המלחמה הכמעט גרעינית בין האיש החזק בעולם והאיש העשיר בעולם לא התחילה אתמול. הניצנים שלה החלו בדצמבר 2015, כשדונלד טראמפ עוד היה מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארה"ב. "הוושינגטון פוסט שמפסיד הון עתק, הוא בבעלותו של ג'ף בזוס שמחזיק אותו כדי להוריד את המיסים על החברה הלא מרוויחה שלו אמזון", צייץ אז טראמפ. כשטראמפ רוצה ללכלך על מישהו, זה תמיד מתחיל בציוץ. אבל מי יכול היה לדעת שהטוויט הזה מבשר את בואה של מלחמת עולם? בזוס ענה בסרקסטיות ועבר הלאה. מ-2017 ועד היום הוא הספיק לחטוף מטראמפ עוד מספר מופרך של 25 ציוצים נגדו, נגד אמזון ונגד הוושינגטון פוסט.
טענותיו העיקריות כלפי אמזון היא שהחברה לא משלמת מספיק מיסים. עוד הוא טוען ששירות הדואר האמריקאי מפסיד דולר וחצי על כל חבילה שהוא שולח לאמזון, ושהחברה מנצלת את הדואר לצרכיה כמו "חברת שליחויות פרטית". הוא גם האשים את ה"פייק וושינגטון פוסט", בכך שהוא משמש כלוביסט של אמזון, ובציוץ אחר האשים את הפוסט שהוא "מכונת פרופוגנדה". טראמפ ללא ספק סימן לעצמו מטרה.
בכל הזמן הזה בזוס לא ענה. למעט התגובה הראשונה ההיא הוא שמר על זכות השתיקה. אבל עכשיו, להגיד שבזוס מכבס את הכביסה המלוכלכת שלו ושל טראמפ לעיני כל העולם תהיה לשון המעטה.
ב-7 בפברואר פרסם בזוס בלוג פוסט אישי יוצא דופן באתר התוכן Medium עם הכותרת No thank you, Mr. Pecker. מתברר שבזוס וטראמפ הם ממש לא השחקנים היחידים בטלנובלה הזאת, ובפוסט פונה בזוס ישירות למנכ"ל חברת AMI, דייוויד פקר, התאגיד שבבעלותו הטבלואיד הנשיונל אינקווירר. אותו אינקווירר פרסם בתחילת ינואר כתבה החושפת שבזוס בגד באשתו מזה 25 שנה, מקנזי, וניהל רומן מחוץ לנישואים עם לורן סנצ'ז. שעות לפני פרסום הכתבה, יצא ציוץ מטעם בזוס ואשתו ובו הם מודיעים שהחליטו להתגרש.
I’ve written a post about developments with the National Enquirer and its parent company, AMI. You can find it here: https://t.co/G1ykJAPPwy
— Jeff Bezos (@JeffBezos) February 7, 2019
אחרי הפרסום באינקווירר צייץ דונלד טראמפ מסר שכולו שמחה לאיד, ואף כינה את בזוס "ג'ף בוזו", ברפרנס לבוזו הליצן. כשנשאל על ידי עיתונאים על מה דעתו על החדשות על גירושיו של בזוס, אמר טראמפ: "אני מאחל לו בהצלחה, אני מאחל לו בהצלחה. איטס גואינג טו בי אה ביוטי".
בפוסט של בזוס הוא יוצא בהאשמה חריפה נגד האינקווירר. לטענתו הטבלואיד סחט אותו ואיים עליו שיפרסם הודעות טקסט ותמונות פרטיות ומביכות למדי שלו ושל סנצ'ז. באינקווירר טוענים שיש ברשותם גם תמונה מביכה במיוחד של סלפי מתחת לחגורה, אירוע המכונה דיק פיק, שבזוס שלח לסנצ'ז.
האינקווירר, באמצעות תכתובת מיילים עם אנשיו של בזוס, דרש שבזוס יעצור את הוושינגטון פוסט, שנוא נפשו של טראמפ, מלערוך חקירות על אודות הטבלואיד. יותר ספציפית, שבזוס יעצור את החוקר שלו, אדם בשם גווין דה בקר, מניסיונותיו לברר איך האינקווירר השיג את החומרים המשפילים עליו. בטבלואיד גם דרשו שבזוס ייצא בהצהרה רשמית לתקשורת שבה יודיע שהדלפת התמונות לא נעשתה בהקשר של מטרות פוליטיות. יכול להיות שבזוס טוען שטראמפ מנסה להתעסק איתו?
ייתכן שלבזוס יש הוכחות. אחד הכתבים של הווושינגטון פוסט, מנואל רואיז פראנזיה, שדיבר לאחרונה עם החוקר של בזוס, התראיין ל-MSNBC ואמר "הם התחילו להאמין, מחנה בזוס, שמאחורי הפרסום הזה עמדה מוטיבציה פוליטית. החוקר אמר לנו שהוא לא מאמין שהטלפון של בזוס נפרץ, הוא חושב שיכול להיות שיישות ממשלתית כלשהי היא זו שהשיגה את הודעות הטקסט שלו".
