מזה כמספר חודשים אני שומעת יותר ויותר מעסיקים שאומרים שמודל החל"ת בעייתי, שהעובדים מפונקים ולא רוצים לחזור לעבוד. אולם עבור מגזרים רבים וביניהם גם מורי התל"ן והחוגים שאני מייצגת דמי החל"ת היו ההבדל בין הכנסה בטוחה לבין פשיטת רגל.
רק כדי לסבר את האוזן. ענף התל"ן והחוגים מונה כ - 10,000 מורים עצמאיים בפריסה ארצית. כ- 90% מהם נשים שזוהי גם עבודתן היחידה, כלומר, זהו מקור הפרנסה העיקרי עבורן. מדובר בקשת רחבה מאוד של ענפים ובין המורים והמורות ניתן למנות חילונים, דתיים ואפילו חרדים.
רובם של המורים שנכנסים לגנים, למשפחתונים, למעונות היום המפוקחים, לגני רשויות וכדומה מעבירים את שיעורי התל"ן / חוגים בין פעם לפעמיים בשבוע. מדובר בחוגי מוזיקה, ספורט, תאטרון, אמנות, יוגה, ליווי התפתחותי, טבע ובעלי חיים. כל תחום חשוב בפני עצמו להתפתחותו השכלית, הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית של הילד. אנו, מורי התל"ן, משמשים למעשה סוכני החברות של הדור הבא ואחראים להעניק לילדי ישראל את החינוך המיטבי לו הם ראויים.
קצת מידע כלכלי כדי להבין את מצבנו - רובם של האנשים העוסקים בתחום הוא פטור או עוסק מורשה והשכר השנתי נע סביב 60,000 שקלים ברוטו ועד 150,000 שקלים ברוטו.
כעת, כשאנו מתקרבים לחודש יוני, המועד בו אמורה המדינה להפסיק את מודל החל"ת. על פניו כולם יוכלו לחזור לעבוד. אך לא כך המצב בקרב מגזרים רבים.
כשגנים רבים לא מאפשרים לעובדי החוגים לחזור וללמד בגנים וכשהורים רבים מתרעמים שתכניות אלה אינן מתוקצבות על ידי המדינה והם אלה שנושאים בנטל הכלכלי – מגזר שלם של עובדים יושב בבית.
כשאין מתווה ברור לפאבים, מועדונים וחיי הלילה – מגזר שלם יושב בבית.
כשהשמיים שלנו עדיין די סגורים וכשאירופה אדומה מאוד ושלל מדינות נכנסות לסגר שלישי, כל עובדי תעשיית תיירות חו"ל יושבת בבית.
לכן, על ממשלת ישראל להבין את התמונה המלאה של דמי החל"ת ולא לקבל החלטות נמהרות כפי שעשתה בעבר. להבין שכל עוד השפעות הקורונה ניכרות ומשפיעות על מגזרי תעסוקה שלמים, החל"ת הוא כלי הכרחי לאותם אנשים. מי שיכול לעבוד במה שעבד לפני הקורונה, אין שום סיבה שימשיך לקבל את דמי החל"ת. אני מאמינה גם שאחרי שהות של למעלה מחצי שנה בבית, אנשים רבים ישמחו לחזור לעבוד בין אם במקום עבודתם הקודם ובין אם במקום חדש.
אך כשיש אנשים שרוצים לעבוד ולא יכולים כי המגזר שלהם מושבת – על המדינה להבין זאת ולתת לאותו מגזר את האפשרות להמשיך להתקיים או, לכל הפחות, לערוך דיון בנושא עם הנוגעים בדבר על מנת לסייע ולהחזיר את אותם האנשים לעבודה.
האנשים שאני מכירה ומייצגת הם אנשים שבחרו בדרך החינוך. הם אוהבים את הילדים בגנים שאותם הם פוגשים מדי שבוע לחוויה של צחוק, מוזיקה וכיף. הם לא שמחים לשבת בבית והם יהיו מוכנים לחזור מייד לפעילות. תנו להם את ההזדמנות הזו ואם לא, שלמו להם על כך.
הכותבת היא מנכ"לית ארגון מורי תל"ן, תכניות העשרה וחוגים