"הסכם שינוע הנפט עם איחוד האמירויות הוא פצצה מתקתקת"

שלשום (ד') נחשפה זהות האונייה המזהמת את חופי ישראל. מבדיקה שביצעה חברת TankerTrackers והועברה לידי המשרד להגנת הסביבה, עולה, כי המכלית Emerald הלובית, היא מקור הזיהום החמור בחופי ישראל. ההערכה היא שהמיכלית נשאה נפט גולמי איראני באופן פיראטי מאיראן לסוריה, אשר בסופו של דבר הגיע לישראל .

"נפט גולמי בים הוא נשק שפועל נגד הסביבה ובריאות הציבור, נגד בעלי החיים ונגד החופים שלנו", מסרה השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל. "אסור להקל ראש בנושא, כל ההתנהלות של האונייה מכוונת. יש כאן קשר ישיר לאיראן, לא קשר עלום. יש כאן מקום לדיון חירום של כלל הגופים הממשלתיים, כולל הגופים הבטחוניים, להבנה רחבה יותר של האיומים במים הכלכליים של ישראל שהם לא רק סביבתיים. נבוא חשבון עם הפושע הסביבתי שזיהם את חופי ארצנו, ונתבע פיצויים בשם כל אזרחי ישראל על הפגיעה בבריאות, בטבע, בחיות ובנוף".

"הטיפול באירוע הזפת עדיין בעיצומו. יש חופים שמהם הוסרה רוב הזפת אבל מרביתה נתקעה על הסלעים ויש קושי להוציא אותה", מספר ד"ר יובל ארבל, רכז ים וקשרי ממשל בעמותת 'צלול' ."הייתה התגייסות יפה של רשויות מקומיות ומתנדבים, עם זאת היו ליקויים בטיפול באירוע, בעיקר משום שלא הייתה מוכנות לכך. "מדובר כאן באירוע משמעותי שלא נצפה כמוהו עשרות שנים. אבל זה לא האירוע הגדול שעוד יכול לקרות. משנת 1978 הממשלה הייתה חתומה על אמנת ברצלונה, שבה התחייבה להכין תוכנית לטיפול בזיהום, וחלק משמעותי מהתוכנית כלל לא בוצע".

אחד הדברים שעולים מאסון הזפת הוא חוסר המוכנות של ישראל והמשרד להגנת הסביבה להתמודד עם אסונות כאלו. "בהיעדר תחנות חירום ימיות, תקציבים ייעודיים, ניטור וציוד מתאים, האסון הבא הוא בלתי נמנע ונמצא מעבר לפינה. חייבים ללמוד לקח - ראשית להעביר באופן מיידי את חוק התלמ"ת וחוק אזורים ימיים, על מנת להכיל את החוק הישראלי על המים הכלכליים של ישראל. מעבר לכך, יש לאסור קידוחי נפט וגז פוסילי, ולמנוע את הפיכתה של ישראל לצומת שינוע דלקים מזהמים לאירופה וארה"ב".

"יש פה איום וצריך לחשוב על זה כמו מלחמה", טוען ד"ר ארבל. ישראל לא קיבלה התראה מראש על אף שהטכנולוגיות הללו קיימות: גלאים ולווינים שרכישת שרות מהם בסך הכול עלות של כמה מיליונים, מחיר שישראל יכולה הייתה לאפשר לעצמה. עכשיו החופים סגורים, והנזק הכלכלי הוא אדיר".

כמה יעלה לנו לטפל באירוע הזה?

אירוע זיהום הנפט הוא אירוע מתגלגל, ולכן קיים קושי להעריך את גודל האסון והטיפול בנזקיו מבחינה כלכלית. לפני כעשרה ימים אישרה הממשלה העברת תקציב של כ-45 מיליון שקלים לטיפול בנזקי הזפת.
האם הסכום הזה יכול לכסות את השלכות האירוע? ד"ר שירי צמח שמיר, ראש תחום כלכלה וקיימות בבית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה, חושבת שממש לא.

"התקציב ניתן ככל הנראה לניקוי החופים מהזפת, והוא יחולק לרשויות המקומיות לאורך החופים, אך הוא אינו כולל טיפול של הנפט בים. ככל הנראה חלק מהנפט שקע במים, וקיימים אמצעים לנקות זאת. ידוע לנו שבאירוע הדליפה בניו מקסיקו ב-2010, עלה לחברת BP למעלה מ- 6 מיליון דולר ליום לנקות שטח של 1500 קמ"ר אחרי שנשפכו 780 מיליון ליטר לים. בנוסף גובה הפיצויים שמכסים את עלות הניקוי לא מספיק, ראינו את זה גם באסונות אחרים. יש לחשב מרכיבים נוספים כמו ענף הדיג, פגיעה בתיירות החופית והימית, וכמובן הפגיעה בערכים התרבותיים".