"עכשיו הוא אובססיבי לבזוס"
מספיק מסובך? עוד לא שמעתם כלום. אותו מנכ"ל של AMI שאליו פונה בזוס, דייוויד פקר, הוא גם חבר קרוב של הנשיא טראמפ. בספטמבר האחרון סגרו מנהלי AMI עסקה עם התובעים הפדרליים בעקבות חקירה שהתנהלה נגדם בחשד שעבדו עם הקמפיין של טראמפ לנשיאות על מנת "לחסל סיפורים על יחסיו עם נשים של המועמד לנשיאות". במהלך הבחירות לנשיאות, AMI קנו את הזכויות לסיפורה של קארן מקדוגל, שסיפרה שניהלה רומן עם טראמפ, אבל הם מעולם לא פרסמו את הסיפור. עכשיו נראה שהם עברו לסחיטות ואיומים על בזוס.
הטענה הבאה של בזוס כלפי האינקווירר קשורה כבר ליחסיה של ארה"ב וסעודיה, יחסים שהתחממו מאוד מאז שטראמפ עלה לשלטון. על פי כתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס, פקר השתמש בקשריו עם טראמפ כדי להתקרב בעצמו להנהגת סעודיה. הניסיון הזה ככל הנראה עלה יפה, עד כדי כך שהאינקווירר הוציא לאור מגזין מיוחד ומחמיא של 97 עמודי כרומו על סעודיה, כולל נסיך הכתר על השער, והכותרת The new kingdom.
יחסיו של הוושינגטון פוסט עם סעודיה, פחות מלבבים. הפוסט ספג מהלומה עם הירצחו של העיתונאי הסעודי ג'מל חשוקג'י, שכתב טור לעיתון. חשוקג'י נרצח בשגרירות הסעודית בטורקיה לפני ארבעה חודשים, לכאורה על ידי שליחיו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן. הוא נכנס לשגרירות כדי לקחת מסמכים שהיה צריך לחתונתו, ותוך 10 דקות כבר לא היה בן החיים. גופתו בותרה בתוך כתלי השגרירות.
הוושינגטון פוסט לא ממש הניח לסיפור הזה, בלשון המעטה, ובזוס כתב בפוסט שלו ש"הכיסוי העיתונאי הבלתי פוסק של ה-WaPo על הרצח של חשוקג'י היה ללא ספק לא פופולרי בחוגים מסוימים".
אם מנכ"ל אמזון יטען שיש עליו מתקפה משולבת מכיוון הממשל האמריקאי, בדגש על העומד בראשו, ועושה דברו פקר, אף אחד לא יחשוב שהוא איבד את דעתו. בזוס אמנם פונה בפוסט שלו לפקר, אבל לנשיא טראמפ הוא מודיע שהוא הוריד את הכפפות. אבל האם הטענות שלו על מעורבות פוליטית בהדלפת התמונות וההודעות בהכרח אומרת שאפשר לקשר בין ההדלפה לבין טראמפ? כנראה שלא. מה שכן, טראמפ מעולם לא פספס הזדמנות להביע את הדעות שלו על בזוס, אמזון והוושינגטון פוסט, ולומר שהוא מתעב אותם יהיה לשון המעטה. על פי פרסום בווניטי פייר מאפריל 2018, טראמפ ניסה אז "להגביר את המתקפה שלו על בזוס", אמר מקור למגזין. "הוא נהיה אובססיבי עם משהו, ועכשיו הוא אובססיבי לבזוס", אמר מקור אחר.
אז על מה בעצם מתקוטט טראמפ עם בזוס כל השנים האלה, ואולי גם מעורב בלאחרונה ניסיונות להדליף מידע רגיש עליו? מה מהות האיבה הזו, שמערערת את המניה של אמזון בימים האחרונים (ככה זה כשמאיימים על המנכ"ל שיפרסמו את הדיק פיק שלו)?
יכול להיות שזה בגלל שאמזון לא משלמת מספיק מס, או בגלל הדאגה של הנשיא מכך ששירות הדואר האמריקאי עושה עסקה גרועה בתמורה לשיגור החבילות של אמזון? סביר יותר להניח שהסיבה לגירוד העצבני שהוא חוטף בהקשר של בזוס, קשורה דווקא לוושינגטון פוסט, אותו רכש בזוס ב-2014. הקו הברור של הפוסט נגד טראמפ, ושלל התחקירים שהוא מפרסם עליו, מביאים לטראמפ את האובססיה. נשמע לכם מוכר? בסופו של דבר זה עוד סיפור של הון, שלטון, עיתון. אבל איך שזה נראה, תיק 2000 הוא משחק בארגז חול לעומת בית הקלפים האמריקאי הזה. מה שבטוח, הסיפור הזה ממש רחוק להיגמר.