7 במרץ 2016. שדרות ירושלים, באר שבע. השעה 18:20. דבורה הירש, 30, סיימה לערוך קניות והחנתה את מכוניתה ליד הבניין בו היא מתגוררת. במכונית היו שלושה ילדיה הקטנים ובת אחותה. היא יצאה החוצה כדי לקחת את שקיות המזון מתא המטען, כשלפתע אדם לבוש שחורים הגיח מאחור וירה בה חמישה כדורים מטווח אפס. על פי עדי ראייה, הרוצח נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. 50 מטר ממקום הרצח נמצא מטה המחוז הדרומי של משטרת ישראל. כמעט שנתיים לאחר מכן, הרוצח עדיין מסתובב חופשי.
הירש, הייתה אשתו של עד המדינה טל קורקוס וההערכה במשטרה, שהיא חוסלה בגלל שנתנה לבעלה אור ירוק לשמש עד מדינה נגד יניב זגורי, ראש הארגון בו עבד כחייל בכיר ואשר עקב עדותו בילה שבע שנים בכלא.
"זה חיסול נבזי של אישה חסרת אונים. מבחינת העולם התחתון נחצה קו אדום. זה נדיר שרוצחים אישה ועוד סמוך לתחנת משטרה", טוען קצין מודיעין לשעבר במשטרה. "צריך להיות מטורף לעשות דבר כזה. אני מניח שהרוצח קיבל לא מעט כסף על החיסול הזה. הסיכוי שלו להיתפס היה גבוה מאוד. הוא עשה עבודה מודיעינית, קיבל מידע מדויק מאוד מתי הנרצחת תחזור הביתה ואם פועלים במקום מצלמות אבטחה. אני מעריך שהוא קיבל לא פחות מ-200 אלף שקל ועוד כל מי הטבות ממי ששלח אותו".
>> כמה כסף שוות משפחות הפשע בישראל
25 מיליארד שקל בשנה
זו משימה לא פשוטה לתחזק ארגון פשיעה בישראל. במשטרה ניסו בשנים האחרונות לנתח באופן מפורט כיצד ארגוני הפשיעה פועלים מבחינה כלכלית, צוברים עוצמה וכוח וכיצד הם מצליחים לממן את עצמם בשיתוף פעולה חלקי עם בכירי ארגוני הפשיעה במגזר הערבי.
"להערכתי ארגון פשיעה גדול בישראל מוציא מידי חודש בין שלושה לשבעה מיליון שקל", טוען ניצב משנה בדימוס, ד"ר פיני יחזקאלי, "זה כולל תשלום משכורות לעשרות חיילים, שוחד לשוטרים, מעין משכורת תמורת מידע רגיש (דיווח על חקירות רגישות, פשיטות על מכוני ליווי ומועדוני הימורים תמורת כמה מאות אלפי שקלים בחודש). תשלום לעורכי דין פליליים עבור ייצוג משפטי, יועצי מס, רכישת אמצעי לחימה, הפעלת רוצחים שכירים וחיילים למשימות כאלה ואחרות. זה עסק לוגיסטי מורכב מאוד שמגלגל עשרות מיליוני שקלים בחודש".
על פי נתונים של גורמים בכירים במשטרה הפשיעה המאורגנת בישראל מגלגלת מחזור כספי של כ-25 מיליארד שקל בשנה. ההכנסות של ארגוני הפשיעה מגיעות מגביית דמי חסות (פרוטקשן), מועדוני הימורים, זיוף כסף (מטבעות ושטרות), הפצת חשבוניות פיקטיביות של חברות קש שמניבה תזרים של מיליארדי שקלים בשנה, הפעלת מכוני ליווי, סחר בקוקאין, פיצוציות, שותפות בבתי קזינו בחו"ל, הלוואות בשוק האפור, ניכיון צ'קים, נדל"ן, מסעדות, הפעלת קווי נסיעות, השכרת דוכנים בשווקים, השתלטות על עסקים, מכירת דלק גנוב, צ'יינג'ים והרשימה מתארכת עוד ועוד.
