חלום הסטארט־אפ מתחיל במקרים רבים דווקא בסיום שלו — בפנטזיה על מה שמחכה ביום האקזיט. אצל אחד זו דירת פאר, אצל אחרת, יאכטה שתאפשר לה לשוט רחוק מהעבודה היומיומית האפורה והשוחקת במשרד.
השאיפה הזאת, לעשות מכה מהירה ולזכות בכותרת שכוללת סכום דולרי גבוה וצילום קבוצתי עם פרצופים מחויכים, גורמת למאות ישראלים בכל שנה לעזוב את מסלול הקריירה שלהם ולהקים סטארט־אפ. אבל האם באמת מדובר בהחלטה נכונה מבחינה כלכלית? התשובה לכך אינה טריוויאלית.
לא רק תאוות בצע או רצון להתעשר גורמים לאנשים לפנות ליזמות — הרפתקה מאתגרת הכוללת אי־ודאות ועמידה בלחצים, שגובה לעתים מחיר אישי, בריאותי ומשפחתי. רבים מהיזמים רואים לנגד עיניהם מטרה אחת: להוציא לפועל רעיון מהפכני, בכל מחיר. זו האפשרות היחידה מבחינתם, והם לא ימצאו סיפוק בעבודה כמהנדסים בחברת טכנולוגיה, ענקית ומוצלחת ככל שתהיה, שתספק להם אתגרים כמו שיפור מנוע החיפוש של גוגל, פיתוח החנות של אמזון או סיוע למכונית האוטונומית בשורות מובילאיי (בקרוב חלק מאינטל).
באופן דומה, גם התועלת מהקמת סטארט־אפ מבחינתם היא לא רק הדולרים שייכנסו לחשבון הבנק. אנשים לומדים רבות ממהלך כזה — איך לנהל משא ומתן, איך להניע עובדים, מהם מסרים שיווקיים טובים ואיך להתאימם לקהל הלקוחות ומתי מוציאים מוצר לשוק.
לפני היציאה לדרך היזמית יש אשליה שהדרך לאקזיט קלה יחסית, והסיכויים להצלחה גבוהים — אך הסטטיסטיקות מגלות מציאות שונה. מהצד נראה כי מדובר בפעולה פשוטה: לוקחים רעיון והופכים אותו לדולרים. חלק מהסיבה לתפישה השגויה הזאת הוא העיסוק המרובה של התקשורת באקזיטים ובהצלחות והכותרות על המיליונרים החדשים, בשעה שעל הצד השני של התעשייה כמעט שלא מדברים — כל אותם סטארט־אפים ש"מתים" בשקט ויזמים שצריכים לחזור ולחפש עבודה.
לכן, לפני שעוזבים מקום עבודה מסודר ונוח יחסית, יזם צריך לשאול את עצמו אם הוא ערוך לקשיים הכרוכים בהקמת סטארט־אפ. עליו גם להביא בחשבון את ההשלכות הכלכליות של הצעד, שמתחילות באובדן הכנסה קבועה כשכיר.
ניתחנו את המשמעויות הכלכליות של ההחלטה לעזוב עבודה כשכיר בחברת היי־טק ולהפוך ליזם. החישוב כולל השוואה של המסלול שעוברים שכירים ויזמים במשך חמש שנים, בחינה של התקבולים האפשריים — ואם באקזיט הם גבוהים מהשכר שמקבל השכיר. במלים אחרות, האם יזמים מבצעים החלטה כלכלית רציונלית?
כדי לבצע את החישוב בנינו פרופיל ממוצע של היי־טקיסט — בוגר אוניברסיטה העובד כמתכנת בחברה גדולה עם ותק של חמש שנים. בחנו את המתווה שיעבור אותו עובד בחמש השנים הבאות אם יישאר שכיר או יחליט להקים סטארט־אפ, בעיקר על בסיס נתונים שעובדו על ידי חברת אתוסיה להשמה בהיי־טק ובביוטק.
שכר נמוך משמעותית
בחישוב המתווה של השכיר נעזרנו בנתונים שסיפקה אתוסיה, שלפיהם מתכנת עם הפרופיל שבחרנו מקבל שכר חודשי של כ–27 אלף שקל ברוטו, ובכל שנה שכרו החודשי עולה בכ–1,500 שקל. לכך הוספנו בונוס שנתי בדמות משכורת 13, וכן תוכנית ESPP (תוכנית לרכישת מניות במחיר נמוך ממחיר השוק, שנפוצה בחברות הציבוריות). השכר נטו הוא בניכוי מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות, הפרשה לפנסיה וקרן השתלמות. כמו כן, חישבנו את הערך העתידי של הכסף שקיבלו השכיר והיזם. כך, הכנסה שנתית של מיליון שקל במשך חמש שנים אינה שקולה להכנסה חד־פעמית של 5 מיליון שקל בסוף התקופה, משום שאם הכסף מתקבל בהדרגה, אפשר להשקיע אותו ולהניב תשואה.
