העולם כולו צופה בדריכות במערכה המסלימה בין ארצות הברית לסין. מלחמת הסחר שכמעט פרצה בין שתי המדינות בשבועות האחרונים היא חלק מסדרת אירועים שיכריעו את גורלה של הכלכלה הגלובלית. אף שהאמריקאים מחזיקים ביתרונות משמעותיים – הסינים הם אלה שדוהרים בדרכם להיות מעצמה עשירה ורבת־השפעה.
האיומים במלחמת סחר שהשמיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, והחלו בסדרת ציוצים בטוויטר, אפשרו לסינים להתמקם בעמדת המבוגר האחראי. המעצמה הקומוניסטית השמיעה בתגובה הצהרות ליברליות שאיפיינו בעבר את האמריקאים: "צריך לדחות מדיניות כוחנית של משחק סכום אפס שבה החזק מתעמר בחלש", אמר נשיא סין, שי ג'ינפינג, בפורום בואו, המכונה "דאבוס הסיני", שנערך בחודש שעבר באי קטן בדרום המדינה. "עלינו להתחייב לפתיחות וליצירת חיבורים,להבטיח תועלת הדדית לכל הצדדים בכלכלה הגלובלית ולעודד מסחר והשקעות חופשיות".
למרות פערים בין הרטוריקה החיובית למדיניות הסינית בפועל, הטון המפויס של הנשיא שי היה גלולת ההרגעה שלה ציפו השווקים. זאת, לאחר שהבורסות ושוקי הסחורות רעדו בעקבות האיומים של טראמפ להטיל מכסים של עד 60 מיליארד דולר על סחורות מסין כדי לסגור אתהגירעון בין המדינות. צעדים אלה תוארו על ידי כלכלנים כמהלך נואש שעלול לפגוע באמריקאים ובעולם כולו. מאחורי הקלעים, האירועים היו איתות נוסף לאופן שבו התנהלותה של ארצות הברית מחזקת דווקא את סין. גם מדינות שחוששות ממנה מוצאות עמה מכנה משותף, כשמולן ניצב מנהיג של אמריקה מתבדלת, חסרת אחריות ומסוכנת לכלכלה הגלובלית.
קולות הנשמעים מסין מהדהדים את התחושות האלה. פרופ' וואנג יונג, ראש המרכז לכלכלה פוליטית באוניברסיטת פקינג בבייג'ין, אומר למגזין TheMarker כי "יש קונפליקט בין הציפיות האמריקאיות לבין המציאות. בממשל ובקהילה העסקית בארצות הברית נשמעות טענות כלפי ההתנהגות של סין, אך למעשה הם לא מרוצים מכך שהיא תופסת נתח גדול יותר מהשווקים העולמיים. אם האיומים של טראמפ ייצאו משליטה, כל הכלכלה העולמית תסבול. צריך ללמוד את הלקחים מהשפל הגדול בשנות ה־30, שאף הוביל לאסון של מלחמת העולם השנייה".
וואנג מדגיש מדוע לדעתו העמדה הסינית ראויה יותר: "בניגוד למדיניות 'אמריקה תחילה' של טראמפ, סין מקדמת אינטרסים משותפים לאנושות. סין וארצות הברית הן הכלכלות הגדולות בעולם, יש ביניהן את היקף הסחר הגדול אי פעם והן תלויות זו בזו. לכן יש לנו אחריות להתפשר במידת הצורך ולהראות כבוד הדדי, על בסיס הסכמות שיושגו במסגרת הגופים הבינלאומיים".
ההצהרות הסיניות מתקבלות בחשדנות במערב. "זו גלובליזציה נוסח סין", אמר למגזין TheMarker יאן וידנפלד ממכון מריקס ללימודי סין בברלין (MERICS). "אנחנו שומעים זמן רב איך הסינים יפתחו את הכלכלה – וזה לא קורה. הפתיחות מתרחשת רק כאשר היא משרתת אינטרסים סיניים. למשל, בשווקים שבהם אין מולם תחרות משמעותית או כדי ליצור אפיקים לשאיבת ידע דרך מיזמים משותפים. הסינים לא מקדמים מגרש מאוזן, כמו שהאמריקאים והאירופים תופשים זאת".
אחד הנושאים שמטרידים את האמריקאים הוא ההגנה על זכויות קניין רוחני. הם טוענים כי הסינים גונבים ידע וטכנולוגיה בלי כל רסן. בתקופה האחרונה רושם ההייטק הסיני הישגים עצמאיים של ממש במסחר, בפינטק ואפילו בבינה מלאכותית – והבעיה האמריקאית מחריפה. סין צוברת יתרונות נוספים כשהיא מקדמת את פתיחות השווקים הפיננסיים לזרים ומגדילה את תקציב החוץ, בשעה שארצות הברית בהנהגת טראמפ מקצצת בו בחדות.