הדיג המסחרי בישראל הוא אחד הנפגעים הראשונים של האירוע. במחקר שעשתה ד"ר צמח שמיר עם אוניברסיטת חיפה והמכון לחקר הימים והאגמים (חיא"ל) עלה כי שווי הדייג בשנה הוא 111 מיליון שקלים. כלומר ענף הדייג מפסיד כעת כ-304 אלף שקל ליום. גם הנזק בענף התיירות מוערך ב- 41 מיליון שקלים לשנה, ואילו ההערכות בפגיעה בתיירות הדיג הספורטיבי הן סביב 2.2 מיליון שקלים לשנה.

חשבתם שהנזק נגמר בחוף? מה עם המים שאתם שותים?

75 אחוזים מהמים המסופקים לביתנו מגיעים ממתקני התפלה. תרחיש שבו זיהום נפט חמור יותר בהיקפו ובקרבתו לחוף, אינו תלוש מהמציאות. בעיקר אם לוקחים בחשבון את הסכם קצא"א לשינוע הנפט, שיביא לתעבורה של 120 מיכליות בשנה לאילת ואשקלון (כיום עוברות באילת 2-3 מיכליות בשנה) במקרה של זיהום חמור יותר, תיתכן פגיעה במתקני ההתפלה והשבתתם.

בשנת 2017 ,בעקבות דליפת נפט, נפגעו 3 מתקני התפלה. הנזק הכלכלי ליום אחד שנגרם מכך נע בין 191 אלף שקלים ל-1.7 מיליון שקל.

" זוהי רק עלות ההכנסות של מתקן התפלה בודד", מדגישה ד"ר צמח שמיר. "שאיבות מהכנרת כרוכות בעלויות נוספות, והשלכות נוספות. אסון זיהום לאורך כל החוף יביא לכמויות אדירות של אובדן מים ופגיעה במערכת האקולוגית הימית של הכנרת, אלו דברים שלא מביאים בחשבון".

"חלק לא מבוטל מהנפט וממרכיביו מתערבל ומתמוסס במים, כך שחומרים רעילים יכולים לחדור למתקני ההתפלה ולהרוס את הממברנות, ולכן על מת להמנע מכך יש להשבית את מתקני ההתפלה. במילים אחרות, לא יהיה לנו מים", אומר ד"ר יובל ארבל, "אם אין מקורות מים חלופיים, במקרה של רצף בשנות בצורת כפי שהיה לנו עד 2018, מעל גירעון מסוים אי אפשר יותר לשאוב מי תהום ומהכנרת, וכך אנחנו גורמים להרעה באיכות המים, והדבר יכול לגרום לנזק בלתי הפיך".

אירוע טרור או טעות אנוש?

בין אם כוונת המזהם באירוע הזפת הייתה זדונית או כתוצאה מטעות אנוש, עדיין מדובר על פיגוע סביבתי, שהוכיח כי אנחנו לא מספיק ערוכים לאסונות משמעותיים יותר. "נראה שעדיין נותרו הרבה שאלות פתוחות ואין מספיק תשובות, אולם, ברור כי הטיפול והשמירה על הים שלנו, שמהווה מקור לעצמאות מדינית ומספק לנו מים, מזון, אנרגיה, תעבורה ימית ועוד, לא מספיקים ויש לשפרם", אומרת ד"ר שירי צמח.

"יתכן ומדובר בטרור סביבתי מהים, שמהווה סיכון קיים שעלול להתגבר, ויש להיערך אליו", מסכים ד"ר ארבל, "בין אם זו מיכלית שפרקה נפט בזדון, או הפצצת אסדות הגז לאורך החופים או הפצצת מכליות הנפט שיגיעו לאילת ואשקלון".

