרות הרוחות, למעלה ממאה אלף צעירים בגילאי 18-39, ממש לא מתכוונים לחזור לעבוד בכל מחיר -עם כל הכבוד למשבר התעסוקתי. עינת לדוגמה, ביקשה מהבוס החדש שיפטר אותה כעבור שבוע מיום ההעסקה שלה במקום החדש. "כשיצאתי לעבוד זה היה מלחץ", היא מסבירה, "נורא דאגתי מכך שאני מאבדת את מקור הפרנסה שלי אז חיפשתי עבודה בכל מחיר. אבל ברקע שקלטתי שמהעבודה החדשה אני מקבלת במשרה מלאה פחות מדמי האבטלה שלי בעבודה הקודמת, ביקשתי מהבוס החדש שיפטר אותי וחזרתי לחתום".
"זה מתווסף לעובדה שבעבודה החדשה עבדתי מאוד קשה פיזית והייתי מגיעה הביתה מותשת מבלי להרגיש שאני מתוגמלת מספיק, והשיקול הנוסף הוא שהבת שלי הייתה באותה ימים בחופשה מהגן בת שלושה שבועות והיה עדיף לחסוך את התשלום למישהו חיצוני שיבוא לשמוע עליה", היא משתפת.
"האבטלה היא הדבר הכי יציב שיש לי כרגע"
"לפני הקורונה עבדתי בהייטק בתור מתכנת, אלא שבתקופת הקורונה פוטרתי מעבודתי", מספר גם גדעון (31). "בהתחלה התחלתי לגשש לגבי כמה עבודות שהוצעו לי, אבל אחרי שהודיעו על דמי האבטלה למשך שנה, הגעתי למסקנה שזה לא משתלם לי לעבוד. באופן אבסורדי, כשאני לוקח עבודות אני מפסיד מלא כסף וככה אני יכול לעשות הרבה דברים בזמן הזה ולקבל כסף. שורה תחתונה לא ראיתי תועלת בחזרה לעבודה, אני יודע שזה יכול להיתפס קצת כילדותי אבל זה המצב".
"לפני הקורונה התפרנסתי מהוראה של מחול ותיאטרון לילדים, נוער ומבוגרים וגם כרקדנית ושחקנית מבצעת", משתפת אגם (35) מתל אביב. "האומנות הייתה כל עולמי וברגע שעולם התרבות והחינוך קרסו, נאלצתי לחתום אבטלה החל מה-15 למרץ. לקראת ספטמבר הנוכחי נערכתי מראש ותכננתי אותו כך שאתחיל את השנה ברגל ימין, אולם ברגע האחרון התקשרו אליי כמה וכמה מבתי הספר בהם אני מלמדת והודיעו ששנת הלימודים לא תיפתח כרגיל וכי אין מספיק נרשמים. מצאתי את עצמי בסיטואציה שהאבטלה היא הדבר הכי יציב שיש לי כרגע. ברגע שחלק מהמקומות לא נפתחים, יוצא שאם אצא לעבוד, אני ארוויח פחות ממה שאני מקבלת באבטלה, מה גם שכל סכום שאני מרוויחה בזמן האבטלה, אני צריכה לקזז אחר כך עם ביטוח לאומי וזה מוביל לכך שאני בעצם יוצאת לעבוד לשווא".
גם אדיר (28) נשוי ממרכז הארץ ואב לשניים התוודע לאבסורד שבתקנות החדשות. בתחילת הקורונה, באמצע חודש מרץ, הוא הוצא לחל"ת מטעם העבודה הראשית שלו, שהפך בהמשך לפיטורים מה שהשאיר אותו כרגע רק עם רבע מההכנסה החודשית שלו.
"אם אצא לעבוד, אני ארוויח פחות ממה שאני מקבלת באבטלה, מה גם שכל סכום שאני מרוויחה בזמן האבטלה, אני צריכה לקזז אחר כך עם ביטוח לאומי וזה מוביל לכך שאני בעצם יוצאת לעבוד לשווא"
"אני עובד שתי עבודות כבר כמה שנים כאשר אחת מהן מהווה 75 אחוזים מההכנסה שלי והשנייה 25 אחוז ממנה", הוא מספר. "כחלק מהתנהלות משק הבית שלי יש לנו הוצאות שוטפות של כמעט עשרת אלפים שקלים לפחות על שכר דירה, מעונות לילדים וקניות, דברים נורמטיביים".
כשיצא לבדוק בביטוח לאומי את הזכויות שלו ומצא שאכן יש אפשרות לקבל אבטלה משני מקומות עבודה, אלא שאליה וקוץ בה. "גיליתי שביטוח לאומי עושה תחשיב של שני המקומות. לאורך השנים זכרתי שאמרו לי שדמי אבטלה עומדים על 70 אחוזים מהסכום אבל למעשה מדובר על משהו כמו 40 אחוזים אם אתה עובד בשתי עבודות".
