פרופ' סקוט גאלווי מודאג. היזם הסדרתי, שמתחזק במקביל במשרת מרצה בביה"ס למנהל עסקים של אוניברסיטת ניו יורק ומפיץ את דעותיו בשורה של אמצעי מדיה ופרסומים, רואה את המדינה שבה גדל ושאותה הוא אוהב מתפרקת מערכיה. "באמריקה, אנשים איבדו את האמון והכבוד למוסדות השלטון. בשנות השמונים לנשיא רייגן הייתה אמירה לפיה שבע המילים המסוכנות ביותר הן: 'היי, אני מהממשלה, הגעתי לפה כדי לעזור'. התחלנו לחשוב על הממשלה שלנו כעל האויב, וזה הפך למין נבואה שמגשימה את עצמה. וכשאנחנו לא סומכים על הממשלה שלנו, אז מה זה אמריקה? רק פלטפורמה לעסקים ולמזון מהיר?".
העמדות והפרשנויות של גאלווי בנושאים כמו כלכלה, טכנולוגיה, חינוך וחברה מגיעות לקהל עצום. הוא שוטח את עמדותיו בפני מאזיני שני הפודקאסטים המצליחים שלו, מנויי הניוזלטר השבועי שלו וקוראי שלושת רבי המכר שחיבר. אל אלו צפויים להתווסף בקרוב גם צופי התוכנית החדשה שהוא עתיד להנחות בשירות הסטרימינג החדש של רשת החדשות CNN. בשיחה עם יונית לוי וג'ונתן פרילנד לפודקאסט Unholy הוא שוטח את עמדותיו גם בפני הקהל הישראלי.
גאלווי, שכינה בעבר לא אחת את מייסד ומנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג "סוציופת" וידוע כמבקר חריף של רשתות חברתיות, שיש להן תפקיד משמעותי בתהליך הקיטוב בארה"ב. "האלגוריתמים משסים אותנו זה בזה למטרות רווח וכדי להפוך אותנו לאויבים, כשאנחנו בעצם לא. אלגוריתמים שמופעלים ממניעי רווח גורמים לנו לכעוס אחד על השני", הוא זועם.
"האלגוריתמים מתוכנתים בידי אנשים שרוצים למקסם רווחים. הם מזהים שאנחנו נמשכים לאלימות ורוצים לגרום לנו להתווכח. שום דבר מהותי לא ישתנה עד שמישהו יישלח לכלא"
"האלגוריתמים עצמם לא בהכרח מרושעים", הוא מסייג, "אבל הם מתוכנתים על ידי אנשים שרוצים למקסם רווחים. אנחנו נמשכים לאלימות וחוסר הסכמות, האלגוריתמים מזהים את זה ורוצים לגרום לאנשים להתחיל להתווכח. האלגוריתם אומר 'הו, זה ממש מעצבן אנשים, זה גורם לשיחות להתלהט, אקדם את האמירות האלה על עליונות לבנה או מתנגדי החיסונים'. זה מעורר אי סדר שמייצר עוד אנגייג'מנט. חלק מהתוכן הזה מסוכן ושקרי".
התוצאה לדבריו היא ש"הכול עובר פוליטיזציה. החיסונים נהיו פתאום עניין של ימין ושמאל. אם אתה שמרן, אתה לא מאמין במדע ומפקפק ביעילות החיסונים. אם אתה ליברל, אתה חושב שבכל שיחה סביב סוגיות חברתית תמיד צריך שיהיה נרטיב מסויים".
מה הדרך לטפל באלגוריתמים ששולטים ומנהלים את חיינו?
"בתור התחלה צריך להסיר את ההגנה החוקתית (סעיף 230, חסינות שהחוק האמריקני מעניק לפלטפורמות אינטרנט מתביעות משפטיות על התוכן שמפורסם בהן) מעל הארגונים האלה. יש גם פתרון קפיטליסטי: להגדיל תחרות. אם לפייסבוק היו 6-8 מתחרות...", הוא אומר ומוסיף בחריפות: "אני חושב ששום דבר מהותי לא באמת ישתנה עד שמישהו יישלח לכלא. דמוקרטיות נחלשות מסביב לעולם בזמן שהפלטפורמות הטכנולוגיות הגדולות מתחזקות ומנהיגים משתמשים בהן כדי להפיץ מידע כוזב ולעשות מניפולציות על האזרחים".