אך הסכנה שטמונה בהסכם שינוע הנפט לא מסתיימת כאן. "כשמיכלית עוגנת באשקלון, וטיל של החמאס פוגע באונייה, זה יכול לעשות נזק אדיר. לאיראנים יש יכולת דיווח וכל מיכלית שתנוע דרך ים סוף, נמצאת בסיכון. המיזם הזה מושך אש. עבור כמה מיליונים שמדינת ישראל תרוויח, היא צריכה להשקיע מאות מיליונים כדי לעמוד בתנאים שיקטינו את הסיכונים – לשדרג את התשתיות במסוף הימי, לאורך הצינור הישן והמתפורר, וגם אז זה לא יהיה כדאי, כי תמיד יהיה סיכון", אומר הוא מזהיר.

"חשוב לזכור, שלא רק מיכליות פיראטיות מסכנות את הסביבה. אסון זיהום הנפט במאורוציוס היה תאונה, ולמעשה רוב אירועי השפך הגדולים הם תאונות כתוצאה מטעות אנוש או תחזוקה לקויה ואי אפשר אף פעם לגמרי להמנע מזה".

סכנה ממשית וברורה לעיר אילת

מדענים ברחבי העולם מערכים, כי רעידות אדמה ועלייה בהצטברות פחמן דו חמצני באטמוספירה יהפכו להיות נפוצים יותר ויותר בעקבות קידוחי נפט וגז ,או כתוצאה משריפת דלקים פוסילים. המסקנה החד משמעית היא שיש הכרח לעבור לאנרגיות מתחדשות כמו אנרגיה סולרית, אותה יש בשפע בישראל.

עם זאת, בזמן שמדינות אחרות מקדמות במרץ מעבר לאנרגיות מתחדשות, ישראל נמצאת הרחוק מאחור, ואף טופחת לעצמה על השכם על קידום הסכמי שינוע של דלקים פוסילים, וקידום פרויקטים כמו צינור איסטמד לייצוא גז שמקומם בעולם הישן.

מדוע ישראל ממשיכה לקדם שימוש בדלקים פוסילים על אף הפגיעה בסביבה ובבריאות?
"מנקודת מבט כלכלית זה יותר זול ומשתלם אבל זה לא המחיר האמיתי כי צריך לכלול את ההשפעות החיצוניות, העלויות לסביבה, רמת זיהום האוויר, הפגיעה הבריאותית והסביבתית", אומרת ד"ר צמח שמיר. אם הפולטיקאים ומקבלי ההחלטות היו מחשבים את המחיר האמיתי של הגז הטבעי והדלקים הפוסילים, הם היו מבינים שלטווח הארוך זה לא משתלם לנו כלכלית".

"מקבלי ההחלטות מודעים לכך שזה מסוכן אך מקדמים את הנושא בכל אופן. יש כאן אינטרסים כלכליים של תעשיות ענק שמתוות את המדיניות", אומרת יערה פרץ, מנהלת תחום אקלים בארגון מגמה ירוקה. "לישראל הרבה שנים לא היה משאבי טבע לייצא, ופתאום גילינו מאגרי גז. הפוליטיקאים מובילים את הנושא מתוך אינטרס אישי, כי האזרחים הישראליים בטוח לא ירוויחו מזה – הם ייפגעו כלכלית וגם סביבתית".

מי ירוויח אתם בטח תוהים? אולי תשאלו את משרד האנרגיה, המקדם בימים אלה 34 פרויקטים שונים של דלקים פוסילים מזהמים, בעיקר נפט וגז מאיחוד האמירויות לאגן הים התיכון דרך אילת.

"ההסכם הזה הוא אסון ידוע מראש", אומרת פרץ, "כשספינות עם מיכליות נפט יגיעו באופן קבוע, זה יסכן את שונית האלמוגים בצורה משמעותית. השונית הזו נחשבת לאחת הייחודיות בעולם, היא מהווה בית גידול למיליוני מינים של דגים שמחזיקים מערכת ימית שלמה. ראינו את תוצאות האסון שקרה במפרץ מקסיקו ב-2010, שם הנזקים הגיעו ל65 מיליארד דולר, והפגיעה במערכות אקולוגיות הייתה קטסטרופלית".

אבל לא רק בעלי החיים, הצמחים והטבע יפגעו אלא גם הישראלים, ומיוחד האילתים. "שוניות האלמוגים במצרים מכניסות יותר כסף למדינה מאשר הפירמידות. באילת, ענף התיירות ממשיך להיות הרווחי ביותר בגלל השונית הזו", מדגיש ד"ר ארבל. "שפך נפט עלול לגדוע את התיירות בעיר, וזו פגיעה שעלולה להימשך שנים. אנשים לא באים לחופים מזוהמים. ייקח זמן לשקם אותה, ולהסיר גם את הכתם התדמיתי".