"אף שהמשטרה הצליחה להכניס לכלא את מרבית ראשי ארגוני הפשיעה בארץ הם פועלים במלוא העוצמה. אין ואקום. תמיד יש חיילים ועבריינים מתחרים שנכנסים לתוך חלל שנותר", מסביר סגן ניצב בדימוס ישראל אריאלי, ששימש קצין מודיעין במשטרה, "ארגון פשיעה גדול ומבוסס יכול להרוויח בשנה טובה כ-100 מיליון שקל. בשנים האחרונות חלק מארגוני הפשיעה התכווצו - כלומר עשו תכניות הבראה כדי לחסוך בעלויות ולהרוויח יותר כסף".
אוברדרפט בבנק
ארגון פשיעה שמכבד את עצמו מפעיל בין 50 ל-100 חיילים. ארגונים קטנים מסתפקים ב-30 עד 50 חיילים לכל היותר. משכורת ממוצעת של חייל זוטר נע בין 5,000 ל-10,000 שקל בחודש. משכורתו של חייל בכיר סביב 15 עד 20 אלף שקל. ראש ארגון יכול לקחת בחודש טוב יותר ממיליון שקל הביתה.
מבנה ארגון הפשיעה מורכב כך: ראש הארגון, מתחתיו הגזבר, קצין המבצעים, קצין המודיעין, קצין חימוש (אחראי על רכישת מטענים ואמצעי לחימה) חיילים בכירים - סגנים ועוזרים, חיילים זוטרים, גובי כספים, קופים (אנשי קש שמנהלים את העסקים ומעבירים בסוף היום מעטפות מלאות מזומנים לבוס), מאבטחים, מפעיל מטענים, רוצחים שכירים (רובם פרילנסרים מהארץ וחו"ל), משליכי רימונים ובקבוקי תבערה, חיילים המשרתים בבסיסים גדולים וגונבים אמצעי לחימה, מפעילי מטענים, מרכיבי מטענים, רואי חשבון ועורכי דין המייעצים בענייני מס ופליליים.
ההוצאות של ארגוני הפשיעה מגוונות. אם בעבר הרחוק ראשי ארגוני הפשיעה ניקרו עיניים לאזרחיים ולשוטרים סקרניים כשרכשו מכוניות ב.מ.וו, מרצדס ויגואר והתפארו בהם כדי להפגין את עוצמתם הכלכלית, הרי שהיום הם מתניידים במכוניות שכורות הנהוגות על ידי חייליהם. אלה שוכרים אותן ישירות מחברות ההשכרה כדי לא לסבך הבוסים הגדולים מול המשטרה ורשויות המס.
"היום מרבית ראשי הארגונים נוסעים במכוניות יפניות שכורות", מסביר קצין מודיעין, "הם יעשו הכול כדי לא להראות את העוצמות הכלכליות שלהם. כלומר, ינסו בכל הדרכים להלבין הון ולא לגרום לרשות המיסים לרחרח סביבם ולסבך אותם. כשעצרתי ראשי ארגוני פשיעה גדולים לא היה להם שקל בכיס ולא כרטיסי אשראי. הם לא מתנהלים עם מזומנים ובחשבונות הבנק שלהם יש להם אוברדרפט. את הכסף הגדול הם מבריחים לחו"ל לרכוש בתי קזינו ונדל"ן או מעבירים לחשבונות בנק של קרובי משפחה וקופים כדי לטשטש עקבות. חלקם נעזרים ברואי חשבון ויועצי מס".
מרבית ההוצאות השנתיות של הארגונים הן תשלום משכורות לבעלי תפקידים ולחיילים, רכישת אמצעי לחימה, השכרת כלי רכב, חוקרים פרטיים שישיגו להם מידע על יריביהם או אויבים אפשריים והפעלת רוצחים שכירים למשימות מיוחדות.