"אני חושב ששום דבר מהותי לא באמת ישתנה עד שמישהו יישלח לכלא. דמוקרטיות נחלשות מסביב לעולם בזמן שהפלטפורמות הטכנולוגיות הגדולות מתחזקות ומנהיגים משתמשים בהן כדי להפיץ מידע כוזב"
"הגברים הכועסים מחפשים את מי להאשים"
"לדעתי הכול חוזר לכך שבפעם הראשונה בהיסטוריה של האומה שלנו, נשים וגברים בני 30 לא מצליחים כמו שההורים שלהם הצליחו כשהיו בני 30", מציב גאלווי את הפוקוס על מה שהוא רואה כשורש הבעיה של הקיטוב החברתי בארה"ב. "זה חמור במיוחד אצל גברים צעירים. על כל גבר אמריקני שמסיים לימודים במכללה בארצות הברית, יש שתי נשים שמסיימות. גברים צעירים נכשלים דרמטית ויש פי שלושה יותר סיכוי שיצרכו מנת יתר, פי ארבעה סיכוי שיתאבדו ופי תשעה יותר סיכוי שיסיימו בכלא. כתוצאה מזה הם לא אטרקטיביים כבני זוג, ואוכלוסייה שלמה של גברים צעירים נדחקים החוצה. האדם הכי מסוכן בעולם זה גבר צעיר, כועס ובודד. כשמסתכלים על החברות הכי לא יציבות בעולם - יש להן יותר מדי גברים כאלה. אנחנו מייצרים בארצות הברית יותר כאלה ממה שייצרנו בעבר".
"הגברים האלה כועסים על המערכת, מתחברים למסרים של אגרסיביות וגבריות מזויפת ומחפשים את מי להאשים. הם נושאים עיניהם לאדם כמו טראמפ, שאומר 'זה לא אשמתכם'. זה נרטיב מסוכן מאוד שמוכר מהזמנים הכי חשוכים בהיסטוריה. הגברים האלה מרוששים, מבודדים וללא מערכות יחסים ומחפשים אשמים. ואז באים הלאומנים שסוגדים למאצ'ו ורוצים להשיב את תחושת הגבריות שלהם, ורואים אגרסיביות, אלימות, פלישות ואפליה נגד קבוצות מסוימות. אנחנו כל כך שונאים אחד את השני שאנחנו מסרבים להכיר בזה שכולנו אמריקנים. אני מודאג מזה מאוד".
הביקורת של גאלווי לא מוגבלת לצד הימני של המפה הפוליטית. כמי שרואה את עצמו כאיש מרכז, יש לו גם בטן מלאה על תרבות הביטול (Cancel culture) שפושה כיום בחלקים מהשמאל האמריקאי. "צעירים במכללות מתוסכלים מחוסר צדק כלפי כהי עור או קהילת הלהט"ב. הם כועסים ומרגישים שהם רוצים לעשות משהו עם זה, אז הם צדים 'גזענים מזוייפים'", הוא אומר. "הם מחכים עד שפרופסור לאנגלית יגיד איזו אמירה פוגענית, ואז קמים עליו".
"במקום להתמקד בבעיות האמיתיות שעומדות מולנו, החלטנו ללכת אחד על השני. האלגוריתמים מעודדים את זה. הפלישה לאוקראינה נתנה לנאט"ו מטרה חדשה, אחרי שכבר סבלה ממוות מוחי. עכשיו זה די ברור למה יש את נאט"ו, זה גרם לכל בנות הברית ששומרות על השלום מאז 1945 לדבר ביניהן באופן משמעותי ורציני יותר. סוף סוף אנחנו מכירים בזה שאנחנו בני ברית".