מבחינת סין – כבר כיום הכלכלה הגדולה בעולם במונחי שווי קנייה – המפה מתחלקת לשניים: מצדם המזרחי, מול ארצות הברית, הסינים נזהרים מעימות ראש בראש עם שותפת הסחר הגדולה ביותר; ממערב, במדינות שכנות ורחוקות יותר באסיה, באפריקה וגם באירופה – הם מוצאים מרחב פתוח וצמא לשיתופי פעולה. בין לבין, הם מבססים את עצמם במקום שבו הם רוצים להיות: הכלכלה המרכזית של העולם כולו.
רכבת מפינלנד לסין
"חגורה אחת, דרך אחת" (One Belt One Road), זהו השם הציורי הראשוני שהעניקו הסינים לתוכנית הדגל שלהם בכיוון מערב. עם הדימוי הרומנטי של דרך המשי העתיקה, והשקעה ניכרת ביחסי ציבור, הסינים יוזמים מהלך חסר תקדים בהשקעה העשויה להסתכם בטריליון דולר ויותר. בניגוד ליוזמות סיניות שנועדו בעיקר להבטיח מקורות לחומרי גלם, והתמקדו באפריקה ובדרום אמריקה, "חגורה ודרך" (השם המעודכן) בונה סדר עולמי חדש.
לתוכנית מטרה כפולה: פתרון בעיית עודפי הייצור של סין, וחיזוק הכלכלות במדינות מתפתחות – כך שכוח הקנייה והיבוא שלהן מסין יגדלו. בתוכנית משתתפות ברמת מעורבות משתנה כ־70 מדינות שתושביהן מקיפים כ־65% מאוכלוסיית העולם, ושבהן מופק כשליש מהתוצר העולמי. "חגורה ודרך" נבנית לאורך כמה מסלולים, שבאמצעותם מתכננת סין לשנע סחורות לצד השפעה פוליטית.
במסלול הימי, "הדרך", הסינים משקיעים בנמלים, החל בפיראוס ביוון, דרך תימן ופקיסטן וכלה בדרום מזרח אסיה; במסלול היבשתי, "החגורה", העוקב אחרי דרך המשי הקדומה, מוקם בין השאר טרמינל תחבורה ומסחר עצום במרכז קזחסטן, "נמל יבש" שנמצא סמוך לנקודה הרחוקה ביותר מגישה לים בכל אסיה. לאחרונה נחנכו קווי רכבת מפינלנד ומפולין למרכז סין, במסע מהיר אך גם יקר יותר מתובלה ימית. חלק מהפרויקטים מתפרשים עד אינדונזיה וניו זילנד.
הסינים משקיעים, במענקים ובעיקר בהלוואות, גם בכבישים ובצינורות גז, בהסכמי סחר ותיאומי מדיניות ובהשכלה גבוהה. הקמת התשתיות מלווה בבניית מגורים לאלפי עובדים סינים, שלעתים נהפכים לערים של ממש, עם חנויות וגני ילדים. בתל אביב אפשר למצוא דוגמה מוקטנת מאוד להתיישבות סינית כזו סביב התוואי של עבודות הרכבת הקלה. חברות סיניות מעורבות גם בהרחבות של נמלי חיפה ואשדוד, שהוזכרו בפרסומים סינים כחלק מיוזמת "חגורה ודרך".
החזון הסיני סבלני ומכוון לטווחי זמן ארוכים. עד לאחרונה היו הערכות כי "חגורה ודרך", המזוהה עם הנשיא שי שהשיק אותה ב־2013, עשויה להסתיים עם תום כהונתו ב־2022. אבל לאחרונה אושר שינוי חוקתי שמאפשר לשי לכהן למשך כל חייו, ומבטיח כנראה כי התוכנית תימשך עוד עשורים. האופק שלה עשוי להתפרש עד 2049, אז שואפת סין להשלים את המהפך ממדינה קומוניסטית ענייה וסגורה לכלכלה עשירה ומפותחת – לפי כללי המשחק שהיא תגדיר.