כמובן שהשכר משתנה בהתאם לפרופיל המדויק של השכיר. כך למשל, מתכנת בעל ניסיון משירותו הצבאי ירוויח 6% יותר, וגם תפקיד ניהולי מוסיף שכר ומענקים. השכר משתנה גם בהתאם לרמתו של המתכנת ותחום ההתמקצעות שלו.
אצל יזמים מתווה השכר שונה: לרוב הם יעבדו בתקופה הראשונה להקמת הסטארט־אפ — של בין חצי שנה לשנה — ללא שכר. לאחר מכן היזם יעבוד כשנה־שנה וחצי בשכר של כ–16 אלף שקל בחודש — נמוך משכרו של השכיר — ובכל שנה שכרו יעלה בממוצע ב–3,000 שקל.
משקיעים מצפים שהיזם לא ישים לנגד עיניו רק קבלת משכורת גבוהה, וישתמש בכסף לגיוס עובדים ולהצמחת החברה. ואולם משקיעים גם לא רוצים להעמיס על היזם לחצים כלכליים מיותרים.
אם היזם מנוסה והמשקיעים מאמינים כי יש לו סיכוי טוב להניב להם תשואה גבוהה, לרוב הדבר יבוא לידי ביטוי בתנאי ההשקעה (יקבל שווי גבוה יותר), ולא בשכר.
כמו כן, במקרה של יזמים, יש שני היבטים חשובים נוספים: מכירת מניות למשקיעים שרוצים להיכנס לחברה במהלך הדרך; ואקזיט בסופה. לפי גורמים בתעשייה, אם אמון המשקיעים בחברה גדול, היזם יתחיל למכור מניות בתקופת סבב גיוס ההון השני, בהיקף קטן יחסית של רבע מיליון דולר. מימוש גדול יותר יהיה בשלבים מתקדמים, לאחר חמש השנים. לא הבאנו בחשבון מימוש כזה, כי קשה לאמוד אם אכן ייצא לפועל.
כדי לחשב את רווח היזם מאקזיט, השתמשנו בנתוני חברת IVC, שלפיהם ב–2016 הסכום הממוצע המשוקלל למכירת חברה היה 50 מיליון דולר. 6.5% מהסטארט־אפים הישראלים שהוקמו ב–1999–2014 נמכרו. לפיכך, התוחלת (הממוצע הצפוי בשקלול ההסתברות) לסכום שבו מתבצע אקזיט היא 3.2 מיליון דולר. הנחנו כי היזם מחזיק ב–7%–20% ממניות החברה (תלוי בגודלה), דבר שמוביל אותו לאקזיט ממוצע של כ–280 אלף דולר, או מיליון שקל. לאחר ניכוי מס מקבל היזם 750 אלף שקל בממוצע. במרבית הפעמים סטארט־אפים נסגרים בתוך שלוש שנים בממוצע, כך שבמצב כזה היזם ירוויח שכר נמוך משמעותית מזה של השכיר.
הפערים לא משמעותיים כפי שניתן היה לצפות: שכרו של השכיר הסתכם בכ–1.15 מיליון שקל בחמש שנים, ואילו הכנסות היזם הסתכמו בכ–1.4 מיליון שקל. עם זאת, יש כמה נקודות שעולות מהניתוח וכדאי להביא בחשבון: היזם אמנם מקבל סכום גבוה יותר, אך גם לוקח סיכון גדול יותר — ובהתאם להצלחתו ייקבע גובה התגמול; יזמים עם שכר נמוך צריכים להתחשב בהשפעה הזאת על חייהם; יזמים מבוגרים צריכים להביא בחשבון את הקושי במציאת עבודה, אם הסטארט־אפ שלהם ייכשל; והשכר של השכיר לא משקלל תגמול המבוסס על מניות, כפי שנהוג בחלק מחברות ההיי־טק. הנקודה האחרונה, ואולי הכי חשובה, היא שאם השכיר ירוויח יותר — התשובה לשאלה מה עדיף ברורה.
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
הבושה של הרווארד: נחשף הסוד של ביה"ס למינהל עסקים
"מכרה זהב לאקרו נדל"ן": קיבלה קדימות בחוף התכלת בהרצליה
