ישראלים רבים שמחזיקים יחידות השתתפות בשותפויות המוגבלות לחיפושי נפט וגז "הזדמנות ישראלית" ו"זרח", מריחים החל מאתמול (א') נפט וכסף. עם זאת, לאור האכזבות בעבר מקידוחי שמן וגבעות עולם, גם מי שצפוי להרוויח מזהיר מהתלהבות יתרה. בין היתר עולים חששות מהנפקות נוספות בבורסה, שידללו את אחזקותיהם בשותפות, דרישה אפשרית להשקעה כספית נוספת וכמובן תלונות כל דמי ניהול גבוהים לשותף הכללי.
אבל האופטימיות חזקה מהכל. אתמול פרסמה הזדמנות ישראלית כי רישיון "חתרורים", ששטחו 94 קמ"ר (ידוע גם כמאגר חלמיש), שבאזור ים המלח מכיל מאגר נפט בשווי של כ-1.2 מיליארד שקל. מדו"ח המשאבים שנעשה על ידי חברה חיצונית בשם Dunmore Consulting עולה כי האומדן הטוב ביותר הוא שהמאגר מכיל כ-7 מיליוני חביות נפט. האומדן הכי גובה שניתן עומד על 11 מיליון חביות נפט, והנמוך ביותר על 4 מיליון חביות.
עוד ב-mako כסף:
- 10 ספרים שחייבים לקרוא כדי להצליח
- מי יפצה אתכם במקרה של תאונת פגע וברח?
- שודדים רבע מיליון שקל בשתי דקות
מידת הוודאות הגיאולוגית להימצאות נפט היא 100% לאור העובדה שכבר הופק נפט מהמאגר ב-1995 בידי חברת דלק (כן, של יצחק תשובה). המאגר הפיק אז כ-300 חביות נפט ביממה, כמות יפה לכל הדעות. עם זאת, לאור מחיר הדלק הנמוך אז (15 דולר לחבית) הוחלט שפיתוח הקידוח אינו כדאי כלכלית. מאז עבר תשובה לעסקי הגז ולרווחים צפויים גדולים הרבה יותר.
שניים מבעלי הרישיון ב"חתרורים" הן שותפות מוגבלת (הזדמנות ישראלית וזרח). שותפות מוגבלת מגייסת הון בבורסה באמצעות מכירת יחידות השתתפות. הרווחים של שותפות מוגבלת מתחלקים בין הבעלים בהתאם למספר היחידות שבבעלותם. בהזדמנות ישראלית מחזיק הציבור כ-90% מהחברה באמצעות יחידות השתתפות. החברה המנהלת מחזיקה רק כ-7.3% מהאחזקות ושותפים בה רוני הלמן, אורי אלדובי, אייל שוקר ועוד. ב"זרח" מחזיק הציבור כ-76% מיחידות ההשתתפות בשותפות זו. במילים אחרות, אם המאגר יפיק נפט בשווי של 1.2 מיליארד שקל, מי שמחזיקים יחידות השתתפות בשתי חברות אלו יכולים להתחיל להתרגש.
קטן אבל מרענן
תמיד נחמד להתפנק במעט גאווה לאומית לקראת יום העצמאות, אבל גילוי הנפט האחרון לא יהפוך את ישראל למעצמת נפט, והוא רחוק מאד מסדר הגודל של גילויי הגז הטבעי בישראל מהשנים האחרונות. אולם, הוא בהחלט גילוי מרענן לאור העובדה שמאז קום המדינה נקדחו בארץ כ-600 קידוחים לחיפושי נפט וגז, ללא תוצאות מסחריות, למעט שדה הנפט "חלץ" שנתגלה בשנת 1955 על ידי חברת חיפושי הנפט הממשלתית חנ"ל (חיפושי נפט לישראל) וחברת ההפקה הממשלתית "לפידות". אגב, שדה חלץ הפיק עד היום כ-17.5 מיליון חביות נפט עד היום מתוך פוטנציאל של כ-19 מיליון חביות. הרבה יותר מהתחזית האופטימית ביותר לגבי שדה "חתרורים", ובוודאי במרחק עצום מהכמויות שהתגלו בשדות הגז.
ברישיון שותפים: הזדמנות ישראלית (25%); זרח (28.5%); גוליבר אנרג'י (28.75%) שמחזיקה גם בחלק ממניות זרח; אשטרום (10%); הזדמנות קפריסין (5%), שבה שותפה הזדמנות ישראלית והיא חברה הנסחרת בקפריסין; הגיאולוג אלי רוזנברג (2.5%).