יש פערים אדירים בין ההערכות השונות להיקף היוזמה, ואף גוף סיני רשמי לא מספק מידע מוסמך. ההערכות המנופחות נוקבות בסכום דמיוני של 8 טריליון דולר. לפי הערכות סבירות יותר, סין התחייבה עד כה להלוואות בהיקף של כ־900 מיליארד דולר במדינות השותפות. אבל התוכנית עדיין פתוחה ומתרחבת, ועשויה לגדול עד 2 טריליון או אפילו 4 טריליון דולר בעשורים הבאים.
חובות כבדים למדינות עניות
האופן שבו מנוהלת הגלובליזציה בנוסח הסיני מתגלה גם ב"חגורה ודרך". מאחורי הססמאות על רווחה לכל הצדדים יש השקעות שחוזרות כמעט במלואן לסינים. כ־90% מהפרויקטים מוקמים על ידי חברות סיניות, בעוד שבמיזמים אסייתיים המנוהלים על ידי מוסדות בינלאומיים אחרים, הנתח שלהן הוא פחות משליש. בפרויקטים כאלה ניתנת גם הזדמנות גדולה יותר לחברות מקומיות, שזוכות בכ־40% מהמכרזים. המצב יוצר בעיה גם לסינים, שייאלצו לפתח הסכמי סחר מאוזנים יותר אם באמת ירצו לקדם את הכלכלות של המדינות שמולן הם עובדים. לדברי וואנג, יש חששות ביחס ליוזמה הסינית. "ההודים לא מרוצים משיתוף הפעולה הגובר עם פקיסטן, ואפשר להבין זאת. לכן ההנהגה הסינית מתנהלת בזהירות ומוכנה להקשיב לכל הצדדים בתהליך שנמצא רק בתחילתו", הוא אומר.
התמונה מסתבכת עוד יותר כשמביאים בחשבון שסין מנסה לאחרונה לנווט בין צינון מסוים של הכלכלה לבין שמירה על קצב צמיחה גבוה. היא מפחיתה ייצור, מאפשרת סגירה של מפעלים כושלים יותר מבעבר – ובעיקר מעוניינת להקטין את החובות העצומים שמעיקים על כלכלתה. החוב של סין הוא יותר מפי 2.5 מהתוצר השנתי, לאחר שקפץ פי חמישה בתוך עשור. עיקר המינוף הפיננסי מגיע מתאגידים וממשקי בית, ויש מי שמשווים זאת למצב בכלכלות המערב לפני המשבר של 2008. אם תמשיך להגדיל את השקעותיה במדינות אחרות, בעיקר על ידי הלוואות, היא עשויה להתקשות לשלוט בבעיית החובות.
המדינות הללו כבר סובלות מחובות כבדים ועשויות להידרש למאמצים כבירים כדי להחזיר את ההלוואות הגדולות. מחקר שפרסם לאחרונה המרכז לפיתוח גלובלי בוושינגטון מצא כי כשליש מהמדינות המעורבות ביוזמה סובלות מבעיות אשראי, ובשמונה מהן הסיכונים גדולים במיוחד. החוקרים ציינו כי היחס של סין לנושא אינו עומד בסטנדרטים המקובלים להקצאת אשראי. בראש המדינות בסיכון נמצאת פקיסטן, שהפרויקטים המשותפים שלה עם סין ייצרו לה חובות של 60 מיליארד דולר. בלאוס הענייה עוד יותר מקימים הסינים פרויקט רכבות שמגיע עד לסינגפור בעלות של כ־7 מיליארד דולר – מחצית מהתוצר של המדינה בת 7 מיליון התושבים. סרי לנקה כבר כשלה בהחזר חוב של מיליארד דולר, ונאלצה להחכיר נמל מרכזי לחברות סיניות. יש טענות כי אלה מהלכים שנצפו מראש: העמסת חובות כבדים על מדינות עניות, וחילוצן בתמורה ליצירת מאחזים אסטרטגיים.
חתן פרס נובל לכלכלה, ג'וזף שטיגליץ, אמר לאחרונה כי "טראמפ הוא מהמורה בדרך, והסינים צריכים להסתכל לטווח הארוך. המנהיגות הסינית צריכה לפעול עם אירופה ומדינות נוספות ולהתנהל במסגרת הכללים של מוסדות בינלאומיים כמו הבנק העולמי, בניגוד לאופן שבו פועל הממשל האמריקאי של טראמפ". באירופה יש הבנה גוברת לגבי פוטנציאל ההשפעה של "חגורה ודרך", שכבר הגיעה באופן מוגבל אל מזרח היבשת. האיחוד האירופי חוקר חשדות להונאות מס בתוכנית, ומתכנן לפרסם ביוני את עמדתו ביחס ליוזמה.