ולא רק זה, הוא טוען, אלא שביטוח לאומי גם הפחיתו את הסכום שהרוויח בעבודה המשנית, כך שלמעשה לא משתלם לו להמשיך לעבוד בה. "עדיף לי להישאר בבית ולחסוך גם את הוצאות המעונות והגנים שעומדים על כמעט 6,000 שקלים. אני ספציפית המשכתי לעבוד בעבודה המשנית כי אני מפחד לאבד זכויות של ותק ותנאים, אבל בתכלס? לאחרים במצב הזה עדיף לעזוב את העבודה ולהרוויח את אותו סכום", הוא טוען.
"אבטלה זה לא מקצוע"
על פי נתוני הביטוח לאומי, נכון לחודש אוגוסט האחרון, מתוך כ-510,000 אזרחים שטרם חזרו לשוק העבודה מאז תחילת הקורונה– 169,000 הינם בין הגילים 28-39. שכבת הגיל הבאה בתור הינה השכבה הצעירה יותר של בין הגילים 18-27 עם 122,000 מובטלים – מה שמצביע כי האבטלה פוגעת מאוד בשוק העבודה הצעיר.
גם נתוני הלמ"ס מצביעים כי הפגיעה של משבר הקורונה בשוק העבודה איננה שוויונית ופוגעת בין היתר, בעיקר בעובדים הצעירים. אך לאור הנתונים, ראוי לשאול, האם מדובר במשבר תעסוקתי או דווקא באבטלה מבחירה? ואכן, למרות הנתונים והסיפורים בשטח, הדעות לגבי יעילות דמי האבטלה חלוקות.
״לאחרונה אנו שומעים קולות הטוענים כי מובטלים מנצלים את דמי האבטלה ואינם רוצים לעבוד", מספר מאיר שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי ומדגיש כי למרות זאת, "הנתונים שעולים מהסטטיסטיקות והאנשים שאנו מטפלים בהם יום יום - מעידים אחרת".
שפיגלר טוען כי התשלום אותו מקבלים המובטלים הוא נמוך משמעותית מגובה השכר אותו הרוויחו. "כל מספר בסטטיסטיקה מייצג אדם, עם משפחה, צרכים, רצונות ושאיפות למיצוי בעולם העבודה ובחייו האישיים. אבטלה היא לא מקצוע", הוא אומר. "עוד בתחילת המשבר, הביטוח הלאומי הציע מספר הצעות לעידוד תעסוקה במקביל לשמירה על הביטחון הסוציאלי של האזרחים. זהו צורך השעה וכולי תקווה כי הפתרונות יקודמו ביתר שאת בשבועות הקרובים״.
״לאחרונה אנו שומעים קולות הטוענים כי מובטלים מנצלים את דמי האבטלה ואינם רוצים לעבוד. הנתונים שעולים מהסטטיסטיקות והאנשים שאנו מטפלים בהם יום יום - מעידים אחרת"
מאיר שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי
לעומת זאת, יש מי שדווקא סוברים כי מדיניות הממשלה להארכת תקופת הזכאות לאבטלה מרדימה את המשק ומעודדת צעירים לחוסר חיוניות. לפי הגישה הזו מה שנדרש הוא לסייע דווקא למעסיקים על מנת שיצליחו לגייס את העובדים בחזרה עם משכורת שתתגמל אותם.
״משבר הקורונה פגע קשות בשכבות החלשות ביותר שנזרקו לאבטלה שלא באשמתם. מאות אלפי ישראלים אשר מצבם עוד מלפני המשבר היה חמור, כבר שבועות ארוכים מתקיימים מקצבה דלה וללא אופק תעסוקתי" מסביר ח"כ איציק שמולי, שר העבודה והרווחה, "על מנת להחזיר את חייהם למסלולם אנחנו חייבים לתת למשק מכת חשמל שתוציא אותו מהקיפאון באמצעות מעבר למודל חדש של סבסוד שכר למעסיקים, מה שיעודד אותם להשאיר ולהשיב עובדים רבים לעבודה. אסור שישראל תישאר מאחור בגלל קיבעון מחשבתי שעלול בסופו של דבר לגרום לאבטלה כרונית ובכוונתי להוביל זאת בממשלה״
"הצעירים איבדו את היתרון שלהם"
אז איך בכל זאת ניתן לגלות האם מדובר בהכרח או בחירה? כנראה שבמקומות בהם נדרשים המובטלים להביע מוטיבציה – אתרי הדרושים. מנתונים של אתר AllJobs עולה כי עקב הקורונה אחוז מחפשי העבודה למשרות השונות בתפקידים לא מקצועיים עלה בעשרות אחוזים לעומת החציון הראשון של שנת 2019. בין התפקידים הבולטים בעליית הביקוש אליהם ניתן למצוא את השליחים (85 אחוזים), סדרני הסעות (113 אחוזים), נהגים (69 אחוזים) ועוד. עליה זו נובעת כנראה מאוכלוסיית הסטודנטים הצעירים וכן אוכלוסיית הביניים של הצעירים האקדמאים.