רוזנברג (87) הוא חלוץ תגליות הגז בישראל. הוא ד"ר לגיאולוגיה מאוניברסיטת ציריך בשוויץ, ממייסדי שותפויות חיפושי הגז ישראמקו, יואל ואבנר (אותה הקים). הוא כבר הרוויח הרבה מיליוני דולרים ממכירות הגז בקידוח ים תטיס, וממאגרי תמר וליוויתן הוא צפוי לקבל תמלוגים בשווי עשרות מיליוני דולרים. לא מאגר חלמיש יעשה אותו עשיר, אם כי בשל העובדה שהוא אחראי לתגליות הראשונות במקום, והיה הרוח החיה מאחורי רישיון חתרורים, הוא יקבל מעבר ל-2.5% חלקו ברישיון עוד 2% תמלוגים לשנה ממכירות הנפט.
הכסף ידבר
כדי שקידוח נפט יביא הכנסות לבעליו, צריך להוכיח שהוא מסחרי וכדאי כלכלית; כלומר, גם מפיק כמות מסחרית של חביות ליממה וגם כדאי להשקיע בו לאור הרווח שיופק ממנו, כשכאן גם נכנס רכיב מחיר חבית הנפט לשיקולים. בדרך צריך לעבור עוד כמה משוכות.
"על פי הפרוספקט ותכנית הקידוח שהגשנו כבר אתמול למשרד האנרגיה, אנחנו אמורים להתחיל לקדוח במאי 2017", מסביר אייל שוקר, מנכ"ל הזדמנות ישראלית. "עד אז אנחנו צריכים לבקש אישור לקידוח מהוועדה המחוזית, וכנראה שצפויות התנגדויות של ארגוני ירוקים למיניהם; להתקשר עם קבלן קידוח יבשתי, לקנות ציוד ועוד.עם זאת, בכוונת השותפים, לאור הדו"ח שהתקבל, לקדם במהירות את כל המהלכים לקראת הקידוח, ולהתחיל לקדוח אפילו לפני מאי 2017".
קידחים יבשתיים נחשבים זולים יותר, כיוון שמדובר בקידוח פשוט יחסית. בוודאי אם משווים לקידוחים שם ימיים, שם מגיעות העלויות לעשרות ולמאות מיליוני דולרים. "כשיצאנו לדרך היה מחיר חבית נפט כ-100 דולר, ולכן דובר על תקציב של כ-8 מיליוני דולרים כעלות הקידוח. ואולם, לאור הירידה הדרסטית במחירי הנפט הגולמי (היום כ-45 דולרים לחבית.ר.מ), ירדו משמעותית גם מחירי השירותים בענף, ואנחנו סבורים שנוכל להוזיל את עלות הקידוח בכמחצית לכ-4 מיליוני דולרים, לעומת התקציב המתוכנן," אומר שוקר.
המבחן הגדול יגיע בעוד שנה, לאחר שהשותפות ברישיון יעברו את המשוכות והמקדח יתחיל לקדוח לעומקים של אלפי מטרים ויגיע למאגר עצמו. רק אז יוכלו בעלי הרישיון לבצע מבחני הזרמה והפקה. "ברור, שאם המבחנים האלה יעלו שניתן להפיק רק כמה חביות בודדות ביום, אז אין טעם בקידוח, גם אם הקידוח כולו שווה 1.2 מיליארד שקל; זה כמו שיש לך חשבון בנק עם מיליארד שקל, אבל אתה יכול למשוך ממנו רק 1,000 שקל בחודש. אבל אנחנו אופטימיים, כי מבחני ההפקה של דלק מלפני 20 שנה הציגו תפוקה של כ-300 חביות ביום," מסביר שוקר.
בשלב שבו מבחני ההפקה מצביעים על תפוקה מסחרית של כמה מאות חביות ביום מכריזים על הקידוח כ"מסחרי". אולם, לא די בכך. החברות יצטרכו לבדוק את הכדאיות הכלכלית של הקידוח לאור מחירי הנפט: "איש אינו יכול לדעת מה יהיו מחירי הנפט בעוד שנה ועוד שנתיים; אנחנו חישבנו את שווי הקידוח לפי מחירי הנפט כיום", אומר שוקר. "כמובן, שאם המחירים ירדו משמעותית, תהיה לכך השלכה גם לגבי הכדאיות הכלכלית".
כדי לחשב את הכדאיות הכלכלית צריך לקחת בחשבון, שהמדינה לוקחת מהמכירות 12.5% כתמלוגים. כלומר, אם המאגר שווה באמת 1.2 מיליארד שקל, הרי שהמדינה תקבל 150 מיליון שקל ולבעלי הרישיון יוותרו "רק" 1.05 מיליארד שקל. על כך יש להוסיף הוצאות, מסים, חלוקה עם הציבור וחלוקה בין השותפים. כך שאיש לא יהפוך לטייקון, אבל הרווחים יכולים להסתכם במאות מיליוני שקלים.
יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il