"בלומברג" בדקה את המעורבות הסינית באירופה, לא רק במסגרת יוזמת "חגורה ודרך" וגילתה כי בעשור האחרון השקיעו הסינים לפחות 320 מיליארד דולר ביבשת. מאחר שחלק מההשקעות חסויות ייתכן כי הסכום גבוה יותר. כ־360 חברות עברו לידיים סיניות, לצד שדות תעופה, נמלים ו־13 קבוצות כדורגל מקצועניות. העסקה הגדולה ביותר היתה ב־2016, אז רכשה כמצ'יינה את יצרנית חומרי ההדברה השווייצרית סינג'טה תמורת כ־46 מיליארד דולר. מעבר לכך, יש מגמה ברורה של עלייה בהיקף העסקות. הפרויקטים הגדולים ביותר בוצעו במדינות הפריפריה האירופית, והדבר משקף את פערי האינטרסים ביחס לסין.
"המדינות המפותחות יותר חוששות מגניבת טכנולוגיה או מבעיות של מכסים, ומעוניינות בפיקוח הדוק על שיתוף הפעולה", אומר וידנפלד. "עם זאת, מדינות רבות צמאות להשקעות ושמחות להיענות לכל הזמנה סינית. בגרמניה מודאגים מתעשיות הרכב והתקשורת, בשעה שעבור מזרח אירופה זה נושא חשוב פחות". במזרח אירופה כבר מקדמים את שיתוף הפעולה עם סין דרך פלטפורמה המכונה "16+1" וכוללת מדינות מתוך ומחוץ לאיחוד האירופי.
גם הפרויקטים האירופיים המשתתפים ב"חגורה ודרך" סובלים מכך שההשקעות זורמות ישירות לכיסיהן של חברות סיניות ואינן תורמות מספיק לכלכלות המקומיות. וידנפלד מציג סיכונים נוספים, כמו פרויקטים שנהפכו לפילים לבנים ועשויים לפגוע גם במלווים הסינים, והקושי ליצור מסדרונות כלכליים דרך מדינות עם בעיות ביטחון כמו פקיסטן. בנוסף, על אף קופות המזומנים העצומות של הסינים, יש סימני שאלה לגבי יכולתם להתמיד בזרם ההשקעות המתוכנן, במיוחד כשפרויקטים צפויים להסתבך. "אלה פרויקטים גדולים ומאתגרים לסביבות עסקיות מתקדמות, ובוודאי כשהם נעשים במדינות מתפתחות ועניות. כרגע אנחנו רואים בעיקר משחקים פוליטיים בטווח הקצר, והם לא יספיקו כדי שהיוזמה תצליח בטווח הארוך".
וידנפלד מסביר כי "הסינים מדברים על Win־Win ועל כך שכל אחד יקבל את חלקו – אבל ברמה עמוקה יותר, ברור שהם רוצים להיות המנהיגים. כמובן שמהלך כזה יבוא על חשבון אחרים. יש מגבלות לעושר שאפשר לחלק בין המדינות. בנוסף, סין לא מייצאת רק סחורות והשקעות אלא גם את השיטה הפוליטית שלה. בעבר, היא בעיקר התגוננה מול הדמוקרטיות הליברליות ובענייני זכויות אדם. אבל ככל שההצלחה הכלכלית שלה משגשגת – יש לה מה להראות לעולם. לעומת זאת, באירופה ובארצות הברית ההישגים מרשימים פחות, עם אירועים כמו הברקזיט ובחירתו של טראמפ. זה מזמין את הסינים לומר שאם התוצאה של משטר דמוקרטי היא מדיניות לא רציונלית, להם יש שיטה ריכוזית יותר שהובילה להישגים מלהיבים".
וואנג אומר כי "יש בארצות הברית מנהיג ייחודי מאוד שמונע מגישה מיושנת של פרוטקציוניזם. הוא מעודד הפרדה ביחסים הכלכליים והפוליטיים עם סין, ומגדיר אותה כיריבה אסטרטגית לאינטרס הלאומי האמריקאי. למדיניות כזו יכולות להיות השלכות שליליות מאוד. הבעיה היא שטראמפ וצוותו לא מבינים את המציאות החדשה של הגלובליזציה. גופם במאה ה־21, אך למרבה הצער המנטליות שלהם היא במאה ה־19". נראה שהעולם כולו יצטרך להמתין ולראות איך תיראה הגלובליזציה החדשה הזו.
יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
פרטיות על סטרואידים: המדענים שבזכותם לא יגנבו לנו את המידע ברשת
שיעור האבטלה עלה מעט - אבל הוא צפוי להישאר נמוך