"אחת הקבוצות שנפגעה הכי קשה במשבר מבחינה תעסוקתית הם צעירים עד גיל 35. זה קרה, כיוון שעוד לפני הקורונה רבים מהם עבדו במשרות זמניות, לא מקצועיות, המאופיינות בשכר נמוך וחוסר יציבות", מסבירה עינב בוימפלד, מנהלת התוכן והמחקר באתר, "צעירים אלו מראש נכנסו למשבר הנוכחי מנקודת פתיחה קשה יותר. צריך לזכור שגילאי העבודה העיקריים (25-35) הם גם הגילאים שבהם אנשים בונים את הקריירה שלהם ולכן ההשלכה של מצב כזה חמורה גם לטווח הרחוק".
"משבר הקורונה שינה את האופן שבו מתנהל שוק העבודה. משוק שבו הכוח נמצא אצל העובדים - לשוק שבו למעסיקים יש את המילה האחרונה. ביום אחד נוספו למשק מאות אלפי מובטלים, ומצבת המשרות הארצית נחתכה ביותר מחצי (בשיא המשבר) וגם עכשיו, למרות ההתאוששות - עדיין עומדת על 70 אחוזים תפוסה מהימים של טרום המשבר", היא מסבירה.
"בנוסף, הקורונה יצרה מצב שבו יש יותר מועמדים ממשרות (כמעט בכל התחומים) ולכן התחרות על כל משרה גדלה. הסיטואציה הזו פגעה במיוחד באוכלוסיית הצעירים, כיוון שעל משרות שעד עתה נתפסו כ'משרות צעירים' - מתחרים עכשיו גם אנשים 'רגילים' שאיבדו את העבודה שלהם ומחפשים פרנסה. היתרון של אותם עובדים על פני הצעירים הוא שהם באים כבר עם ניסיון וידע בשוק התעסוקה ולכן מהווים גיוס אטרקטיבי יותר עבור הארגונים".
ולמרות כל זאת, בוימפלד אינה מתנערת לחלוטין מרעיון האבטלה מבחירה, ומעידה כי למרות אובדן העבודה והקשיים במציאת משרות מתאימות, מאז ההודעה על דמי האבטלה - גם החברות עצמן חוות קושי בגיוס הצעירים לעבודה עקב חוסר מוטיבציה. "חלק מהמעסיקים דווקא כן רוצים להעסיק צעירים אבל מדווחים על קושי בגיוס שלהם, בשל ההחלטה להאריך את דמי אבטלה לאנשים שנמצאים בחל"ת", היא מודה.
אם תשאלו את אותם מובטלים שבוחרים להמשיך ולחיות על דמי האבטלה, לא בטוח שהם יסכימו שמבחינתם זהו המצב האידאלי. "זה מאוד חבל שיש מישהו במדינה הזאת או בכלל, שנמצא בסיטואציה שבגלל פחד לא להתפרנס הוא נשען על דמי אבטלה", מודה אגם, "זה אמנם נותן איזשהו מענה כלכלי אבל בסופו של דבר אתה לא נמצא בתנועה הרגילה שלך, ולא בעשייה האומנותית שלך, כך שיש לזה השלכות על ההמשך. זו סיטואציה מאוד מוזרה שהקורונה הביאה אותנו אליה".
גם אדיר מסכם עם הרבה כאב את החוויה ומודה שהיה מעדיף אחרת. "אני מבין שחצי מדינה מובטלת, אבל בסופו של דבר לי אכפת מזה שאין לי איך להאכיל את הילדים שלי. כל השנים עבדתי ושילמתי ביטוח לאומי ובסופו של דבר אין לי פתרון. האבסורד הוא שגם מהעבודה המשנית שלי אני עדיין משלם ביטוח לאומי. לקחת כסף יודעים, אבל לתת תשובות או כסף – כאן כבר אין עם מי לדבר. לשבת ולראות בטלוויזיה כל מיני תכניות על מענקים שרירותיים (המענק בסך 750 השקלים. ה"ת) כשאני מובטל ומתחנן לכסף שמגיע לי על פי החוק – זה פשוט מתסכל. לראות שהמדינה משלמת דמי אבטלה לכולנו על חשבון הכסף שלנו בעתיד, בלי לראות בכלל שזה לא נותן מענה לבעיה ושמי שצריך את הסיוע הזה – נמצא במעין מלכוד, זה כואב. כרגע לא נשארה לנו ברירה חוץ מלנסות ולהשתמש במה שיש".