"לראשונה בארה"ב בני 30 לא מצליחים כמו שההורים שלהם הצליחו בגיל זה. זה חמור במיוחד אצל גברים. בחברות הכי לא יציבות בעולם יש יותר מדי גברים צעירים, כועסים ובודדים"
לגאלווי, כך נראה, יש תפיסה מאד חיובית לגבי ישראל: "ישראל לא סובלת מאותו פילוג כמונו, כי כולכם שירתם בצבא. זה מאוד עוצמתי. ישראלים רואים אחד את השני קודם כל כישראלים, לא כשמרנים או ליברלים. בארצות הברית, שליש מכל מפלגה רואה את המפלגה האחרת כאויבת שלה. כרגע הרפובליקנים מודאגים משחיינית טרנסג'נדרית וחושבים שהיא איום עלינו, אבל 190 אלף חיילים על גבול אוקראינה זה לא איום גדול יותר?".
איך הכלכלה בישראל פורחת, כשאנחנו נמצאים בתוך אחד האזורים העוינים בעולם?
"ישראל היא סיפור הצלחה די גדול. יש השקעה גדולה בחינוך ואתם מוקפים באנשים שרוצים להרוג אתכם. יש לכם אויבים אמיתיים. כשיורים עליכם טילים, אתם לא רואים את עצמכם כחלק מהמפלגה השמרנית או הליברלית, אלא כישראלים. לנו בארה"ב אין איומים קיומיים שמאחדים אותנו כאמריקנים. יש לכם את חילוקי הדעות שלכם, אבל אתם רואים אחד את השני כאחים ואחיות מתחת לאותו הדגל".
"בישראל עשיתם השקעה גדולה בטכנולוגיה, זה נתמך גם על ידי הממשלה. זה השתלם ובגדול. יש לי משפחה במושב, אני מושקע בחברות טכנולוגיה ישראליות ורואה את הטוב שבזה. ההשקעה שלכם בחינוך, העמדה האסטרטגית שלכם בנושא טכנולוגיה והאיומים הקיומיים שמאחדים אתכם, בסוף היום אתם הולכים לישון כישראלים וקמים כישראלים. אנחנו מתעוררים ברפובליקנים ודמוקרטים, איך זה הגיוני?".
"ההשכלה הגבוהה באמריקה הפכה קצת למשחקי הרעב"
בשנים האחרונות הפך גאלווי למבקר עיקש של מערכת ההשכלה הגבוהה בארה"ב והחסמים שהיא מעמידה בפני מוביליות חברתית - עמדה לא מובנת מאליה עבור מי שחלק מפרנסתו והבמה שמוענקת לו נובעים מעבודתו כמרצה באוניברסיטת ניו יורק (NYU). "כשהתקבלתי ללימודים ב-NYU ב-1982 אחוז הקבלה עמד על 76%. אחוז הקבלה כיום הוא 12% בלבד", הוא אומר. "זה אומר שצריך להיות יוצא מן הכולל כדי להתקבל. 99% מהילדים שלנו הם לא מאותו 1% שהם יוצאים מן הכולל. ראש מדור רישום וקבלה ב-NYU התגאה שהם דחו 90% מהמועמדים, וכולנו עמדנו ומחאנו כפיים כאילו זה דבר טוב. זה כמו שמנהלת של בית מחסה תתגאה שדחתה בלילה 9-10 אנשים. אנחנו משרתי ציבור, לא שאנל".
"ראש מדור רישום וקבלה ב-NYU התגאה שהם דחו 90% מהמועמדים ללימודים. זה כמו שמנהלת של בית מחסה תתגאה שדחתה 9-10 אנשים. אנחנו משרתי ציבור, לא שאנל"
"אנחנו (האמריקאים) טובים בייצור נשק, תוכנות וסרטי גיבורי על ומצויינים בהשכלה גבוהה, אבל אלה שמתקבלים למוסדות העילית הם ילדי עשירים שגם ככה יש להם חינוך טוב, קשרים וכישורים וצריכים את הלימודים האלה הכי פחות. זה הפך להיות קצת כמו 'משחקי הרעב'. המנצח משאיר חותם, אבל השאר צוללים למוות איטי. האוניברסיטאות כל כך מתגאות שהן בררניות, ולכן ילדים טובים שהם לא 'מדהימים' או שאין להם הורים עשירים נשלחים לבתי ספר בינוניים. רוב הסטודנטים מסיימים את הלימודים עם חובות של מאות אלפי דולרים ותואר בינוני".
סייע בהכנת הכתבה: תומר מלמד