אף שחלק גדול מראשי הארגונים פועל בהתייעלות ובקמצנות הם מוציאים מידי שנה כמה מיליוני שקלים לצ'פר את החיילים בנופשונים באילת, הונגריה רומניה, מסיבות פרועות עם נערות ליווי וערבי גיבוש במסעדות במטרה לשמור אמונים לראש הארגון. חלק מהחיילים מקבלים מימון חלקי או מלא של שכר דירה.
"ראש ארגון שלא יידע לתגמל את החיילים שלו וישמור את הכסף לעצמו מסתכן בזה שהחיילים שלו לא יהססו לרגע לשמש נגדו עדי מדינה נגדו ולהפיל אותו. במיוחד היום כאשר נחצו כל הקווים, אין קודים וכבוד כמו בעבר. עבריינים נוקמים חופשי בראשי הארגונים שדפקו אותם ומוכנים להעיד נגדם העיקר לא להיכנס לכלא ועוד לקבל חבילות של כסף מהמשטרה ומהרשות להגנת עדים", טוען עבריין בכיר באחד הארגונים בדרום הארץ, "ראש ארגון קמצן מסתכן במאסר עולם והיו כמה כאלה בשנים האחרונות ששילמו על זה ביוקר".
לא השקיעו – ועלולים להירקב בכלא
אם יש מי שחושב שאפשר לנהל ארגון פשע בלי להוציא כסף, המקרה של אייל בוקל ודולב זוארץ מוכיח את ההיפך.
"מודיעין זה כוח, זו עוצמה לארגון פשיעה. כשרוצים לחסל עבריין יריב צריך מודיעין הכי מדויק בעולם כדי לא להיתפס. קצין מודיעין אחראי על המעקבים, איסוף המידע והעברתו לרוצח השכיר או למפעיל המטענים. הוא זה שמתדרך את המחסלים שלא להגיע לזירה עם טלפון סלולרי כדי שלא יעשו להם איכון ויעצרו אותם", מסביר עבריין לשעבר, "מרבית החיסולים שהיו בעולם התחתון לא פוענחו וספק אם יפוענחו אי פעם. בעיקר אם רוצח השכיר מגיע מאזור אחר בארץ או מחו"ל".
חיילים בארגון פשיעה שפועלים ללא תכנון יסודי ומודיעין איכותי עלולים למצוא את עצמם שנים ארוכות בכלא. כך קרה לפני כמה ימים כאשר בוקל (אחיו של ראש ארגון הפשיעה הנתנייתי, ברוך בוקל) וחברו החליטו לחסל את העבריין מאור מלול. מלול, תושב כפר יונה, ניסה לפני כשנתיים וחצי לחסל את ברוך בוקל, כאשר יחד עם עבריין נוסף פגע במכוניתו בבוקל, שלף אקדח וירה תוך כדי מאבק כדור אחד שפגע בו בירך. השניים נעצרו ונגזרו עליהם עונשי מאסר קצרים יחסית.
הנקמה הייתה דומה אבל כושלת. האח בוקל וזוארץ קיבלו מידע שמלול מבלה באי קוסומי שבתאילנד עם בת זוגו. הם טסו בעקבות מלול ועקבו אחריו. אלא שעבודת המודיעין שלהם הייתה רשלנית. הם לא בדקו שאין ברחוב בו רכב מלול על אופנוע מצלמות אבטחה ולא דאגו לדרכי מילוט. בוקל, על פי החשד דרס את מלול וזוארץ יצא החוצה להשלים את המשימה עם אולר ודקר אותו כמה פעמים. השניים נמלטו מהמקום, אבל מצלמות האבטחה תעדו את הרצח ותוך זמן קצר הם נתפסו בדרכם לבנגקוק כדי להימלט מהמדינה.
"זו דוגמא קלאסית לעבריינים חובבנים שלא השקיעו במודיעין טוב ועלולים להירקב כל ימי חייהם באחד מבתי הכלא הגרועים בעולם", הסביר קצין משטרה לשעבר, "היום ראשי ארגונים יהיו מוכנים לשלם הרבה כסף לחוקרים פרטיים או לאנשי מודיעין במשטרה בהווה ובעבר כדי להשיג מידע על עבריינים".