שלום שר התחבורה בצלאל סמוטריץ'. רציתי לדבר איתך על נתיב פלוס. אני גר בגליל, אבל עובד בתל אביב, מה שאומר שאני צרכן קבוע של הכבישים שאתה אמור לנהל. האמת היא שאף פעם לא היה קל להגיע מהגליל לתל אביב. אבל מאז שפתחת את נתיב פלוס זה פשוט נהיה סיוט.
נתיב פלוס לא סתם מרחיק את הפריפריה מהמרכז. נתיב פלוס מנתק את הפריפריה מהמרכז.
עד לא מזמן הייתי צריך לצאת בחמש בבוקר כדי להקדים את הפקק. לא איכות חיים, נכון? אז עכשיו גם זה לא מספיק. אני צריך לצאת בארבע וחצי בבוקר. נתיב פלוס תקע את כולם, אבל את תושבי הפריפריה הוא פשוט דחף לסוף התור.
נתיב פלוס מחייב אותי למצוא עוד נוסע. אבל מה עושים כשאתה גר ביישוב קטן בפריפריה? אין סיכוי שאחד השכנים שלך צריך לצאת בשעה שאתה יוצא, לאותו כיוון, ולחזור אתך באותה שעה. זה פשוט לא קורה, אין סיכוי.
אז תשאל: למה אני לא מגיע ברכבת? דווקא ניסיתי. זה לוקח כמעט פי שניים זמן ביחס לנסיעה ברכב בלי פקק. זה תוספת של שעה לכל כיוון. שעתיים וארבעים בבוקר ובערב. לא הגיוני ובפועל – אי אפשר להחזיק ככה לאורך זמן.
הייתי שמח לעבוד בצפון במרחק חצי שעה מהבית – אבל אין מספיק מקומות עבודה. פתרון אמיתי לבעיית הפקקים יגיע כשיהיו יותר מקומות עבודה בצפון ובדרום. ככה פותרים פקקים. לא עם נתיב פלוס.
נתיב פלוס פוגע במאות אלפי ישראלים מדי בוקר. הוא הגביה את הגדר בין הפריפריה למרכז. עכשיו הגדר כבר בגובה שאי אפשר לקפוץ מעליה. כבוד השר – אתה נגד שתי מדינות לשני עמים. נתיב פלוס יצר סופית שתי מדינות לעם אחד. מדינת המרכז ומדינת כל השאר.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: עידו קרני
עריכה: נעמה דעוס
איפור: סגית רייס
הפקה: דנה בן ג'ויה ודנה מדמון
עורך BOLD: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il